בוא להיות רופא מרדים ותקבל 0.7%

אם יש למחקר הכלכלי כמה הישגים בולטים, הרי הם בתחום הבנת התנהגות הפרט והגורמים המניעים אותו. תוצאות המחקרים מתבטאות במבנים נכונים יותר של תמריצים וחוזים.

על רקע זה, ניתן להסתכל בהשתאות על מהלכים המובלים על ידי כלכלנים כביכול ועל הדרך בה הם מקבלים את החלטותיהם המשפיעות על אחרים.

המחסור ברופאים מרדימים למשל הוא עובדה ידועה ובעלת משמעות נרחבת לחיי אדם. ניצול רב מדי של כוח האדם הפוחת והולך בתחום, מביא לעומס שתוצאותיו קטלניות. אבל, אין סיבה לדאגה. פסק הבוררות שקבע תוספת של 23.5% לרופאים, החלטה נבונה לכשעצמה, התייחסה לסוגיית הרופאים המרדימים והחליטה שיש לתת להם תמריץ כספי, מעל שאר המקצועות הרפואיים. גובה התמריץ 0.7%.

כלומר, רופא העומד לקראת החלטה על בחירה במסלול ההתמחות, מסתכל על המסלול הלא זוהר ולא אטרקטיבי של רופא מרדים, מבחין ב-0.7% הנוספים ומיד אומר לעצמו: מסלול ממש כדאי ואץ רץ הביתה לספר לאישה או להורים על המסלול הרפואי שייתן לו עוד 80 שקל ברוטו לחודש.

21 שקלים

לעמותות שיקום הפועלות בשיתוף משרד העבודה והרווחה או בפיקוחו, יש הוסטלים ברחבי הארץ. במוסדות אלה מטופלים ומתגוררים אנשים בעלי נכויות נפשיות מסוגים שונים. מונגולואידים, סכיזופרנים, חולי אפילפסיה ועוד רבים, הסובלים לעיתים מיותר מאשר ליקוי יחיד.

המוסדות מנוהלים על ידי אנשי מקצוע טובים, אבל כוח האדם העיקרי הוא לרוב סטודנטים ממקצועות כגון פסיכולוגיה, סוציולוגיה, עבודה סוציאלית ועוד. חלק מהם רואה את העבודה כסוג של שליחות בנוסף לצורך לעבוד ולהשתכר כסף.

העבודה אינה דומה לשום דבר אחר שחווים צעירים בגילאי העשרים: חוסים ברמות שונות של תפקוד, עושים את צרכיהם בבגדיהם, זקוקים לעזרה בהיגיינה של הגוף, בהכנת אוכל, בפעילות פנאי וכדומה. עובד כזה, מקבל לשעה 21 שקלים ברוטו. בתמורה הוא מקבל עבודה הכוללת בין היתר ניקוי קיא, שתן וצואה, לעיתים גם אלימות ועוד סיפוקים דומים. התוצאה כמובן  - תחלופה גבוהה. אנשים לא עומדים בעומס ובעבור התמורה הדלה הם אינם רוצים להמשיך יותר מדי במקומות כאלה וחוזרים אליהם לעיתים רק מחוסר ברירה.

בנוסף לכך, החוסר המתמיד בכוח אדם, גורר מצב שבו לדוגמא, אם התקן מחייב 2 מדריכים על 24 חוסים, בלית ברירה משאירה הנהלת המוסד את החוסים עם מדריך יחיד. כמובן שהמדריך המתמודד עם עומס כפול, לא מקבל כל תמורה ויכול ללכת לביתו עם ה-21 שקלים ברוטו ועם סיפוק.

האם אלו שמתקצבים את המוסדות האלה, סבורים כי ההתנהלות הנוכחית היא טובה? האם התוצאה של התעריפים המשולמים למטפלים בכלל, כולל כל אלה המאושרים מטעם הביטוח הלאומי לקשישים ומוגבלים, אינם גורמים נזק למשק? כתוצאה מכך המשק הישראלי נאלץ להביא מטפלים מהפיליפינים במקום להעלות מעט את השכר ולגרום לכך שחלק מהמובטלים ירצו לשקול את העיסוק הזה.

שכר מינימום וסכנת חיים

מי שנוסע בכבישי הארץ מכיר את תופעת המשאיות הפרועות. נהגים בכלי רכב כבדים שנוסעים במהירות, חניות פראיות לצורך פריקה וטעינה. ונהיגה לא מרוכזת עד כדי סיכון חיים, שלא לדבר על הפרעות תנועה ששיתקו את כל המדינה לשעות ארוכות, מספר פעמים בשנתיים האחרונות כתוצאה מנהיגה חסרת אחריות של נהגי משאיות, שהסתיימה בתאונה או התהפכות בנתיבים מרכזיים. בדרך כלל נוהגים לטעון שהסיבות הן תרבותיות וחינוכיות. אולם סיבה שבוחרים להתעלם ממנה, אף היא חלק מהתרבות שלנו. תרבות המחיר הזול ואי הנכונות לשלם בעבור שירות מקצועי.

נהיגה במשאית, כלי גדול ומסוכן ועמוס בסחורה, על פוטנציאל הסכנה שבו לשאר הנוסעים בכביש, אמורה להיות מקצוע המכבד את בעליה ומחייב רמה מסויימת של בגרות נפשית וגישה מקצועית. דבר דומה ניתן לומר גם על חלק מנהגי האוטובוסים.

מי שמכיר את הענף, יודע כי השכר המשולם לנהגים, במקרים רבים, הינו נמוך ביותר לעיתים אף שכר מינימום, כאשר הנהגים מצליחים להגדיל את שכרם על ידי ביצוע שעות נוספות רבות או עבודות בקבלנות, דבר המחייב אותם לנסיעה פראית, חניה פראית והכל ובלבד שיצליחו לסיים את משימותיהם במהירות, על מנת להצליח להשיג ג'וב נוסף במסגרת יום העבודה הארוך ממילא.

אילו רמת הדרישות מנהג היתה שונה. נהגי משאיות ואוטובוסים היו נדרשים לקורסים מעשירים וארוכים יותר ולרמת בחינות גבוהה יותר ואולי אף זמן התמחות, היה קיטון בהיצע הנהגים והעלאת שכרם. נהג שיכול להתפרנס מעבודתו בכבוד, לא נאלץ לנסוע כמטורף ולעבוד 15 שעות ביממה.

אחת הגאוות הגדולות של משרדי התחבורה והאוצר הם על מכרזי קווי התחבורה הציבורית, בהם החברות הזוכות, הוזילו את מחירי הכרטיסים. איני בטוח שמדובר ביתרון למשק, למרות שהנוסעים בוודאי שבעי רצון מהמחיר הנמוך יותר. קברניטי המדיניות הכלכלית לא אמורים לתמוך בהכרח בהורדת מחירים בכל מצב, שכן תשלום נכון פירושו מערכת כלכלית מאוזנת יותר.

אילו הדרישות מהנהגים בחברות הזוכות במכרז היו גבוהות יותר, מחירי המכרזים היו גבוהים יותר. יתכבדו הנוסעים וישלמו לנהג איכותי יותר עוד 5% או 10% במחיר הכרטיס ובלבד שהנהג לא יסכן את הנוסעים ואת המכוניות האחרות על הכביש.

אם המדינה סבורה שיש לסבסד את התחבורה הציבורית, אנא שתעשה זאת. אולם לא הגיוני שהנהגים יסבסדו נוסעים. המצב הנוכחי מאפשר לחברות תובלה והיסעים להעסיק נהגים ברמה נמוכה ולשלם להם בהתאם. תוצאה המשפיעה על כולנו מידי יום.

הכותב הוא מנכ"ל ויו"ר תבור כלכלה ופיננסים בע"מ