דור ה-i: זהירות, בלוגר נושך

זהירות, בלוגר נושך

נתלי לובה באקר, אזרחית בלגית, חיה בימים אלה בניו יורק. בבלוג שלה היא מתעדת את החיים המרגשים בעיר הגדולה, שם היא מברמנת לפרנסתה. החודש היא הפכה, שלא בטובתה, לסלבריטאית רשת, לאחר שערב אחד נכנס לפאב שבו היא עובדת שר ההגנה של בלגיה. השר, פיטר דה קרם, היה שיכור כלוט. העוזרים שלו סיפרו ללובה באקר שהם למעשה בחופשה על חשבון משלם המסים הבלגי. רשמית, השר ופמלייתו טסו לארה"ב לוועידה באו"ם, אבל הם ידעו מראש שהנציגים שאותם באו לפגוש נמצאים בכלל בז'נבה.

לובה באקר עשתה מה שכל בלוגר היה עושה – כתבה על זה פוסט זועם. ארבעה ימים אחר כך, היא פוטרה מעבודתה, לדבריה בעקבות שיחה שקיבל בעל הפאב (גם הוא בלגי) מלשכתו של השר.

הבלוגוספירה הבלגית געשה, התקשורת חקרה, ובסופו של דבר השר דה קרם נאלץ להסביר את עצמו בפרלמנט הבלגי. השר אמר כי, ראשית, היו לו פגישות חשובות אחרות שבגינן היה צריך לטוס לניו יורק; שנית, הברמנית המסכנה פוטרה ללא ידיעתו. הדובר שלו אמנם הרים טלפון למעסיקים שלה בעקבות פרסום הפוסט, אבל לא כדי לדרוש את פיטוריה. כנראה הוא סתם רצה להגיד שלום.

אבל מה שבאמת העלה את חמת הבלוגרים היה הנאום שנשא דה קרם לאחר מכן: השר ניצל את ההזדמנות כדי לצאת בלהט נגד "התופעה המסוכנת של הבלוגים", והזהיר כי "אנחנו חיים בתקופה שבה כל אחד חופשי לפרסם כל מה שהוא רוצה בבלוגים, בלי לקחת אחריות".

נחזור שנית: בלוגרית איבדה את העבודה שלה לאחר שכתבה משהו נכון על נבחר ציבור. שר שאולי אכן בזבז את כספי משלם המסים יוצא מזה עם נזיפה קלה מהחברים בפרלמנט והזדמנות נהדרת לקשקש בתקשורת על סכנות האינטרנט. ועדיין, לשיטתו, הבלוגרים הם אלה שלא לוקחים אחריות על מעשיהם.

תנו להמשיך לצייץ

זה לא מפתיע שהידיעה הראשונה על פיגוע הטרור במומביי הופיעה באתר המיקרו-בלוגים טוויטר. טוויטר גם היה האתר הראשון שידע על רעידת האדמה בסין במאי האחרון, ועל שלל אסונות טבע ואירועים המוניים אחרים. נאס"א בחרה בטוויטר כדי להודיע כשרכב המאדים מצא מים על הפלנטה האדומה.

האתר הצנוע הזה, שנראה כמו שילוב של בלוג וחדר צ'אט, לא עומד לאיים על העיתונות בעתיד הקרוב. אבל הוא כן מוכיח את עצמו שוב ושוב כשירות החדשות המהיר ביותר במערב. קלות השימוש באתר והעובדה שאפשר לשלוח אליו מסרים גם באמצעות אימייל והודעות SMS הופכות אותו לאמצעי אמין וזמין, גם במקרי חירום. מה שיותר חשוב, משתמש טוויטר יודע שזה המקום שבו מיליוני אוזניים כרויות אליו. זה היה יכול להיות כל אתר אחר באותו הסגנון, אבל טוויטר הוא זה שצבר את המסה האנושית.

כאן בדיוק נעוצה הבעיה. טוויטר, הכלי המדהים הזה שהאנושות רחוקה מלמצות את מלוא הפוטנציאל שלו, הוא בעצם סתם אתר. מפעילה אותו חברה קטנה שהיכולת הטכנית והעסקית שלה רחוקה מלהרשים. אם היא תיעלם מהשטח, ייעלם גם הקונספט – ובכלל לא בטוח שחברות אחרות ינסו לשחזר אותו, בהתחשב בכך שאף אחד עוד לא מצא דרך לעשות ממנו כסף.