טכנולוגי על הבוקר: מלח על פצעי ג'רי יאנג

הפרידה הארוכה

ג'רי יאנג, מנכ"ל יאהו, הודיע שהוא הולך הביתה. הדגש הוא על "הולך", פועל בהווה ולא בעבר. תהליך מציאת המנכ"ל החדש של יאהו צפוי, אומרים עכשיו, להימשך זמן לא קצר; יאהו כבר שכרה חברה שתעזור לה בחיפוש – אבל התהליך צפוי לארוך חצי שנה, לפחות.

מינויו של מנכ"ל חדש יסתבך גם בשל העובדה שחבר המנהלים של יאהו מפולג: שמונה מחבריו הם אנשי יאהו ותיקים, אבל שלושה מהם – קארל אייקן ושניים מתומכיו – הצטרפו לקבוצה באוגוסט, כשכוונתם המוצהרת היא לקדם את מכירת יאהו למיקרוסופט. גם הם יצטרכו להביע את עמדתם באשר למנכ"ל החדש.

אולי הנקודה המרירה ביותר בכל הסיפור היא שאנשי עסקים, ולא מעט עיתונאים, הביעו אי אמון ביאנג וקראו להתפטרותו כבר ביוני – ואתמול הקריאה הזו קיבלה תמיכה נלהבת מהשוק. מניית יאהו זינקה בכ-12% משנודע על התפטרותו של יאנג, והיה כבר מי שכתב שההתפטרות שווה ליאהו 1.8 מיליארדי דולרים. צורב.

מיקרוסופט בוחשת מאחורי הקלעים

אחת הסיבות הבולטות להתפטרותו של יאנג היא כשלונה של עסקת גוגל-יאהו, שאמורה היתה לאפשר לגוגל למכור מודעות בסמוך לתוצאות במנוע החיפוש של יאהו, ולהגדיל את ההכנסות של יאהו בעוד כ-800 מיליוני דולרים בשנה. יאנג הציג את העסקה כתחליף לעסקה עם מיקרוסופט – ואז היא עלתה על שורה של שרטונים.

המפרסמים תלשו שערות, הקונגרס התחיל לרחרח בחשד שבוצעה עבירה על חוקי ההגבלים העסקיים, ומשרד המשפטים שכר תובע עוין במיוחד כדי שיחקור את העסקה. בתחילת נובמבר, נסוגה גוגל מהעסקה – וליאנג לא היה מה להראות למשקיעים.

ויכול להיות שזה לא היה מקרה. ההוצאות של מיקרוסופט על שתדלנות בקונגרס זינקו לאחרונה. מתחילת פברואר 2005 ועד נובמבר אותה שנה, היא הוציאה כ-12 מיליון על שתדלנות; ב-2006, המספר הזה עלה ל-13.95 מיליון; ב-2007 הוא ירד ל-12.8 מיליון – אבל ב-2008 הוא קפץ ל-24.72. עליה של כמעט 100%. ואלה רק ההוצאות הרשמית של מיקרוסופט על שתדלנות, אלו שחייבות דיווח לממשלה. בפברואר, נזכיר, הגישה מיקרוסופט את ההצעה שאי אפשר היה לסרב לה ליאהו; בנובמבר קרסה עסקת גוגל-יאהו.

בנוסף, צצו קבוצות משונות – כמו אגודת מגדלי התירס – שהביעו מחאה קולנית באוזני הקונגרס על עסקת גוגל-יאהו. איך הם הגיעו לשם, ולמה לעזאזל אכפת להם מעסקה בין שתי חברות הייטק? אולי בגלל שמיקרוסופט שכרה חברת יחצ"נות שמתמחה בקבוצות כאלו. סטיב באלמר, מסתבר, הוא לא אדם שאתה רוצה כאויב.

מה, באמת?

 

משפט "התאבדות מייספייס" השנוי במחלוקת – תקציר אירועים אפשר לקרוא כאן – התחיל אתמול (ג') רשמית, בהליך של בחירת המושבעים. השופט, ג'ורג' וו, החליט בסופו של דבר להתיר לציין בפני המושבעים את העובדה שלורי דרו לא חשודה בסתם פריצה למחשב, אלא בכך שפעולותיה הובילו להתאבדותה של נערה, מייגן מאייר. הוא נימק זאת בכך שלא סביר שהמושבעים לא יודעים זאת.

מה שנכון, נכון. הם יודעים – לפחות 80% מהמועמדים לחבר המושבעים יודעים. וחלק ניכר מהם – 50% - מחזיקים ב"דעות הרסניות" כלפי דרו, לטענת ההגנה. ככה זה כשאחת השאלות בשאלון שחולק למושבעים היא "במהלך המשפט תשמע עדויות על התאבדותה של נערה בת 13. האם תוכל להסב הצידה סימפטיה, רחמים וצער שאפשר שתחוש כתוצאה מעדויות אלו, ולהעריך אותן באובייקטיביות ובאופן הוגן, כמו את שאר הראיות במשפט?" התשובה, אגב, היא "לא".

והמשפט יימשך בכל זאת. ונראה שחבר המושבעים ימצא את לורי דרו אשמה ב"חדירה בלתי חוקית למחשב", כי זו הדרך היחידה לדפוק אותה על כך שהובילה ילדה להתאבדותה. ובשם הצדק, הם יהפכו עשרות מיליוני משתמשי מחשב לעבריינים.

ועכשיו, כולם ידעו שאתה גזען

ה-BNP, "המפלגה הלאומית הבריטית", היא הגוף הגזעני הבולט ביותר בממלכה המאוחדת. זו מפלגה שמזכירה מאד את החלקים האחרונים של הסרט "החומה", ומשתמשת ברטוריקה דומה מאד. כפי שניתן לשער, המפלגה לא אהודה בחלקים נרחבים של בריטניה, והחברים שלה מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך.

טוב, אז מזה הם יכולים לשכוח. בהתאם למסורת ארוכה ומפוארת בבריטניה של אובדן מידע, הצליחה המפלגה לאבד את רשימת החברים שלה, שאמנם איננה מעודכנת אבל מכילה פרטים עד ספטמבר 2008. רשימה של 13,500 מהם כבר פורסמה ברשת. מסתבר שהמפלגה מכילה אנשים ממגוון תפקידים: שוטרים, היסטוריונים חובבים, פגאנים, כמרים, מורים ולפחות מכשף ממין זכר אחד.

החברים, כמובן, רואים את הנושא בקצת פחות הומור. רבים מהם הביעו חשש שיפוטרו מעבודתם, או יהפכו למוקצים מחמת מיאוס – הרשימה מכילה את שמותיהם, כתובתם, מספרי הטלפון שלהם וכתובת המייל. המפלגה, מצידה, טוענת שידה לא היתה במעל, ושהרשימה לא אבדה אלא נפלה קורבן לחדירה מכוונת למחשבי המפלגה, ודורשת פעולה משטרתית.

אררר, נינטנדו!

 

כל כך התרגלנו לחשוב על "פיראטים" כעל אנשים ששמים יד על תוכן לא להם באמצעות תוכנות, ששכחנו שיש עדיין פיראטים אמיתיים בעולם. אמנם, הם משתמשים בסירות מנוע מהירות במקום בספינות מפרש, והם חמושים לא בחרב מעוקלת אלא ברובי סער ומטולי רימונים, אבל הם עדיין איתנו. והמקום שבו הם שורצים יותר מכל קרוב אלינו מאד: ים סוף, אליו הם מגיחים מהאין-מדינה ההיא, סומליה.

בעוד הפיראטיות בשאר העולם דועכת, זו של סומליה דווקא רושמת הצלחה מסחררת, והפיראטיות במי קרן אפריקה עלתה ב-100% ב-2008 ביחס ל-2007. בדרך כלל אף אחד לא שם לב, כי הפיראטים חוטפים ספינות סיוע של האו"ם; חברת שכירי החרב הידועה לשמצה בלאקווטר הציעה את שירותיה היעילים לפתרון הבעיה, אבל עד עכשיו לא נמצא קונה.

אולי עכשיו זה ישתנה. עכשיו גואה הזעם, כי הפיראטים תפסו הפעם משהו יותר חשוב ממשלוח מזון ותרופות של האו"ם: הם שמו יד על משלוח של משחקי Wii – כ-1,000 מהם – והחשש מלכידתם של משלוחים נוספים גורם לחברות הספנות לוותר על תעלת סואץ ולהקיף את כף התקווה הטובה, כמו בימים הרעים של המאה ה-19. וזה כבר באמת מוגזם, כי זה אומר שמשחקי המחשב לא יגיעו למערב לפני חג המולד. נראה שהפיראטים לא הבינו, הפעם, עם מה הם מסתבכים.

קצרצרים

ואם אנחנו בענייני הצורך במבצע צבאי דוחק: הצבא הבריטי מפתח רימון-מצלמה. המדובר בגאדג'ט קשיח כדי הצורך כדי להשליך אותו בשדה הקרב או לתוך בניין זמן קצר לפני הסתערות עליו. הוא מצויד במגוון מצלמות, שישדרו מידע בזמן אמת על מיקומם של האויבים. ניתן לשגר אותו גם ממטול רימונים, כך שהוא עשוי להיות יעיל גם נגד פיראטים.

ממשיכות החדשות הכלכליות הגרועות, ולא רק מים סוף: המכירות המקוונות עלו באוקטובר 2008 באחוז אחד בלבד לעומת המכירות באוקטובר 2007. אלה חדשות רעות מאד לקמעונאים המקוונים, דוגמת אמזון, ששורדים באמצעות הרווחים מעונת החגים.

תחום שדווקא לא מפסיק לצמוח הוא מספר הודעות הטקסט שנשלחות מטלפונים סלולריים: ברבעון השלישי של 2008, נרשמה עליה של 10% במספר ההודעות ביחס לרבעון השני, ובממוצע שולחים כשישה מיליארד תושבי כדור הארץ 58.3 מיליארדי הודעות ביום.

בתי הספר היסודיים באנגליה וויילס יתחילו בקרוב להעביר שיעורים לא שגרתיים: הם יסבירו לילדים כיצד להמנע מחיובי-יתר בעת הורדת רינגטונים, וכיצד לזהות תוכניות תמחור שקריות, שמכילות חיובים נסתרים. התלמידים גם ילמדו כיצד ליצור רינגטונים בעצמם. המצב קשה משחשבתי.

בית משפט אמריקני זרק מכל המדרגות את תביעתה של סייסטאר, המייצרת חיקויים למחשבי אפל, שטענה שהעובדה שאפל משלבת חומרה עם תוכנה במוצריה היא הפרה של חוקי ההגבלים העסקיים. כחלק מההגנה, אגב, טענה אפל שאין שוק למערכת ההפעלה שלה, ושאין להעלות על הדעת שמישהו ירצה אותה שלא עם מחשב מק.