טכנולוגי על הבוקר: הנשיאות המקוונת הראשונה?

הרשת ככלי ליישום מדיניות

ברק אובמה עשה שימוש מושכל מאד ברשת כדי להבחר לנשיאות, אבל הוא לא מתכוון לעצור ברגע ההשבעה: שורה של סימנים מעידים על כך שאובמה יהיה "הנשיא המקוון הראשון", וישתמש ברשת כדי לקדם את מדיניותו.

נשיאים קודמים עשו שימוש נבון בטכנולוגיית תקשורת – רוזוולט ו'שיחות ליד האח' שלו ברדיו, קנדי וראיונות הטלוויזיה המרובים שלו – אבל אובמה לוקח את התקשורת עם הבוחר צעד אחד קדימה. זמן קצר לאחר שהכריז אובמה על נצחונו, שלח הקמפיין שלו הודעת טקסט בתפוצת נאטו לכל מי שמופיע במאגר המידע הענקי שלהם – יותר מ-10 מיליוני אנשים – והודיע להם שהם עוד לא ראו כלום, ושהנשיא המיועד מצפה לתמיכתם גם בעתיד.

אתר החלפת השלטון של אובמה אינטראקטיבי, ומכיל לא רק בלוג אלא גם פורום לקבלת הצעות. אנשי אובמה מתכננים לגייס את תומכיהם לאורך כל הנשיאות, באמצעות מיילים והודעות טקסט, כדי לדרבן חברי קונגרס סרבנים לתמוך ביוזמות נשיאותיות וכדי לקדם את היוזמות הללו בקהילות ברחבי אמריקה. קשר רציף כזה, אם יימשך, עשוי לענות על בעיה אחת: בעלי טור פוליטיים – אלה שנכשלו, פעם אחר פעם, במערכת הבחירות הזו – כבר הביעו חשש שהצעירים שיצאו להצביע עבור אובמה "ישתעממו במהירות". כנראה שזה יקרה פחות אם הוא יעמוד איתם בקשר.

מה, לעזאזל...

עבדכם הנאמן לא מאמין בחייזרים. כלומר, הוא בהחלט סבור שיתכן שיש כל מיני חייזרים באיזה חלק נידח של גלקסיה מרוחקת, אבל הוא רחוק מלהשתכנע שהם אכן הגיעו לכדור הבוץ הזה. ואז הולכת הממשלה הפדרלית ומחבקת את ה-X-Files.

ספר רשמי של FEMA – הסוכנות הממשלתית למלחמה באסונות, החבר'ה שהיו אחראים להפקה הגדולה בניו אורלינס אחרי קתרינה – מסביר למכבי אש ברחבי ארצות הברית כיצד להתמודד עם מגוון בעיות. בין השאר, יש בה פרק למקרים של "פלישת אויב ומגע עם עב"מים". והמידע הזה מופיע לא באיזה אתר-קקיון, אלא ברשת ABC, כך שאי אפשר לומר שמדובר בזיוף גרוע.

אמנם, מחברי הספר טוענים שהם התכוונו לכך שעצם המחשבה על קיומם של עב"מים יכולה לגרום לפאניקה, מהומות ומוות, אבל זה לא כל כך משכנע לאור העובדה שהספר עוסק, בין השאר, במתן עזרה ראשונה לחייזרים פצועים. מה גם שהסכנות העומדות בפני הכבאי המתקרב לעב"מ עשויות לכלול "קריסה של מערך הקשר, כשלון של הגנרטור הנייד, אי תפעול של מערכת התאורה של הרכב" וכן האפלה כללית בעיר. יופי, FEMA. סיפקתם מזון למיליוני טרולים. ההצטדקויות שלכם, כמו ההגעה שלכם לניו אורלינס, מגיעות באיחור קטלני.

הרובים עדיין לא חכמים מספיק

אחת הסטטיסטיקות העגומות היוצאות דרך קבע מארה"ב היא מספר ההרוגים כתוצאה מירי שם – כ-30 אלף מדי שנה. למגפה הזו אחראי, כמובן, התיקון השני לחוקה האמריקנית, הקובע ש"זכות האזרחים לשאת נשק לא תיפגע". הרעיון היה אולי נחמד במהירות הירי של המאה ה-18 (שלושה כדורים בדקה, לטווח יעיל של פחות מ-100 מטרים במקרה הטוב, ליורה מיומן מאד), אבל לא הביא בחשבון שבמאה ה-21 אפשר לרכוש קלצ'ניקוב במכולת השכונתית. בחלק מהמדינות, חוקי לשים יד גם על מטול רימונים. בטנסי מותר להחזיק בנגמ"ש פרטי. זו, אגב, איננה הגזמה.

מכירות הרובים עלו השנה ב-10%, משום שבארה"ב יש חפיפה ניכרת בין בעלי נשק ובין פרנואידים רשומים, שמשוכנעים שהממשלה רוצה לגזול את רוביהם – במיוחד ממשלות דמוקרטיות. בנסיון נואש וחסר תוחלת למנוע לפחות תקלות ירי, חוקרת הממשלה הפדרלית אפשרות של "רובה חכם".

מהו רובה חכם? כלי נשק, מאקדח ועד רובה, המצויד במערכת זיהוי ביומטרית המסוגלת לזהות את טביעת האצבעות של בעליו החוקיים – ולנעול את הנצרה אוטומטית במקרה שאוחז בנשק מישהו שאיננו הבעלים המוכר. הקץ לילדים שיורים בעצמם בטעות, ולפושעים חמושים. זו התיאוריה, על כל פנים. מערכת כזו אכן פותחה, והיא מגיעה ליעילות של 95% - לא בדיוק מספיק כשמדובר בחיי אדם. בעיה נוספת היא שבארה"ב כבר יש 200 מיליון כלי נשק "טיפשים". אלוהים יעזור למי שינסה לכפות מערכת כזו על בעליהם, שגם כך שטופים בבעתה מכך שהממשלה הפדרלית "תרשום" את רוביהם.

הכור השכונתי הידידותי (לסביבה)

ואם עב"מים ורובים חכמים לא הספיקו, חברה אמריקאית, היפריון שמה, עובדת על פיתוח כור גרעיני שכונתי. מדובר במיני-כור, שלא יכיל חומרים רדיואקטיביים באיכות צבאית, ושיהיה מסוגל לספק די אנרגיה לכ-20 אלף בתי אב.

היפריון מבטיחה שכל שכונה תוכל להצטייד בתוך חמש שנים בכור מתוצרתה, שיהיה אטום לחלוטין ושלא יכיל שום חלקים זזים. ההשקעה הראשונית תהיה גבוהה: כ-25 מיליוני דולרים – סכום סביר למדי לשכונה בת 10,000 בתים, אומרים בהיפריון. עם זאת, החשמל שייצר המיני-כור יהיה זול מאד – 10 סנטים לוואט. וכמובן, מבטיחים בהיפריון, מדובר בחשמל נקי מאד, ידידותי לסביבה, ואין שום מצב שתרחיש צ'רנוביל יחזור על עצמו, משום שכאמור אין במיני-כור חלקים זזים. היזמים מעריכים שמכיוון שהתוכנית שלהם מבוססת על כור-דמה שמשמש סטודנטים בהצלחה כבר 50 שנים, רוב המדינות לא תתנגדנה שכורים כאלה יוצבו בשטחן. אני עם קלינטקניקה: שמישהו אחר ינסה את זה קודם.

הרשת מתכנתת אתכם, סיבוב 12

נשיא בית המשפט העליון של בריטניה (ליתר דיוק, אנגליה וויילס), הוד מעלתו הלורד איגור מדרייקוט, מצא לנכון להתלונן על איכותם של המושבעים הצעירים. הללו, התחיל הלורד בשבחם, מיומנים מאד טכנולוגית, ורבים מהם שואבים מידע רב מהרשת. אבל.

אבל הם לא מסוגלים להקשיב, ודיונים בבית המשפט נערכים בעל פה. הצעירים, אומר לורד איגור, "לא מקשיבים – הם קוראים". הם רוצים סיכום זריז, אין להם כוח לכל השעות הארוכות הללו של דיונים, יכולת הקשב שלהם לא קיימת – הם רוצים תמצות על מסך.

ללורד איגור יש נקודה, מציין ארס טכניקה: מחקר שנעשה לאחרונה קובע שההשפעה של קבלה שוטפת של מיילים פוגעת ביכולת הריכוז של נבחני אייקיו יותר מאשר ג'וינט. לא שכדאי לכם, אומרים שם, לנסות לשכנע את הבוס שג'וינט בעבודה הוא דבר טוב כי השכן שלכם בודק מיילים, אבל קחו את זה לתשומת לבכם.

קצרצרים

לא היו לכם מספיק חדשות רעות? הנה עוד מנת תרעלה על הבוקר: אם יש לכם קוצב לב, אולי הגיע הזמן למכור את נגן ה-MP3 שלכם. מחקר חדש קובע שהאוזניות של הנגנים, מסיבה מגנטית זו או אחרת שהמדור לא הבין, מסוגלות לשבש את פעולתם את הקוצבים. לא מומלץ להחזיק את האוזניות במרחק של פחות משלושה סנטימטרים מקוצב הלב. נהדר.

מה יש בגוגל, שהיא מושכת אליה את כל הפסיכים בעולם? אה, כן, מיליארדי דולרים. לפני כחודשיים צץ "הגוגלר השלישי", טיפוס משונה שטוען שהקים את גוגל יחד עם סרגיי ברין ולארי פייג' ושהושכח שלא בצדק; בסוף השבוע זו היתה חברה רוסית עלומה שטענה שגוגל גנבה את האלגוריתם שלה – לפני עשור; ועכשיו צץ "היוטיובר הרביעי", הרברט אלווד ג'ילילאנד השלישי, שטוען שמייסדי יוטיוב וסרגיי ברין גנבו את הרעיונות שלו, והוא דורש ש"יחלקו את עושרם" עמו. אני, אישית, מצפה בכליון עיניים ל"ג'ימיילר השביעי", שוודאי יצוץ מתישהו.

בפינלנד לא קיבלו את המזכר על הנסיגה המבוהלת ממערכות הצבעה ממוחשבות להצבעה בפתקי נייר, והשיקו מערכת הצבעה ממוחשבת, שגרמה לשורה של תקלות במדינה השקטה בדרך כלל. הממשלה, כרגיל, מאשימה את המשתמשים – אה, האזרחים – בחוסר הפנמה של התהליך הטכנולוגי.

היצואנים הכבדים של ניגריה – יצרני העוקץ המפורסמים – ערכו סקר שוק וגילו, למרבה הצער, שאפילו אנשים שאך אתמול התחברו לרשת כבר לא קונים מיילים משרי אוצר מודחים שמציעים אוצר תמורת דמי טיפול ראשוניים. ומאחר והם מעודכנים להפליא – הם העבירו את עצמם מעידן דואר-הצב למיילים במהירות שיזמים רבים יכלו רק לקנא בה – הם היגרו לפייסבוק. אז אם תקבלו בקשת חברות מאדם לא מוכר עם שם משונה, שהמקצוע שלו הוא דיקטטור מודח, והוא חבר בקבוצת "בכירים מודחים נטולי כספי המעילה", גלו ספקנות ראויה.

כאילו שלשרה פאלין לא היו מספיק צרות – כשעובדי קמפיין ממורמרים מאשימים אותה בקניות פרועות ובכך שחשבה שאפריקה היא מדינה אחת – הגיע בית המשפט באלסקה, והורה לה לשמר את כל המיילים הרשמיים והרשמיים-למחצה ששיגרה מחשבונות מייל פרטיים. לפחות במקרה אחד, זה מאוחר מדי. הסאגה הזו כנראה לא תסתיים בקרוב.