אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
בעלי המניות חוששים מעתיד החוב לגילאון: שני הכובעים של ירון ייני צילום: בועז אופנהיים

בעלי המניות חוששים מעתיד החוב לגילאון: שני הכובעים של ירון ייני

סוחר השלדים ייני רכש את השליטה בגילאון, שלה הוא חייב 9 מיליון שקל. אלא שכספי הרכישה לא הושארו בגילאון והועברו למוכרים

12.11.2008, 08:28 | גולן חזני

לפני שבוע רכש ירון ייני, בעל חברת אפסווינג, את השליטה (45%) בבית ההשקעות גילאון מידיו של צבי ויליגר. במבט ראשון נראית הרכישה כעסקה רגילה. אבל מי שעוקב אחר היחסים העסקיים של שתי החברות בעבר, יכול אולי ללמוד דבר או שניים על האינטרסים העומדים מאחורי העסקה.

הצצה לדו"חותיה של גילאון מגלה שהיא הלוותה 4 מיליון שקל לחברת אפסווינג שבבעלות ייני. שתי החברות רכשו את השלד הבורסאי גפן השקעות - בלי ריבית ובלי הצמדה - ותוך שעבוד מניות גפן לגילאון. בדצמבר הקרוב אמורה אפסווינג לפרוע את ההלוואה.

סוחר השלדים ייני רכש את השליטה בגילאון, שלה הוא חייב 9 מיליון שקל, צילום: בועז אופנהיים סוחר השלדים ייני רכש את השליטה בגילאון, שלה הוא חייב 9 מיליון שקל | צילום: בועז אופנהיים סוחר השלדים ייני רכש את השליטה בגילאון, שלה הוא חייב 9 מיליון שקל, צילום: בועז אופנהיים

נשאלת השאלה, האם עכשיו, כשייני הוא בעל השליטה הן בגילאון, בעלת החוב, והן באפסווינג, החברה החייבת, יוחזר החוב? בעלי המניות בהחלט יכולים להיות מוטרדים מהשאלה, הגם שדירום, החברה שבאמצעותה נעשתה רכישת גילאון, השתמשה כמעט בכל המזומנים שברשותה לביצוע הרכישה.

בחינת היסטוריית העסקאות של אפסווינג שופכת אור על הקשר ההדוק שזו ניהלה עם גילאון. ייני, באמצעות חברת אפסווינג שבבעלותו המלאה, מבצע מסחר בשלדים בורסאיים.

מכיוון שלאפסווינג מקורות מימון מוגבלים, היא נעזרת לעתים בצדדים שלישיים למימון רכישת מניות השליטה בשלדים ציבוריים תמורת חלק בעסקה. עם הגורמים שסייעו לאפסווינג לממן מעת לעת את פעילותה נמנית גם גילאון, שמניותיה רשומות למסחר בבורסה בתל אביב.

בדרך כלל אפסווינג רוכשת את השלד הבורסאי עם גילאון, וגילאון היא זו שמעמידה את המימון לטובת אפסווינג לרכישת חלקה.

ב־11 בדצמבר 2007 דיווחה גילאון על רכישת השליטה בשלד בשם גפן עם אפסווינג. גילאון רכשה 26% ממניות השלד תמורת 3.6 מיליון שקל והעמידה לאפסווינג הלוואה של כ־4 מיליון שקל לרכישת 29% מהשלד. על פי דפוס הפעולה של השתיים, בסמוך למכירת השלד הבורסאי מוכרת גילאון את מניותיה בשלד בדרך כלל במחיר גבוה משמעותית ממחיר הרכישה. אפסווינג, שמעבירה את השליטה בשלד לרוכשים החדשים, נדרשת לפרוע את ההלוואה לגילאון מתמורת המכירה.

הדברים שונים כשמדובר בתקופה של משבר בשווקים, כשאפסווינג נתקלת בקושי למצוא שידוך הולם לשלדים שלה, ומנגד עליה לפרוע את ההלוואות שקיבלה. שתי דוגמאות בולטות הן רכישת השלדים הבורסאיים שמיר מזון וגפן השקעות - שני שלדים שנרכשו על ידי אפסווינג עם גילאון בשנת 2007.

שמיר מזון אמנם חתמה על מזכר הבנות לעסקה גדולה בהודו, אבל העסקה טרם הושלמה ואילו לגפן עדיין אין רוכש. מהדיווחים לבורסה של גילאון נראה כי חובה של אפסווינג בגין הלוואות שקיבלה לרכישת שני השלדים מסתכם ב־9 מיליון שקל. אם השליטה בגפן לא תימכר, היא תועבר לגילאון כפירעון מלא של החוב. אלא ששוויה נמוך משמעותית משוי החוב.

ואולם במקום שאפסווינג תחזיר את הכסף לגילאון, היא שילמה אותו לבעלים הקודמים ויליגר. האם יקבלו בעלי המניות של גילאון הציבורית את כספם חזרה?

תגיות