שמחת החטיפים

כמו חלק נכבד מעם ישראל גם זוגתי ואני אוהבים לרדת לאילת לחופשה קצרה. לפני זמן מה מצאנו דיל טוב וקפצנו לעיר הדרומית. מאחר שאחת המטרות בחופש היא חיזוק הקשר והנתינה האישית, קנינו שקיות משפחתיות אישיות כל אחד לפי טעמו לנשנש בדרך. כבר בשיפולי איילון, הרעב התחזק, מה שגרם לנו להסתער על החטיפים. בגלל שמספריים לא היו בנמצא נפתחו השקיות באמצעות מערך השיניים האישי של כל אחד מבני המשפחה.

מרבית שקיות החטיפים, המרשרשות, הם מחומר BOPP שאחת מתכונותיו הבולטות הינה "המשך קריעה". כלומר, במרבית המקרים , לאחר הפתיחה האזורית, ממשיכה קריעת השקית גם במאמץ קל וכך אנו מוצאים את עצמנו עם שקית קרועה לאורכה והחטיפים מוצאים את דרכם לפינות המושבים ברכב ו/או מתחת למיטות לשמחת התיקנים ושאר החרקים.

למה האריזה נקרעת בקלות? | צילום: תמיר חסון

אומנם ל-BOPP תכונות מכאניות יחסית טובות ועמידות טובה למעבר לחות אולם הוא לוקה בחסימות לחמצן דרכו. כדי לשפר תכונה חשובה זו, במיוחד בחטיפים בעלי תכולת שומן גבוהה, עובר ה-BOPP תהליך מיתוך (מטליזציה) המשפר את תכונותיו בחסימות לחמצן ולחות, אולם יחד עם זאת מקשיח אותו ולכן נגרמת בין השאר תופעת "המשך הקריעה". זו הסיבה שכאשר פותחים את שקית החטיפים רואים צבע מתכתי מבריק שהוא תוצאה של תהליך המטליזציה ולא אלומיניום.

לשיפור טרנד המראה הבריאותי-סביבתי וכדי לפתור את בעיית "המשך הקריעה" החלו בשנים האחרונות יצרני האריזות והמזון לייצר נייר עם BOPP ממותך או לחילופין להחליף אחת משכבות ה-BOPP בחומר אחר PET, המוכר לנו יותר מבקבוקי משקה למשקאות קלים.

יבואו "הצודקים" ויגידו, למה לא תקנה שקית קטנה – "אוכלים גומרים" ואין בלאגן. אז למה באמת לא:

א. הפרש מחיר – שקית גדולה בדר"כ זולה יותר ל-100 גרם מוצר.

ב. השקית קטנה לשלושה טורפים ממוצעים.

ג. קמצנות, אולי...

תובנות

בתור אב, האחראי בין השאר לניקוי הרכב ולמיגור הג'וקים במשפחתי, אני קורא לחברות יצרני החטיפים, הממתקים, הפיצוחים ושאר נקרעים למיניהם להחליף את שקיות ה-BOPP לאריזה ידידותית יותר להורים הן בשימושה המיידי והן לצורך איחסון השאריות עד לצריכתן כמילוי לשקיות יום-הולדת.

הכותב הוא מומחה לאריזות וסמנכ"ל פיתוח בצ.ל.פ תעשיות