בגלל אווירת המיתון: גם מי שלא נפגע מתבייש לבזבז

על הבר באחת המסעדות המובילות בתל אביב מתכנסת חבורת צעירים בשנות ה־30 לחייהם. כשאחד הנוכחים מזמין וויסקי יקר במיוחד, אחר מסרב להשיק עמו כוס ומסביר: בימים של משבר כלכלי עולמי ממש לא נעים לשפוך מאות שקלים על אלכוהול. חובב הוויסקי המשובח לא מתרגש.

שמעון באבו-שפירא: "גם מי שיש לו מושפע מהמצב, והופך להיות יותר מחושב בהוצאות" | צילום: גלעד קוולרציק

לחבריו הוא מספר שהוא אמנם כבר נפגע מהמשבר, אבל כשהוא יוצא לבלות הוא יזמין איזה משקה שהוא רוצה, ולא ממניעי פאסון דווקא - לדידו זו הדרך הטובה ביותר ללכת לישון ולהתעורר למחרת בלי כאב ראש. כאן מתפתח ויכוח סוער שמפלג את החבורה: אלה שמצביעים בעד רגישות חברתית והימנעות מצריכה ראוותנית מכעיסה, ואלה שטוענים שרק בארץ נכנסים לך לכיס ולנשמה. אם סיטואציה דומה היתה מתרחשת בארצות הברית, מקום הולדת המשבר, אומרים אנשי העולם הגדול, קשה לראות את האמריקאי הממוצע מעיר לשכנו שעל הבר על טעמו היקר.

לא בטוח. מגזין הגברים האמריקאי "Details" הקדיש לנושא כתבה הנפתחת בסיפורו של פירס מאטי, סמנכ"ל בחברת יחסי ציבור, שערך מסיבה בספטמבר האחרון והחליט שלא לענוד לאירוע את שרשרת היהלומים החדשה שלו. הסיבה - הוא לא רצה לנקר את עיניהם של חבריו עובדי בנק ההשקעות ליהמן ברדרס. וזה לא הכל. גם לעבודה מאטי לא הולך עם תיק לואי ויטון; הוא מעדיף להגיע עם תיק צנוע יותר בשביל לא להרגיז את לקוחותיו מוול סטריט. במגזין מכנים את התופעה הדילמה החברתית החדשה. אנשים שחגגו על חשבון הוצאות בלתי מוגבל מפטרים היום את האומנת, ואלה שעדיין נמצאים על מסלול ההצלחה מצניעים את הישגיהם ואת רכישותיהם.

שעוני פלטיניום

בישראל הצניעות, שכבר מזמן נדמה היה שטאטאנו אותה מתחת לשטיח, חזרה לסדר היום. התחושה של לא נעים להוציא, זה לא הזמן לנקר עיניים, נשמעת בחוגים שעד לפני חודשים אחדים השתתפו בכל החגיגות. סוג של רטרו לתקופות צנועות יותר. "הטעם של הלקוחות השתנה", אומר חגי שטמברגר, הבעלים של כרונוטיים, שחוזה שהשלכות המשבר יורגשו יותר בחודשים הקרובים. "היום אנשים מעדיפים לקנות דגמים יותר צנועים, או לפחות כאלה שנראים כך. שעון יוקרתי לא בהכרח עשוי מזהב ומשובץ ביהלומים. יש שעוני פלטיניום, שהם לא פחות יקרים, אבל נראים כמו שעונים ממתכת רגילה".

אצל מצדה זאבי, שהשיקה חנות נוספת המוקדשת למכנסי ג'ינס מעוצבים, המחירים נותרו שווים רק לכיסים עמוקים במיוחד. "מי שטוען שהמצב הנוכחי לא משפיע על העסק שלו, לא מספר את האמת. ברגע שסקטור אחד נפגע, יש לזה אפקט שרשרת", אומרת זאבי, ומסבירה את החלטת ההתרחבות דווקא כעת: "אפשר לשבת ולקונן על המצב העגום, או לקרוא נכון את המפה ולמצוא פתרון יצירתי. החלטתי לפתוח חנות שתשמור על רמת מחירים אטרקטיבית: אם בימים רגילים מכרתי כל ג'ינס ב־1,200-1,500 שקל, עכשיו אני מוכרת ב־900 שקל. זאת הנחה משמעותית".

מצדה זאבי: "אם בימים רגילים מכרתי כל ג'ינס ב-1,200-1,500 שקל, עכשיו אני מוכרת ב-900 שקל" | צילום: אביגיל עוזי

בענף המסעדנות אצל מרבית הלקוחות המשבר בעיקר מדכא את התיאבון. "בימים אלה אנחנו נערכים לתקופה של מיתון, ופונים לקבלת עזרה מהרשויות בהקלה במסים העירוניים, כמו ביטול חובת המאבטח", אומר רונן ארדיטי, יו"ר איגוד המסעדות. "הרבה מסעדנים דיווחו שהשנה סוכות היה חלש בהשוואה לשנים קודמות, ובמסעדות היוקרה כבר מרגישים ששעתן היפה חלפה. השולחנות החזקים, שמגיעים להתארח על חשבון החברה ונהנים מחשבון הוצאות לא מוגבל, נעלמו".

שמעון באבו־שפירא, מבעלי מסעדת קיוטו בהרצליה, כבר רואה את סימני המשבר. אמנם בערבים המסעדה מלאה כרגיל, ועל הבר יושבים כדי לראות ולהיראות, אבל ההזמנות התכווצו. "אם פעם אנשים הזמינו קומבינציות גדולות ויקרות ובקבוק יין ב־400 שקל, היום מסתפקים במנות יותר זולות וביין שעולה 120–150 שקל. אני לא רק מסעדן אלא גם יהלומן, ואני יכול להעיד שבשני התחומים יש ירידה מורגשת. גם מי שיש לו מושפע מהמצב, והופך להיות יותר מחושב בהוצאות".

לחץ חברתי

"בכל החלטה כלכלית מעורבים פקטורים פסיכולוגיים", אומר ד"ר חיים שפירא, המתמחה בתורת המשחקים ובקבלת החלטות. "לכאורה, כשאשה קונה שמלה היא צריכה להתחשב בשני גורמים: טעם אישי ומחיר. בפועל יש עוד הרבה דברים שמשפיעים עליה: אופנה, משיכה למותגים, מצב רוח לקניות ועוד שורת משתנים שקשה להכניס לנוסחה. זה בדיוק ההבדל בין מתמטיקה לכלכלה: אם אלברט איינשטיין יגיד ששתיים ועוד שתיים זה שבע, זה לא ישנה שום דבר. אבל אם סטנלי פישר יחזה שהבורסה תעלה או תרד, לדבריו יהיו השלכות משמעותיות. בניגוד למתמטיקה, כלכלה מושפעת מאנשים, ולא מתבססת רק על לוגיקה ומספרים".

ד"ר טובה בנסקי, סוציולוגית וראש החוג למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, טוענת שהאמת נמצאת איפשהו באמצע. "למרות שעם הזמן החברה הישראלית הופכת ליותר אינדיבידואליסטית, אנחנו עדיין מדינה קטנה, ובהשוואה למקומות אחרים בעולם בישראל יש יותר סולידריות ואחריות חברתית". בנסקי טוענת שהמשפט "כל ישראל ערבים זה לזה" עדיין תקף, וגם התקשורת תרמה את חלקה: "אם בראשית המשבר היו כאלה שהתייחסו אליו כאל משהו שקורה בחו"ל, או כאל צרות של עשירים שלא קשורות אליהם, עכשיו המצב השתנה. בטלוויזיה ובעיתונים עסקו בהרחבה בהשלכות המשבר העולמי על כל אחד מאיתנו, גם אם הוא לא פעיל בבורסה או קשור לשוק ההון. אני בהחלט חושבת שזה יגרום לאנשים להיות יותר מחושבים וזהירים, וגם העשירים יוותרו על מותרות שעלולים לנקר עיניים".

אף על פי שלדעת בנסקי הישראלים רגישים ללחץ חברתי, היא מציינת שביחס לעולם הצרכנים המקומיים מסרבים להיכנס להיסטריה. "אולי זה בגלל שאנחנו חיים במדינה שלחצים הם חלק מהשגרה בה, ולמדנו איך להתמודד איתם כדי לא לאבד את השפיות".