התמודדות האוצר עם המשבר הכלכלי: משחקים בנדמה לי
אנשי האוצר מדמיינים שבעזרת תעלולי אחיזת עיניים ומשחקים במספרים הם יצליחו לסיים את המשבר הכלכלי בישראל. במקום להתערב בשוק האשראי ולהגביר את הפיקוח עליו, לקבוע מגבלות על גובה הריבית שניתן לקחת על הלוואות ועל גובה האשראי שניתן למנף על הון בסיס - הממשלה מציעה ערבות מגוכחת בהיקפה
תוכנית החילוץ לכלכלה הישראלית של משרד האוצר מדגימה יותר מכל את הניתוק של פקידיו מהמציאות. כבר שנים נוהגים אנשי האוצר במדיניות כלכלית הרסנית לשכבות החלשות ולמעמד הבינוני, תוך שהם מדמיינים צמיחה ורווחה שמשפיעה גם חוץ למאיון העליון.
כעת, מדמיינים אנשי האוצר שבעזרת תעלולי אחיזת עיניים ומשחקים במספרים הם יצליחו לסיים את המשבר הכלכלי בישראל. מיליארדי שקלים ממוחזרים מתוכניות גנוזות ותקציבים מוקפאים מוצגים כהשקעות לעידוד המשק. סעיפים שהוחבאו בחוקי ההסדרים של השנים האחרונות ומאחורי סעיפים בספרי התקציב של המשרדים השונים מוצגים לראווה כמו לא היו גיבוב טלאים, אלא תוצאה של עבודת מומחים שהוכנה מראש לקדם ימי רעה.
בדרך הקשה ילמדו פקידי האוצר כי המשבר הוא אינו קבוצת עובדים סוציאליים או מורים שמחויבותם למקצועם מונעת מהם להשיג את מטרתם. המשבר הכלכלי לא יפוג אל מול להטוטי אחיזת עיניים ולא יעלם בתמורה להזזת סעיפים תקציביים.
משרד האוצר מציג לראווה 11 מיליארד שקל שנועדו להניע את מתן האשראי בשוק ההון. בשעה שטריליוני דולרים בכל העולם נמוגים ממסכי הבורסה המאדימים ומוסדות פיננסים פושטים רגל בזה אחר זה, תוכניתו האוצר אינה נתפסת אפילו כלעג לרש. מחווה סימבולית ותו לא - היא תשובת האוצר לחור השחור שיצרו מינופים חסרי כיסוי בשוק ההון.
במקום להתערב בשוק האשראי ולהגביר את הפיקוח עליו, לקבוע מגבלות על גובה הריבית שניתן לקחת על הלוואות מסוגים שונים כמו משכנתא, ומגבלות לגובה האשראי שניתן למנף על הון בסיס - הממשלה מציעה ערבות מגוכחת בהיקפה.
בתחום החסכונות לטווח ארוך עלול הפיתרון להיות אף גרוע עוד יותר. במקום להלאים את קרנות הפנסיה ולערוב באמצעות אג"ח מיועדות לשיעור הריבית על הפנסיה, עתיד משרד האוצר לבחור באחת משתי דרכים: אי התערבות או מתן ערבויות למצב הקיים, מבלי לשנות את השיטה ולהבטיח את החסכונות לטווח ארוך מפני המשבר הבא.
ממשלת ישראל אינה רואה בפנסיה ובשאר מכשירי החיסכון לטווח ארוך אמצעי להבטחת עתידם של החוסכים, אלא עוד כלי משחק בשוק ההון, שלמרות "יעילותו" זקוק להזרמת כספים חודשים של חוסכים לטווח ארוך בכדי שלא להתמוטט.
הבעיה הניצבת כיום בפני האזרח הישראלי גדולה מהפנסיות וממשבר האשראי. לנוכח משבר שרק החל, ושיאו עוד לא נראה באופק (ושלא לדבר על סופו), מנווטים את המשק בישראל קברניטים עיוורים ויהירים שסבורים שבעזרת משחקי מספרים ולחישת סיסמאות הרגעה הם יושיעו את המשק. ללא שינוי מהותי במדיניות הכלכלית, ללא הגברת המעורבות הממשלתית במשק באמצעות רגולציה, ללא הגברת ההשקעה בתשתיות - לא ייפתר המשבר.
במקום להמשיך ולדמיין שכללי המשחק לא השתנו והמשבר הנוכחי הוא משברון חולף מהסוג שאיפיין את סוף המאה ה-20, יכולה ממשלת ישראל להתעשת, להלאים את קרנות הפנסיה ולהשקיע את הכספים שיובטחו באג"ח מיועדות בתשתיות. בכך תוכל הממשלה להבטיח את עתיד החוסכים וכן להגביר את ההשקעה במשק ובחברה.
התפיסה הניאו ליברלית בעידן הנוכחי של כלכלה גלובלית נהנית מהעובדה שהיא אינה נתפסת כניסוי מדעי ראשון מסוגו, אלא כדת. עד שלא נכניס לעצמנו לראש שבסך הכל מדובר בעוד שיטה, עם חסרונות ויתרונות כמו לכל שיטה אחרת, וכי אנחנו רשאים לשנותה בהתאם לצורכי האוכלוסייה כמו כל שיטה אחרת, המשבר לא יבוא אל סיומו.
עיתונאים כלכליים כתבו במשך שנים על הפרטת רכוש הציבור והעברתו לידיים פרטיות, כמו גם על הכנסת כל צורות החיסכון לשוק ההימורים של הבורסה, כאילו אי פעם בעבר כבר נוסתה שיטה זו בהצלחה. פקידי האוצר התרגלו לכך שביכולתם להתל בציבור באמצעות שימוש במילים נרדפות יפות לתהליכים כואבים, בעזרתם האדיבה של פרשנים כלכליים שהיללו את השיטה כמו סוכני מכירות.
המחיר של המשך ההיאחזות של חסידי השיטה הקורסת בה כבקרנות המזבח יכול להיות אובדן הערך המוחלט של חסכונות הציבור, התמוטטות המערכת המוניטרית, המשך ההשתלוללות חסרת הפיקוח בשוק ההון וצרות רבות נוספות, שהציבור כבר לא יכול להרשות לעצמו.
הכותב הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית
4 תגובות לכתיבת תגובה