אפקט החממה של מיג"ל בקריית שמונה

אזור התעשייה הדרומי של קריית שמונה. ד"ר דני ברקוביץ', בסניקרס וג'ינס, מצביע על מקום העבודה שלו: חדר קטן, נקי ומסודר, אך צפוף עד קלאוסטרופוביה בציוד אלקטרוני ומחשבים. זוהי המעבדה הגנטית הגדולה בישראל, דחוסה בין בית מלאכה מימין ומוסך משמאל. "מישהו צריך להתקשר לנסראללה ולהגיד לו תודה", אומר ברקוביץ', "בזכותו בנו את החדר הזה".

לפני כחמש שנים, בזמן מבצע ענבי זעם, ביקרו בקריית שמונה יהודים אמידים מאנגליה, שחיפשו מקום שבו כספי תרומתם ינוצלו היטב. בזמן ביקורם הופצצה קריית שמונה בקטיושות, והתורמים הנכבדים מיהרו לתפוס מחסה. איתם במקלט התת־קרקעי ישב יעקב ארזי, הבוס של ד"ר ברקוביץ' ומנכ"ל מיג"ל (מרכז ידע גליל עליון), חממה ביוטכנולוגית אקדמית־מסחרית שהולידה תשע מעבדות טכנולוגיות, שישה סטארט־אפים ו־25 פטנטים בינלאומיים. "מה אתם צריכים?", שאל את ארזי אחד התורמים, בעוד הקטיושות מתרסקות על העיר. ארזי ביקש מימון למעבדה גנטית חדשה, וזו הוקמה בתוך שנה על מה שהיה מגרש חניה שעמד בין מוסך ונגרייה.

ארזי, קיבוצניק דק וגבוה בן 62, הוא אחד האנשים היחידים במיג"ל ללא השכלה אקדמית פורמלית. במיג"ל עובדים היום כ־150 איש, מתוכם 50 מדענים במשרה מלאה ו־50 דוקטורנטים ותלמידי תואר שני. המימון (36 מיליון שקל ב־2007) מגיע מגיוסי הון, תמיכה ממשלתית ושירותי מחקר: 40 מפעלים וחברות משתמשים בשירותי המו"פ של החברה, בהם ענקיות כחברת טבע.

כל בתי החולים הגדולים בארץ מנהלים כאן מחקרים שונים. וזה קורה בגליל, הרחק ממרכזי הטכנולוגיה הגדולים של ישראל. "יש פה קיבוצניקים, ערבים, אנשים מהגולן, ק"שניקים (תושבי קריית שמונה), דרוזים, מושבניקים", מתאר ארזי את כוח העבודה שלו. גם הרקע של ארזי שונה למדי מסטריאוטיפ הטכנולוג הישראלי, של איש תוכנה אמיד ממרכז הארץ שלמד במרכז הבינתחומי בהרצליה.

מיג"ל הוקמה לפני כ־30 שנה כמרכז לניסויים חקלאיים מתקדמים על ידי פרופ' דן לבנון. בהמצאות ובניסויים השונים שוכללה התוצרת החקלאית הגלילית, כששום ירק או בעל חיים לא היה אקזוטי מכדי לנסות לגדלו ולמכור אותו באופן רווחי. אף שהניסויים המדעיים הניבו הצלחות רבות, סופו של התהליך ידוע: מרוב פירות חדשים נושאי רווחים החקלאים התעלמו מעונות השנה ומתנאי מזג האוויר, והציפו את השווקים בפירות שטעמם כשל דיקט. הצרכן האירופי, שטעמיו משפיעים ישירות על החקלאי הישראלי, עיקם את אפו נוכח פירות וירקות שעברו התעללות מדעית עד שאיבדו צלמם וטעמם. במיג"ל חיפשו כיוון חדש.

תרופה לסרטן

לפני 30 שנה נשאו מדענים ורופאים רבים את עיניהם לפיאדד, כפר חקלאי קטן ביערות הגשם של דרום ברזיל. מדען יפני בשם פורומוטו טאקאטושי גילה שתושבי הכפר, שגידלו ואכלו פטריות מסוג מסוים, נהנו משיעורי תחלואה נמוכים להדהים. מחקר מדוקדק של הפטריה, Himematsutake בשמה המדעי, גילה שבין השאר ייתכן שביכולתה לעזור לגוף להילחם בסרטן. ד"ר ג'מאל מחאג'נה מנצרת עילית הוא אחד המדענים שממשיכים את רוח מחקרו של טאקאטושי. מחאג'נה, חוקר בכיר במיג"ל, מוביל צוות דוקטורנטים שמשמש כגוף המו"פ של חברת MyCure מקריית שמונה, אחד הסטארט־אפים הביוטכנולוגיים של מיג"ל. החברה מנסה למצוא תרופה לסרטן בפטריות מאכל. "60% מהתרופות הקיימות בעולם מקורן בחומרי טבע", מסביר מחאג'נה. "אספירין הגיע מצמח, וגם התרופה להורדת הכולסטרול ליפיטור. יש במיג"ל אוסף פטריות מכל העולם: מסיביר, ממקסיקו, מיפן. במעבדה אפשר לבודד מהפטריות מרכיבים מסוימים, שמפעילים את מערכת החיסון ועוזרים להילחם בסרטן", אומר מחאג'נה, אך לדבריו, ספק אם בקרוב תימצא התרופה. "השקענו כבר עשר שנים במחקר", הוא אומר, "אבל אני לא בונה על למצוא תרופה. בתחום שלנו יש סטייט אוף מיינד ארוך טווח: מתמחים בנושא ולוקחים אותו לפנסיה".

ד"ר ברקוביץ' מקווה בכל זאת לפריצת דרך עוד בימינו. על הלוח המחיק הלבן בלב המעבדה הגנטית שלו מופיעות שמות של עשרות מחלות (מחלת קרוהן, הפרעת ADHD), ומתחתיהם מספרי הפרויקטים שנעשים במעבדה בניסיון למצוא להן תרופה או להקל את תסמיניהן. לצד השלט מתנוססת תמונה של ברקוביץ' והחוקרות שעובדות תחתיו. הם מצולמים באחד מנחלי האזור, אוחזים רובי צעצוע בפוזה של "המלאכיות של צ'רלי". הכותרת מעל התצלום: “The Gene Hunters”.

הפרויקט המרכזי במעבדה כרגע עוסק במציאת מזור לכאבם של ילדים שסובלים גם מתסמונת דאון וגם מסרטן הדם. "קיבלנו דנ"א של ילדים חולים מכל העולם", מספר ברקוביץ' בהתלהבות ושולף מאחד הארונות כלי קיבול קטן, עשוי פלסטיק, ובתוכו 80 דגימות דנ"א של הילדים החולים. בעולם כולו יש כמה מאות ילדים כאלו. "המחקר הזה חשוב גם לחקר לוקמיה בכלל, לא רק אצל ילדים עם תסמונת דאון", אומר ברקוביץ' ומראה בגאווה את המאמר שפורסם ב"The Lancet", אחד המגזינים הרפואיים המובילים בעולם. "מצאנו בגנים מוטציה ספציפית שקשורה להתפרצות המחלה", הוא מסביר. "מה שמייחד אותנו זה יכולות, לא ציוד טכני. בארה"ב מדען אחד מקבל 80 מיליון דולר למחקר בודד מקרן הבריאות הלאומית. כל מדינת ישראל בעשר שנים לא משקיעה סכומים כאלה, אז לנו יש אינטרס להיות יעילים יותר. אנחנו מספקים תוצאות של ניתוח דנ"א מהר וזול יותר ממעבדות בחו"ל".

המומחיות הגנטית של מיג"ל משמשת גם לחקלאות ביוטכנולוגית מתקדמת, שמניבה רווחים לחקלאים אך עשויה לעורר אי־נוחות בצרכן שאמור לאכול את התוצרת הסופית.

להפוך זכרים לנקבות

פרופ' גדי דגני מקריית שמונה הוא מומחה בעל שם עולמי לסלמנדרות, ואחד החוקרים החקלאיים הפוריים במיג"ל. "אני זואולוג, אקופיזיולוג ואקולוג גנטי. משוגע עם קבלות", הוא מעיד על עצמו. "כרגע אני עובד על גנים שמפקחים על גדילה ורבייה אצל דגים. יודעים להרבות בשבי פרות וכבשים, אבל דגים לא רוצים להתרבות בלי עזרה הורמונלית. למשל החידקן, דג כלכלי מאוד כי הביצים שלו הן קוויאר. אחד הפרויקטים שלנו אמור להפוך את כל דגי החידקן בבריכה לנקבות על ידי התערבות במנגנוני הרבייה - אם כולן נקבות אז כולן נותנות קוויאר ורווחים. בדגים אחרים זה כבר קורה. דגי אמנון למשל: הופכים את כולם לזכרים, כי זכרים גדולים יותר וזה משתלם יותר".

ד"ר יעל חכם מטבריה רוצה להשתמש בביוטכנולוגיה לא רק למען החקלאים, אלא גם לטובת הצרכן הסופי. "יש הרבה אנשים בעולם שחיים על סוג תזונה אחד בלבד", היא מסבירה, "אורז למשל. כשאוכלים רק אורז נוצר מחסור בחומצות אמינו חיוניות, כי לא אוכלים בשר. זה גורם למחלות קשות. אם יכולנו להעלות את כמות חומצות האמינו החיוניות באורז, היינו עוזרים לפתור את הבעיה". בהדרכתה של פרופ' רחל אמיר, הסירה ד"ר חכם את מנגנון הבקרה שמפקח בצמחים על ייצור מתיונין, חומצת אמינו חיונית. התוצאה היתה זינוק של פי 30 בכמות המתיונין בצמחי המעבדה. "שלחנו את זה לעמית מחקר בסין", מספר ד"ר חכם. "הוא עדיין לא פרסם את התוצאות, אבל הוא גילה שזה עובד גם בסויה".

למרות ההתקדמות, מחקריה של חכם לא נהפכו לסטארט־אפ. "יש כאן בעיה", מסביר המנכ"ל ארזי. "החקלאי הוא זה שמפיק תועלת רוב הצמחים שעברו שינויים גנטיים - אם הוא מקבל פי שניים יבול, הוא מוכן לשלם יותר על הזרעים. זה לא המצב עם מתיונין, שלא מגדיל את היבול, אלא רק עושה אותו מזין יותר. הצרכנים הם אנשים עניים, בשוק מסורתי, במקומות מרוחקים, בלי מערכת שיווק מסודרת. לך תפיק מזה רווח. היו לנו מגעים עם חברות חקלאיות גדולות מחו"ל, אבל הן לא מעוניינות כי קשה להרוויח מזה כסף. יש הרבה טרגדיות כאלו".

למודי הבטחות

מיג"ל הייתה אמורה להיות לא רק כר פורה למדענים, אלא גוף שיזניק את הגליל כולו קדימה. "יש בצפון היצע תעסוקתי מאוד עלוב", מסביר המנכ"ל ארזי. "אין משרות, אנשים צעירים עוזבים והיישובים נהפכים לגריאטריים. אבל זו בעיה פתירה. במכללת תל חי יש 700 תלמידים למדעי החיים, 80% מהם במקור מהמרכז, וחלקם הלא מבוטל התאהב בגליל. אם הם היו יכולים, הם היו נשארים פה".

כדי שיישארו, טוען ארזי, דרושים מקומות עבודה נוספים לאקדמאים. "באוצר הנוכחי היתה הרבה סימפטיה לפיתוח הגליל", הוא מספר על ניסיונותיו להרחיב את מיג"ל. התוכנית הממשלתית הנוכחית כוללת הקמת בית ספר לרפואה בפאתי צפת, שמיג"ל תהיה מכון המחקר שלצדו, עם תקציבים גדולים בהרבה.

אבל ארזי פסימי: "היום קשה לבצע תוכניות ארוכות טווח ויקרות בגלל המשבר הכלכלי", הוא אומר, "וחוץ מזה אנחנו למודי הבטחות שלא קוימו, עוד מתקופת ברק". אהוד ברק הקים בשעתו כראש הממשלה ועדה בין־משרדית שהמליצה על "פרויקט כמעט חסר תקדים במדינה", לשון מסמך מסכם של הוועדה משנת 2000. "הקמת אשכול תעשיות מדעי החיים באצבע הגליל... פרויקט שאפתני שמטרתו לבצע מהפך במבנה החברתי־כלכלי של ישראל".

"הם עשו עבודה רצינית", מעיד ארזי, "הם היו פה ארבע פעמים, והמליצו על הקמה של מכון מחקר ברמה עולמית, בעלות של מיליארד שקל. אבל גם ההמלצה הזו מצטופפת במגירות המלאות של החלטות שעדין לא עשו איתן שום דבר".

מיג"ל - מרכז ידע גליל עליון

מיקום: אזור תעשייה קריית שמונה

שנת הקמה: 1979

מנכ"ל: יעקב ארזי

תחומי מחקר: תרופות, חקלאות, אקולוגיה ועוד

מספר עובדים: כ־150 איש, מתוכם 50 מדענים במשרה מלאה ו־50 דוקטורנטים ותלמידי תואר שני

מימון: 36 מיליון שקל (2007), מגיע מגיוסי הון, תמיכה ממשלתית ואספקת שירותי מחקר