פרשנות: אגרסיביות סלקטיבית

האגרסיביות שמפגינים המשקיעים המוסדיים כלפי החברות הציבוריות מתוך מטרה לשמור על הכסף שהם מנהלים, מבורכת. כל אחד היה רוצה לדעת שיש מי ששומר על הכספים שהוא הפקיד בידי מנהלי קופות הגמל, קרנות הנאמנות קרנות הפנסיה וההשתלמות. בכך מסמנים המוסדיים לחברות: "אנחנו לא פראיירים, אנחנו עוקבים אחרי כל מהלך שלכם, וכל ניסיון לסטות מהדרך מבלי לתת דין וחשבון ייתקל בהתנגדות".

כבר עכשיו המוסדיים מסמנים לאפריקה ישראל שירצו את הכסף בעוד ארבעה חודשים; מאלי אלעזרא הם רוצים עוד הסברים לגבי הלוואות תמוהות שמעניקות חברות בקבוצה שלו; בגילאון הם מריחים שמכירת החברה עלולה לפגוע ביכולת הפירעון שלה ודורשים פירעון מיידי ואת דלק נדל"ן ויצחק תשובה הם הכריחו לסגת מהצעתם למחזיקי האג"ח.

וכאן הבעיה. המשקיעים הפרטיים צריכים לקוות שהאגרסיביות של המוסדיים תימשך, אבל לא בכל מחיר. ההצעה של דלק נדל"ן, למשל, לא היתה הצעה פוגענית. היא היתה אופציונלית, ומי שרצה יכול היה להישאר בתנאי החוזה המקוריים. האגרסיביות של המוסדיים נדרשת בדיוק בכל אותן עסקאות מוזרות שילכו ויתרבו בתקופה הקרובה ככל שבעלי השליטה ינסו ללהטט בין תרגיל פיננסי אחד לאחר.

לכן, כמו בתקופות הגאות, כך גם בתקופות השפל: הסלקטיביות נדרשת אפילו יותר. צריך להילחם בבעלי שליטה ובחברות שינסו להשתמט מתשלום חובותיהם, אבל בתוך כך לא צריך לשפוך את התינוק עם המים.