אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תוכן גולשים במקום קשקושי פרשנים צילום מסך: nyt.com

תוכן גולשים במקום קשקושי פרשנים

האייפון הענקי של CNN ומד הרגשות של "הניו יורק טיימס": על הסיקור רווי הגימיקים הטכנולוגיים של הבחירות בארה"ב

09.11.2008, 17:17 | דורה קישינבסקי
בתקופת הפיגועים של אמצע שנות התשעים למד הצופה הישראלי להכיר היטב את האולפן הפתוח - זה שהמגישים יושבים בו ולועסים את הטרגדיה שוב ושוב. המאפיין הבולט של האולפן הפתוח הוא שאין לו מה להגיד. תפקידו היחיד הוא להתקיים שם כל עוד עם ישראל רוצה לצפות בטלוויזיה; כל עוד הוא מנסה לעכל את מה שקרה, ולא מוכן עדיין לחזור לעבודה ולשגרת חייו.

עם כל ההבדל בין יום פיגוע בישראל ליום הבחירות לנשיאות בארצות הברית, האולפנים האמריקאיים מצאו את עצמם בסיטואציה דומה. השעות שאחרי סגירת הקלפיות, לפני הגעת התוצאות הראשונות, הן השעות שבהן הקהל מתוח ביותר, רוצה מאוד להתחמם עם כולם מול מדורת השבט - אבל למדורה אין כרגע שום תפוחי אדמה לתת. בבחירות קודמות התוצאה היתה מרתון משמים של ראשים מדברים. אבל בבחירות האחרונות עמדה לרשות גופי החדשות טכנולוגיה מתקדמת – בדיוק הכלי שצריך כדי להפוך סיקור למעניין ורלבנטי יותר.

מבין רשתות הטלוויזיה הובילה CNN בגימיקים. האולפן כלל את "קיר הקסם", מסך מגע ענקי. הפרשנים עמדו מולו והחליקו גרפים הנה והנה באווירת אייפון ובחן מסחרר. אחר כך חשפה CNN את הכתבים הווירטואליים, דמויות וידיאו של כתבי השטח שהופיעו במלוא תלת־ממדיותם באולפן. לצופים בבית זה נראה כמו ההולוגרמות מ"מלחמת הכוכבים". כמובן, המגיש היה יכול גם לדבר עם כתבי השטח כשהם סתם מופיעים בחלון קטן על המסך, אבל זה היה הרבה פחות משעשע.

אתרי החדשות ברשת עמדו בפני דילמה דומה. הגולשים ציפו מהם לספק חומר חדש בתכיפות גבוהה, ובאתר אי אפשר אפילו להציב שני פרשנים שיקשקשו. בצר להם הם פנו לחידוש הטכנולוגי העיקרי בעולמם שלהם: תוכן גולשים. הקוראים האמריקאים התבקשו לא רק לדווח אם הם חווים תקלות בהצבעה (שימוש משמעותי וחשוב באינטראקטיביות של הרשת), אלא גם לשלוח תמונות שלהם ממסיבות ערב הבחירות (ב"וושינגטון פוסט"). אתר "הניו יורק טיימס" הבריק יותר, וביקש מהקוראים להזין את המועמד בו הם תומכים, ומילה אחת שמתארת את מצב הרוח הנוכחי שלהם. התוצאה: אוסף מילים בגדלים שונים על פי שכיחות שהוזרם אל המסך בזמן אמיתי (ככל שיותר אנשים חשו רגש מסוים, הרגש הופיע בפונט גדול יותר). המטרה היתה לייצג לכאורה את זרם התודעה של אמריקה בזמן אמיתי, וגם, אם להודות על האמת, להעסיק את הגולשים העייפים במשחק פלאש עד שייסגרו הקלפיות בווירג'יניה ויהיה סוף סוף משהו אמיתי לדווח.

למחרת יום הבחירות נשמעו רטינות על הגימיקיות של הסיקור, אבל התקשורת האמריקאית יכולה לטפוח לעצמה על השכם. המשוואה שמצאו גופי החדשות – התקשורת היא בייביסיטר, הציבור הוא ילד, הטכנולוגיה היא צעצוע נוצץ שנותנים לו – הסתכמה ברייטינג גורד שחקים לכולם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות