בלעדי: אלי אוזן חויב בבוררות לשלם 21 מיליון שקל

איש העסקים אלי אוזן, לשעבר מבעליה של חברת נגה אלקטרוטכניקה שקרסה בסוף 2002 תוך שהיא מותירה חובות של 800 מיליון שקל, חויב באחרונה לשלם 21 מיליון שקל לאיש העסקים אריה דגן ולחברת אמדר לפיתוח. פסק הבוררות ניתן על ידי הבורר עו"ד רובי בכר מכוח ערבות לחובותיה של נגה שעליה חתם בזמנו אוזן.

אלי אוזן. עתר להעביר את הבורר בכר מתפקידו, אך עתירתו נדחתה | צילום: אביגיל עוזי

בשבוע שעבר הגיש אוזן בקשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע להורות על ביטולו של פסק הבוררות, בטענה שבהחלטת הבורר נפלו פגמים מהותיים. במסגרת הבקשה תוקף אוזן את עו"ד בכר וטוען כי הוא פעל כבורר אף על פי שהיה שרוי בניגוד עניינים שחייב אותו להעביר את התיק לבורר אחר.

אוזן היה בזמנו מבעליה של קבוצת נגה, עם איציק גולדנברג. לאחר קריסת הקבוצה הוגשו נגד השניים תביעות רבות, בין היתר על ידי בנק מזרחי טפחות, בנק אגוד וסולל בונה, שרובן עדיין מתבררות בערכאות השונות. נגד אוזן ורעייתו ונגד גולדנברג הוגש גם כתב אישום בעקבות קריסת נגה, המייחס להם בין היתר גניבה.

דוחים את הקץ

פסק הבוררות האמור מהווה את הסכום הגבוה ביותר שאוזן חויב עד כה לשלם. מההליכים האחרים שהתנהלו נגדו עולה כי בבעלות אוזן שני בתים בקיסריה, שערכם הכולל מוערך בכ־10 מיליון שקל. אחד הבתים נמכר באמצעות כונס נכסים ואילו הבית השני משמש למגוריהם של אוזן ורעייתו דבורה, שמחזיקה בבעלות על מחציתו. על כל נכסיו של אוזן מוטלים עיקולים לטובת גורמים שונים, כך שגם אם לא יבוטל, כלל לא ברור אם פסק הבורר יהיה ניתן למימוש.

עניינה של התביעה שהגישו אמדר ודגן, שהיה עד 2006 מבעלי השליטה בקניון מול הים באילת, במערכת הסכמים ושותפות עסקית שהיתה בין אמדר לנגה, בתקופה שלפני קריסת נגה. בין היתר נחתם בין שתי החברות בפברואר 2002 הסכם פשרה בגין סכסוך קודם, שבו התחייבה אמדר להעביר לנגה מניות שהחזיקה בשתי חברות שבנו פרויקטים באילת - אמדר לבניין ומגדלי אמדר - ובתמורה לקבל דירות. בעקבות קריסת נגה ההסכם לא יצא אל הפועל ואמדר הגישה תביעה נגד אוזן, מכוח ערבות אישית שעליה חתם.

אוזן יוצג בהליכים על ידי עורכי הדין שמוליק קסוטו, איריס אדרי וציקי ולך ממשרד קסוטו־נוף, ואילו אמדר ודגן יוצגו באמצעות עורכי הדין זאב שרף ואורן שבח.

בפסק הבוררות קבע עו"ד בכר כי אמדר זכאית לתמורת הדירות שהיתה זכאית לקבל לפי ההסכם, בתוספת ריבית ודמי שכירות שאיבדו בגין חלק מהדירות. בכר דחה את טענותיו של אוזן כי הוא פטור מערבותו בשל הפרות התובעים את ההסכם, וקבע כי ההסכם הופר בשל סיבה אחת בלבד - קריסתה של נגה והחברות־בנות שלה. עוד קבע הבורר כי אין מקום לפיצוי בגין עוגמת נפש, שביקשו התובעים, אך הוסיף כי מקובל עליו שהם זכאים לפיצוי בגין ההוצאות הרבות שהיו להם בניסיונות להביא למימוש ההסכם ולפיצוי בגין הפרתו, ואמד את אלה ב־800 אלף שקל. בשולי פסק הבוררות כתב בכר כי "אוזן ופרקליטיו עשו כל שיכלו כדי להאריך את הבוררות ולדחות את קצה", וכי אוזן אף נמנע מלשלם את חלקו בשכר הבורר, וחייב אותו בתשלום 600 אלף שקל נוספים.

"עיוות דין מקומם"

במסגרת הבקשה לביטול פסק הבורר טוען אוזן כי תוצאתו היא עיוות דין מקומם. לדבריו, כבר בתחילת הליכי הבוררות הוא עתר לפסילת בכר בטענה שהוא נמצא בניגוד עניינים הנובע מכך שבהסכם מ־2002 הופקדו בידיו בנאמנות עבור נגה מניות אמדר לבניין ומגדלי אמדר. לדברי אוזן, סמוך לקריסת נגה הידרדר גם מצבן של אמדר לבניין ומגדלי אמדר והן נכנסו להקפאת הליכים, כך שבכר עשוי להיתבע בטענה שכנאמן לא הסב את תשומת לב אוזן למצבה של החברה ולא פעל למניעת הידרדרותה. ניגוד עניינים זה בין תפקידו כנאמן לבין תפקידו כבורר, לטענת אוזן, עשוי להשפיע על החלטותיו כבורר ולהביאו לפסוק נגד אוזן כדי להסיר מעליו אחריות כלשהי. במהלך הבוררות עתר אוזן לבית המשפט בבקשה להעביר את בכר מתפקידו, אך בקשתו נדחתה.

תגובתו של בכר לא התקבלה. אמדר ודגן טרם הגישו את תגובתם לבית המשפט.