במת כלכליסט: האמפתיה של הקפיטליזם

נאום הניצחון המרשים של ברק אובמה מתמקד בצורך של ארצות הברית למצוא פתרון למשבר הכלכלי ולבעיות החוץ שלה בשילוב אזרחיה. אמריקה כבר הוכיחה שהיא מסוגלת לאחד את אזרחיה למען מטרה משותפת: מיליונים התגייסו למערכת הבחירות של אובמה, אנשים שפעלו למען הכלל מתוך תקווה להביא את השינוי. אובמה קרא לאמץ רוח פטריוטית חדשה, שלפיה כל אזרח ייתן את חלקו, יעבוד קשה יותר וידאג לא רק לעצמו - אלא גם לזולת. "לכל מי שתהה אם המגדלור האמריקאי עדיין זוהר - הלילה הוכחנו שוב שהכוח האמיתי של ארצנו לא בא מעוצמת הנשק או העושר שלנו, אלא מהעוצמה המתמשכת של דמוקרטיה, חירות ותקווה".

דבריו של הנשיא הנבחר מרוחקים שנות אור מהטור שנכתב לאחרונה פה בישראל, בזכותו של הקפיטליזם החזירי - טור מיואש וחף מאידיאלים, שטען כי "אין דרך טובה יותר להניע את בני האדם מהשאיפה להגדיל את רווחיהם האישיים. ומכיוון שכולנו חזירים, חשוב לדאוג שהיא תישאר בתוך גבולות מסודרים ומפוקחים היטב". אמנם הטור ההוא התבסס על מודל הכלכלה הקלאסי, שלפיו החברה האנושית היא רק אוסף פרטים שכל אחד מהם מעוניין רק בעצמו ובתצרוכת הפרטית שלו, ובמודל הזה כל אחד הוא באמת חזיר, ואינו נדרש לשום יחס מתחשב באחר; אבל האמת היא שהחברה אינה מורכבת מאוסף של פרטים בודדים. המציאות שלנו מבוססת על זיקה ועל השפעות הדדיות בין האנשים שסביבנו. מעבר לכך, המודל הקלאסי מתעלם לחלוטין מהלקחים שהופקו במשבר הגלובלי הנוכחי.

מאות ניסויים שנערכו במקומות שונים בעולם מפריכים את הנחת המוצא של המודל, כאילו האדם הוא יצור אנוכי מטבעו. בניסוי הקלאסי שמכונה "הדיקטטור", מקבל נבדק סכום כסף שאותו הוא יכול לקחת לעצמו או להתחלק בו עם אדם אחר שאינו מכיר ואף אינו רואה בעת הניסוי. לפי התיאוריה ה"חזירית", הדיקטטור אמור לקחת את כל הסכום לעצמו, אך הממצאים בפועל מצביעים על חלוקה שכיחה של חצי־חצי בין ה"דיקטטור" לבין הנבדק האלמוני. למרבה הצער, דווקא הסטודנטים לכלכלה נוטים יותר להתנהגות חזירית, שבה הם לוקחים את כל הסכום לעצמם.

אלן גרינספאן, הגורו של השוק החופשי, מיטיב לנסח באוטוביוגרפיה שלו מה הגורם שמשפיע על התנהגות בני האדם בחברה: "כל האנשים מונעים על ידי הרצון להערכה עצמית, שבמידה רבה היא תוצאה של הכרה על ידי אחרים". הכרה והערכה - ולא השאיפה להגדיל רווחים.

חזירות כסטייה

אחד הלקחים החשובים שהופקו מהמשבר הנוכחי הוא שתאוות בצע לא מרוסנת יכולה לעוור מגזרים שלמים ולהפיל כלכלות. שיטת הבונוסים שקשרה את ההכנסות של מנהלי התיקים וקרנות הגידור לרווחי החברות שלהם היא שגרמה להם ליטול סיכונים אדירים בניסיון להשיג רווחים גבוהים ומהירים, במרדף אחרי הבונוס השנתי. זו השיטה שגרמה למשבר המשכנתאות: המוטיבציה האדירה של מלווים לרווחים בכל מחיר ולעמוד ביעדי המכירות היא זו שהביאה אותם לחלק אשראי בתנאים חסרי אחריות לכל המעוניין.

ומה הלקח שאפשר ללמוד מניצחונו המזהיר של אובמה ומהנאום של? גם מדינה ענקית ורב־גונית היא בסופו של דבר חברה שפועלת יחד, ולא אוסף של יחידים שכל אחד לנפשו. השיתוף הזה הוא זה שגורם לה להצליח. הטור על הקפיטליזם החזירי מגלה חוסר הבנה בסיסי בנוגע לחלקם של האידיאלים בבסיסו של הקפיטליזם: החזירות היא הסטייה, לא הנורמה.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל