אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
במת כלכליסט: על מס ההכנסה השלילי ורשת הביטחון צילום: עמית שעל

במת כלכליסט: על מס ההכנסה השלילי ורשת הביטחון

כפי שנכשל פרויקט מס ההכנסה השלילי, בגין הצורך של האזרח לעמוד בפני פקיד המס ולמלא דו"חות, כך צפויה גם להיכשל רשת הביטחון הפנסיוני, שתדרוש מהזכאים פירוט מלא על הכנסותיהם והונם

11.12.2008, 07:38 | יורם גבאי

בשבועות האחרונים אנו מתעוררים מדי בוקר לצלילי רעיונות מקוריים ומגוונים לפתרון כל בעיותינו הכלכליות בתחום הפנסיוני, בתחום האג"ח הקונצרניות ואף בנושאי האשראי והתעסוקה. מהן המגבלות הביצועיות, החוקיות והכלכליות של כל מדינה בהפעלת צעדים בתחומים האמורים?

המגבלה הביצועית מבוססת על כך שבמדינת ישראל אין מידע על ההכנסות מעבודה ומהון של המשפחות בישראל. יש לה מידע חלקי בלבד המגיע באיחור על הכנסות מעבודה, אולם ההכנסות מרווחי ההון אינן מדווחות. בתנאים אלה אין כל דרך יעילה לבצע פתרונות המבוססים על רמת ההכנסות של המשפחות או על מלאי ההון הפיננסי והפיזי שלהן.

בימים אלה אנו צופים בכישלון פרויקט מס ההכנסה השלילי. מתברר שרק מעטים פנו בבקשת החזר, והמדינה "מחפשת" אחרי זכאים. רק חלק מהאוכלוסייה החלשה שמע על החוק, וגם מי שמודע לו נמנע לרוב מדרישת החזר, משום שהיא מלווה בדרישה למלא דו"חות שונים ובעמידה מול פקיד המס. גורל דומה צפוי לרשת הביטחון לחיסכון הפנסיוני, שתדרוש מן הזכאים למלא דו"חות מפורטים על הכנסותיהם ממקורות שונים, ואולי גם על הונם.

למדינה אין מושג קל שבקלים כמה זכאים פוטנציאליים יש לרשת הביטחון, וספק אם היא יודעת באמת כיצד הדבר יתבצע. מכאן שהמרחק מהעברת חקיקה מכובדת ומפוארת לטובת עניי עמנו ועד היישום הוא רב ומוטל בספק.

המגבלה החוקית והכלכלית

בשונה ממלכ"ר, המדינה כפופה באופן מלא לבג"ץ, וממילא - כל הצעה כלכלית המעדיפה קבוצה אחת על פני השנייה צריכה להיות מגובה בקריטריונים ובהסברים ברורים. מגבלה זו מונעת, למשל, מעורבות סלקטיבית של המדינה באג"ח קונצרניות, בשונה מהאג"ח המונפקות על ידה. כל קריטריון שייקבע פירושו פגיעה אנושה בחלק מהחברות והעדפה בלתי נסבלת של האחרות.

סכנת האפליה קיימת גם בנושא רשת הביטחון. לדוגמה, המדינה קובעת תשואה מובטחת שאינה שלילית לכל חוסך מבוגר. האם אותם אנשים יעדיפו לעבור למסלול מנייתי? תשובת הממשלה היא כי אסור יהיה לעבור ממסלולים לקופות או להיוון, ונראה כי אנו עתידים לחזור לימים היפים של המחיקון ואנטי־מחיקון של הטלוויזיה הצבעונית ב־1979. כמו כן מעדיפה המדינה מבוגרים בגיל 67-57 על פני פנסיונרים קשישים בעלי קופות גמל שהפסידו אחוז גבוה מהחיסכון. האם יש בכך היגיון וסבירות? ספק.

המגבלה התקציבית

לכולנו ברור כי כל תוכנית עולה כסף שיבוא על חשבון מערכות הבריאות, החינוך והביטחון, או שתביא להעלאת מסים. מגבלה קשה ליישום התוכנית היא למידת הזהירות והתייחסות לאופציות הפסימיות של כל תחזית.

עוד מגבלה היא המגבלה הפוליטית. בשבועיים האחרונים היינו עדים למחזה המדכא של הצעות כלכליות מעורבות בשיקולים פוליטיים של ערב בחירות. בשבועות הקרובים נהיה עדים כנראה למחזה דומה; המועמדים לכנסת יצטרכו לקבוע את אופי הפתרונות הראויים למשבר הכלכלי, מחזה משעשע או מפחיד, אך ברור שלא מרנין.

אם כך, מדיניות ממשלתית שאין יעדה הצלה מקריסה מיידית של המערכת צריכה להיזהר באישור של כל תוכנית ולהתייחס למגבלות ביצועיות, תקציביות וכלכליות. כל משגה בהחלטות היום יעלה לנו בשבר תקציבי עתידי או בבלגן ביצועי קשה.

ראוי כי העובדים המקצועיים בבנק ישראל, באוצר ובלשכת ראש הממשלה יידעו שאחריותם האישית בימים אלה היא מוחלטת משום שהפוליטיקאים אחראיים כעת רק לסיכויי ההיבחרות שלהם.

הכותב הוא יו"ר פעילים ולשעבר הממונה על הכנסות המדינה

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

3 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

3.
רשת דייגים
נפל קשיש ברשת ביום סגריר ,איך יפתרו את בעית הנפגעים בקופות הגמל וקרנות ההשתלמות ,פשוט מאד בדיבורים ופרשנויות למכביר ובסוף כמו שביבי שלח אותי לכלבים עד גיל 67 .בראון החמוד ישים אטבים באוזניים ולא יעשה מאומה ,וגם עיני וברורמן , כבר עסוקים ביום שאחרי ,וסוף סוף הקשישים ימותו והבעיה תיפתר וכל כבוד לשר האוצר אכלה גבר
משה לוי , י,ם  |  12.12.08
1.
כמה דברי טעם, וכשל בסיסי גדול
הכותב (כמו רבים מבוגרי יחידת העילית המכונה נערי האוצר), לא הפנים את משמעות המושג דמוקרטיה- מי שמחליט על המדיניות במדינה, כולל המדיניות הכלכלית כמובן, הוא הציבור ע"י נבחריו, ולא כמה נערים באוצר. הידע המקצועי שהם רכשו הוא טוב ויפה בשביל לייעץ, אבל הוא לא בא להחליף את הכרעת הבוחרים. מה גם שרוב רובם של הנערים הללו הוא שבוי שוטה של תיאריות פרידמן, ובעצם מייצג את האינטרסים של שכבה דקה ושמנמנה באוכלוסיה. כמו שלא יעלה על הדעת שקצינים בכירים יחליטו אם לצאת למלחמה או להחזיר שטחים, כך גם לא יעלה על הדעת שפקידי האוצר יחליטו על רשת הבטחון, על גובה המסים, או על גודל הגרעון בתקציב. אלה הכרעות פוליטיות.
עמית , ת"א  |  11.12.08