אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מרוקנים את התיבה: היום נכנס לתוקף "חוק הספאם" צילום: shutterstock

מרוקנים את התיבה: היום נכנס לתוקף "חוק הספאם"

מטרת החוק להיאבק בדואר זבל ומעתה נאסר על מפרסמים לשלוח הודעות אלקטרוניות למי שלא אישר מראש ובכתב את נכונותו לקבלן. בעוד רבים מברכים על החוק, עורכי דין מתריעים שהמונח "מפרסם" רחב מדי, וכי חלק מהגדרות החוק מעורפלות ויזדקקו לפרשנות בית המשפט

01.12.2008, 08:33 | מארק שון

מכון הכושר שבו הוא מתאמן, כתב עת שעליו הוא מנוי, סוכנות הנסיעות שדרכה הוא רוכש כרטיסי טיסה, אתר אקטואליה ועוד כמה ניוזלטרים - מכל אלה קיבל גולש אקראי פניות בשבועות האחרונים, בבקשה שיאשר להם להוסיף לשלוח לו אימיילים.

בלא אישור כזה, הסבירו המוסדות הפונים, ייאלצו להסירו מרשימות התפוצה שלהם, לקראת כניסתו לתוקף היום של החוק שנועד להילחם במגיפת דואר הזבל הפרסומי. כמקובל בישראל אולי חיכו העסקים כמעט עד הרגע האחרון, אך נראה שרובם מתייחסים ברצינות לחוק החדש, האוסר על שליחת הודעות פרסומיות ללא קבלת רשות מפורשת בכתב מהנמען, ומטיל קנסות על העושים זאת. עד כמה יסייע החוק למניעת משלוח הודעות זבל מספאמרים אמיתיים - אלה שהגולש מעולם לא ביקש לקבל - רק ימים יגידו.

החוק החדש קובע קנס של 1,000 שקל על כל פרסומת שנשלחת לנמען שלא אישר את קבלתו מראש, וזאת בלא הוכחת נזק. כן נקבעה בחוק אפשרות להגיש תביעה ייצוגית נגד שולח ההודעה, בין אם באמצעות הדואר האלקטרוני, הודעות טקסט בטלפון סלולרי או חיוג אוטומטי בטלפון קווי. בצד הסנקציות האזרחיות קובע החוק גם אפשרות לסנקציות פליליות: קנס של עד 202 אלף שקל לחברה ששולחת את הספאם, וקנס אישי למנהל השיווק או מנהל החברה, שלא פיקחו ולא מנעו את המשלוח, של עד 67 אלף שקל.

מורידים את הזבל, איור: יונתן וקסמן מורידים את הזבל | איור: יונתן וקסמן מורידים את הזבל, איור: יונתן וקסמן

החוק מגדיר "מפרסם" בהגדרה רחבה, וקובע שמפרסם יהיה כל מי ששמו או מענו מופיעים בפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של המוצר, מי שתוכנה של הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, ומי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אדם או גוף אחר. עם זאת, החוק קובע חריגים ונותן מפלט לאותם עסקים קטנים שמשתמשים בדיוור בדואר אלקטרוני או בהודעות טקסט בטלפון סלולרי כדי לפרסם את עסקיהם, וקובע כי פנייה חד־פעמית מטעם המפרסם לבית עסק לא תיחשב להפרה.

עו"ד דלית בן־ישראל, מנהלת מחלקת הייטק ומחשוב ושותפה במשרד הרמן מקוב ושות', מבהירה שאין בלשון החוק התייחסות למשלוח עלון אלקטרוני (ניוזלטר) הכולל נוסף על המידע המקצועי גם פרסומת. "מאחר שהחוק טרי ואין במדינות רבות בעולם חוקים דומים, קשה לדעת כיצד בתי המשפט יפרשו אותו", מציינת בן־ישראל, "סביר להניח שאם בית המשפט יגיע למסקנה שהעיקר הוא עידוד רכישה של מוצר או שירות והוצאת כספים מהלקוח, הוא יקבע שזהו דבר פרסומת שצריך לעמוד בהוראות החוק".

עוד פרצה שבן־ישראל מצביעה עליה היא שהחוק אינו חל על משלוח דברי פרסומת באמצעות דואר רגיל, וכן לא על שיחות שיווק ומכירה (טלמרקטינג) שמבצעים טלפנים אנושיים בלי מעורבות של מערכות חיוג אוטומטיות, אלא חל רק על שיחות מוקלטות בפרסום אוטומטי המופץ בתפוצה נרחבת.

פרטיות וחוזים

עד חקיקת החוק החדש טופלו מקרי ספאם בארץ באמצעות חוק הגנת הפרטיות ועילות כלליות של רשלנות. היו גם מקרים שבהם נעשה שימוש בחוק החוזים, כאשר הובטח למישהו שיוסר מרשימת התפוצה והוא לא הוסר; עוד חוק שאפשר להגיש תביעה במסגרתו היה חוק המחשבים, שקובע שהפרעה שלא כדין לשימוש במחשב בכל דרך שהיא יוצרת עילת תביעה.

ולמרות כל זאת, המצב המשפטי עד החקיקה החדשה היה עמום למדי. בפסיקה באוקטובר 2007 אף קבע בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה שדואר הזבל אינו אסור כלל. טענת ההגנה, שהתקבלה באופן חלקי, היתה שסוגיית דואר הזבל לא הוסדרה באופן חוקי בישראל, והחוק כלל אינו עוסק בנושא ואינו מגביל אותו. בית המשפט נתן סעד באותו מקרה על בסיס חוק החוזים, לאחר שהספאמר אישר באימייל חוזר את ההסרה מרשימת הדיוור ולא קיים הבטחה זו.

המקרה הידוע ביותר בארץ עד כה, טרם חקיקת החוק, היה תביעתה של חברת מיקרוסופט ישראל נגד הספאמר אמיר גנס, שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בסכום של 2.5 מיליון שקל. מיקרוסופט משכה את התביעה ב־2007, לאחר שגנס התחייב להפסיק את פעילותו והתנצל בפומבי. גנס גם התחייב במסגרת הפשרה לפצות את החברה ב־100 אלף שקל, אם ישלח שוב ספאם באמצעות הדואר האלקטרוני של תוכנות מיקרוסופט.

אירופים או אמריקאים?

בוועדת הכנסת שדנה בחקיקת החוק נסב עיקר הוויכוח על הבחירה בין שתי שיטות עיקריות: השיטה האמריקאית (מודל out־Opt), שלפיה אפשר לשלוח הודעות פרסומת בשיווק ישיר אלא אם כן הודיע הנמען שהוא מסרב לקבל את ההודעות, והשיטה האירופית (in־Opt), שלפיה חל איסור על משלוח הודעות אלא אם כן התקבלה מראש הסכמת הנמען. בארץ אומץ לבסוף המודל האירופי, אף שהצדדים שהשתתפו בחקיקת החוק לא הצליחו להביא נתונים חד־משמעיים המוכיחים כי כמות הסאפם באירופה נמוכה יותר בגלל השיטה.

"בארה"ב מושם דגש על חופש הביטוי, והשיטה היא אחרת", אומר עו"ד טוני גרינמן, בעל משרד המתמחה בדיני אינטרנט ובעל רישיון עריכת דין בקליפורניה. "אמנם אין איסור גורף על שליחת ספאם, אבל מרבית האיסורים הם סביב המשלוח: אסור להשתמש בכותרת מטעה, חייבים לציין שזאת פרסומת, אסור לעשות שימוש במערכת מחשב אחרת, וכדומה".

גרינמן מוסיף: "רוב הפסיקה בארה"ב היא על הפרות של הנושאים המשניים, לדוגמה שימוש בתוכנה אוטומטית, על מנת לקצור כתובות אימייל מאתרים אחרים ופעולות שיש בהן הטעיה או ניצול של משאבים של מישהו אחר".

"המצב בישראל שונה בתכלית מהמצב בארה"ב", אומר עו"ד דן אור־חוף, שותף במשרד פרל כהן צדק לצר. "החוק שלנו עשה 'מיש־מש' מכמה דינים, והבסיס שלו הוא זה של האיחוד האירופי. אבל הוא לקח גם אלמנטים מהדין האמריקאי".

בארה"ב הענישה בתחום מחמירה מאוד, ובעבר ספאמרים אף הוכנסו לכלא בגין הפרות של חוקי אנטי־ספאם.

בשבוע שעבר הטיל בית המשפט בארה"ב קנס של 837 מיליון דולר על קבוצת ספאמרים שנתבעה בידי אתר פייסבוק, וספאמר אחר חויב השנה לשלם 230 מיליון דולר ל־MySpace בגין הפרה של החוק האמריקאי.

"בארה"ב יש מאגרים של רשימות שחורות", אומר עו"ד אור־חוף, "שאוספים את המידע על ספאמרים ומאפשרים לספקי שירותי דואר אלקטרוני להשתמש באינדקסים שלהם, כדי לחסום את דואר הזבל". עו"ד ערן ליס, שפתח עם שותפו לפני כשנתיים משרד המתמחה בדיני אינטרנט לאחר עבודה משותפת במשרדו של עו"ד שלמה כהן, מוסיף: "לחברות הענקיות בארה"ב, דוגמת מקאפי ונורטון יש רשימות שחורות ויש להן אמצעים לזהות ספאם. בפועל, ברגע שנכנסת לרשימה הזאת, אתה בבעיה, והרבה מאוד אנשים פשוט לא יקבלו את האימיילים שלך".

נזק כלכלי גדול

בישראל היתה בעבר יוזמה פרטית דומה מטעם האיגוד הישראלי למאבק בדואר זבל, אולם נכון להיום אין כל החלטה להקים מאגר רשמי כזה מטעם המדינה. איגוד האינטרנט הישראלי הקים לקראת כניסת החוק לתוקף מדור מיוחד באתר שלו, שמוקדש לחוק ולהשלכותיו על מקבלי דואר זבל, על מפרסמים המעוניינים לשלוח דואר פרסומי (אך חוששים מהפרוצדורה), ועל הורים המעוניינים להגן על ילדיהם מפני דואר זבל.

האיגוד נותן עצות של "עשה ואל תעשה" ואף מצייד את הנפגעים בכלים כמו דוגמאות למכתב תלונה למפרסם ולכתב תביעה אזרחית נגד מפיצי ספאם. בשני המקרים אפשר להוריד את המכתבים מאתר האיגוד, למלא בהם את הפרטים החסרים ולעשות בהם שימוש מיידי. האיגוד מעריך שהחוק ייתן לציבור כלים להתמודד עם בעיה שמטרידה אותו זה שנים, ויוצרת נזק רב למשק כולו - נזק שברוב המקרים אינו קל לזיהוי ולכימות, אך בעל משמעות כלכלית גדולה מאוד. ב

הקשר זה מציין עו"ד דודי פרחיה ממשרד אגמון ושות' כי לא תמיד אפשר להוכיח מה הנזק שגורמת הודעת ספאם שנשלחת לאדם, אם בכלל, מלבד טרחה וטרדה מינורית. לכן קבע המחוקק כי אפשר לתבוע 1,000 שקל בלי להוכיח מהו הנזק שנגרם. "ואולם, מה שחשוב הוא שפיצוי זה אינו מונע מהנפגע לתבוע את מלוא הנזק שנגרם לו - אם יצליח להוכיחו", מוסיף עו"ד פרחיה. "במקרים רבים לא צריכה להיות בעיה לתובע להוכיח נזק אמיתי. לדוגמה האטת התעבורה האינטרנטית, ואז הוא לא יהיה מוגבל לפיצוי של 1,000 שקל".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות