תבע את מנהלת האופרה כי לא היה מרוצה מההופעה - והפסיד
יגאל קם, שצפה בשני מופעים שונים של האופרה הישראלית, בניהולה של חנה מוניץ, תבע אותה אישית בטענה לתוכן שאינו תואם את נושא המופע, לאיחור של 12 דקות בתחילתו ולהכנסת צופים מאחרים - שהפריעו לשאר הקהל. השופט: "אדם בעל מזג סביר לא היה פונה בתביעה זו"
באשר ל"כרמן", לטענת קם, לאחר שצפה במופע של האופרה הישראלית, התברר כי ישנם קטעים חסרי קשר ל"כרמן". על כל אלו תבע קם פיצוי, בגין "היעדר הנאה, עוגמת נפש וביזוי שאין לו אח ורע במוסד מקביל בעולם".
הנתבעת, חנה מוניץ, טענה בתגובתה לכתב התביעה, כי מדובר באיש הידוע כאיש ריב ומדון, המתלונן בפני נציגי האופרה באופן סדרתי כמעט ועל כל דבר ועניין וכי, בכל מקרה, לא היה מקום להגשת תביעה אישית נגדה.
לגופו של עניין טענה מוניץ, כי זמן רב לפני המופע משיריו של לויד ובר, שינתה האופרה את תוכנית המופע, כי קם רכש את הכרטיסים לאחר שהמופע שונה וכי אין ספק שקם קיבל פרסומים בדבר הקונצרט והשינויים התוכניים שבו. עוד טענה מוניץ, כי איחור של 12 דקות בתחילת המופע הוא כדרכם של מוסדות דומים ברחבי העולם, שנוהגים להמתין מספר דקות למאחרים וכי הכנסת אלה לאולם נעשתה ליציע ולא באופן שמפריע לצופים.
בתשובה לטענתו של קם בדבר "כרמן", טענה מוניץ כי פורסם מפורשות שמדובר במופע מחול שתוכנן בהתאם לחירותו האומנותית של הכוריאוגרף וכי "מדובר בגרסה עכשווית צבעונית, אירוטית וסוערת לסיפורה הדרמטי של כרמן, לצלילי מוסיקה של ביזה, בעיבודים מיוחדים".בית המשפט קיבל את טענותיה של מנכ"לית האופרה, וקבע כי "הטענות שהעלה התובע זכו לתשובה ניצחת על ידי הנתבעת, אחת לאחת". בין היתר, ציין בית המשפט, כי התובע לא הציג את המסמכים עליהם הסתמך ברכישת הכרטיסים למופע משירי לויד ובר, כי איחור של 12 דקות הינו איחור סביר וכי הנתבעת עשתה כדי להכניס את המאחרים באופן שלא יפריע לאחרים, בדומה למקובל במוסדות תרבותיים אחרים.
בית המשפט גם לא מצא ממש בטענותיו של קם בנוגע למופע המחול שנשא את השם "כרמן". "מוטב שהתביעה לא הייתה מגיעה לפתחו של בית המשפט", כתב השופט אילן דפדי והוסיף: "נראה לי, כי התביעה בעיקרה עוסקת בזוטי דברים, אשר אדם בעל מזג סביר לא היה פונה בתביעה בגינם". הוא חייב את התובע בהוצאות משפט בסך 600 שקל.
2 תגובות לכתיבת תגובה