צעירים, קחו אחריות על הפנסיה

בזמן שדברים אלו נכתבים, הקרב על רשת הביטחון עדיין ניטש בין עיני, אולמרט, בר־און ואחרים. ערפל הקרב כבד, ואי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה בסופו של דבר. אבל דבר אחד צריך להיות ברור לכל אחד מקוראינו הצעירים: הוא צריך לקחת אחריות על כספי הפנסיה שלו. אם אפשר להפיק לקח ברור אחד מהמשבר הנוכחי הוא שאי אפשר לסמוך על הממשלה במה שנוגע לקרנות הפנסיה.

לפני כמה ימים ישבתי באירוע משפחתי, ולפתע פנה אליי אחד המוזמנים הצעירים וביקש להתייעץ איתי בנושא קניית דירה. הוא והצעירים האחרים באירוע הפגינו ידע לא מועט בענייני דירות, וטוב שכך הוא: ההחלטה הזו היא אחת ההחלטות הכלכליות החשובות שמשפחה מקבלת, וטוב שידונו בה ויחשבו עליה. ההחלטה על פנסיה אינה פחות חשובה, והיא באותם סדרי גודל כספיים כמו הדירה. אם למשכנתה משלמים 25% מהמשכורת, לפנסיה מופרשים 17.5% מהמשכורת.

אבל את המשכנתה גומרים לשלם לאחר כ־25 שנה, ולפנסיה חוסכים עד גיל הפרישה. ובמועד הפרישה, הערך של הפנסיה הוא בדרך כלל גבוה יותר מהערך של הדירה!

ההורים לא יעזרו

איך זה קרה שהאחריות על הפנסיה כולה בידי המבוטח? עד 1995 היו קרנות הפנסיה של ההסתדרות והפנסיה התקציבית שני המבטחים הפנסיוניים העיקריים. בשני ערוצים אלו היה תקנון שהבטיח את גובה הפנסיה, בדרך כלל 2% מהשכר לכל שנת עבודה עם מקסימום של 70%. מי שעבד 35 שנה ויותר הגיע למקסימום הפנסיה. בשיטה זו לא היה צריך הפרט לדאוג לעתידו, כי המדינה וההסתדרות דאגו לו.

בשנים 1995 ו־2003 נערכו רפורמות בקרנות שהעבירו אותן לשיטת הצבירה, שבה נצברים ה־17.5% המופרשים מהשכר, והם שהופכים לפנסיה במועד הפרישה. כל מי שהתחיל לעבוד אחרי מרץ 1995 שייך לשיטה זו. בשיטה זו כל האחריות מוטלת על המבוטח: אם בחר בקרן שמשקיעה לא נכון את כספו, הוא יקבל פנסיה נמוכה יותר.

מכאן שהוא צריך לעקוב אחרי הקרן שלו, ואם היא אינה מצליחה, הוא צריך לחפש מקום אחר להשקיע את כספו. יתרה מזאת: אם הקרן פושטת רגל, למשל בגלל ניהול גרוע, ייתכן שחלק מהפנסיה שלכם תרד לטמיון. כדאי אם כך לשים לב שניסיון ההורים והסבים בפנסיה אינו לתועלת לצעירים, כי שיטת הפנסיה החדשה שונה בתכלית.

מה לעשות?

אני מקווה שהפחדתי אתכם די הצורך. אם כך, מה צריך לעשות? באופן עקרוני צריך להתייחס לקרן הפנסיה שלכם כאל תוכנית החיסכון החשובה ביותר שלכם. בטורים הבאים נעסוק בשאלות המורכבות יותר, אבל אפשר וכדאי להתחיל מהדברים הפשוטים ביותר: האם אתם יודעים מה שם קרן הפנסיה שלכם? האם אתם בכלל מבוטחים לפנסיה? קל מאוד לבדוק אם אתם מבוטחים: קחו את תלוש המשכורת, ותמצאו שם בסעיף הניכויים מהברוטו הורדה של כמה מאות שקלים לקרן הפנסיה, ושם יצוין בדרך כלל השם של הקרן. זהו חלק העובד - מה שאתם משלמים.

בדרך כלל משלמים 5.5% מהמשכורת המבוטחת. יש תלושים שבהם מצוין שגם המעביד הפריש לכם. הפרשה זו היא נוסף על הברוטו של השכר שלכם, והיא בגובה 12% מהמשכורת המבוטחת (אם כך בעצם השכר שלכם גבוה יותר ממה שחשבתם ב־12%).

רגע, אתם אומרים, מהי המשכורת המבוטחת? האם לא כל השכר הוא הבסיס לחיסכון לפנסיה? לא. למשל, התשלום להחזקת רכב בדרך כלל אינו כלול בבסיס לפנסיה. דברים אלו כדאי לברר במחלקת משאבי אנוש במקום עבודתכם. ואם גיליתם שאינכם מבוטחים? אז ייתכן שהמעביד שלכם עובר על החוק, כי מתחילת 2008 המעבידים חייבים לבטח מי שעבד לפחות תשעה חודשים במקום העבודה. במקרה זה אפשר לפנות לעזרה להסתדרות, לארגוני תמיכה בעובדים או למשרד העבודה. אל תזניחו!

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל