במת כלכליסט: קופות מסלוליות באיחור ניכר

יש הרבה תובנות בסיפורי התנ"ך, לעתים גם כאלה שמאירות מחדש את הזירה הכלכלית של ימינו. אחד הביטויים המוכרים של איוב הוא "גם את הטוב נקבל ואת הרע לא נקבל?"

נראה שהגיבור המקראי הבין מה שממאנים להבין משקיעים בישראל ובעולם. יש בשוק ההון שנים טובות ויש שנים רעות. אם רוצים ליהנות מהשנים הטובות חייבים לקבל בהבנה גם את השנים הרעות. בשלהי 2008, נחשבות מניות ואיגרות חוב קונצרניות לאם כל חטאת. האם המוצרים הפיננסיים האלה כה גרועים? כדי לענות על שאלה זו יש לבדוק גם "את הטוב" וגם "את הרע": בטווח הארוך, התשואה השנתית הממוצעת על השקעה במניות היא 10–12%, לעומת תשואה ממוצעת של 3%–4% בלבד על אג"ח ממשלתיות.

תשואה רב־שנתית חיובית

אם מסתכלים על 18 השנים האחרונות, היו תנודות רבות בבורסה הישראלית. בשנים הטובות, נסק מדד ת"א־100 בעשרות אחוזים, כדוגמת שנת 1992 (79.2%+) או 1999 (60.3%+). ומה לגבי 2008? בעשרת החודשים הראשונים של השנה השילה הבורסה התל אביבית 46.5% מערכה. ואף שבינתיים מצטיירת השנה בתור הגרועה ביותר בשני העשורים האחרונים, בדיקה פשוטה מגלה שכבר היו שנים עם ירידות של עשרות אחוזים, כדוגמת שנת 1994 (38.8%-) או ב"שנת הפיגועים" 2002, שבה הבורסה ירדה ב־30.1%.

19 השנים האחרונות נחלקות לשש שנים שבהן התשואה היתה שלילית ו־13 שנים שבהן היתה התשואה חיובית. חשוב מכך: לאורך זמן, משקיעים במניות בתקופה זו מרוויחים, בממוצע. התשואה הרב־שנתית הריאלית הממוצעת של שני העשורים האחרונים בישראל היא בהחלט חיובית, ומסתכמת ב־12.5%.

נעשה עתה תרגיל פשוט: נניח שאדם בן 65 החליט לפני 20 שנה להתחיל לבנות את הפנסיה שלו בשוק המניות. לצורך חישוב שמרני, נניח שהתשואה השנתית על מניות היא 10% בלבד, ולא 12.5%. ההון שנצבר על חיסכון של 100 אלף שקל ב־20 שנה הוא 673 אלף שקל. אילו לחלופין היה אותו אדם נרתע מלהיכנס לשוק ההון ובונה פנסיה המבוססת על אג"ח ממשלתיות, המעניקות תשואה שנתית של 5%, כל הונו הנצבר בתום 20 שנה היה רק 265 אלף שקל - כ־60% פחות!

על פניו, החישוב הזה נכון למשקיעים צעירים החוסכים לטווח ארוך. מתי אינו ישים? כשנותרו לחוסך שנים ספורות בלבד עד היציאה לפנסיה, שכן בתקופה קצרה של כמה שנים תיתכן תשואה שלילית.

עכשיו נפל האסימון

קופות הגמל המסלוליות, שהאוצר החל לבחון לאחרונה, נועדו לאפשר לחברות להמשיך לגייס הון בשוק ולא להיות תלויות בחסדי הבנקים והממשלה בלבד, ובמקביל לאפשר למשקיעים ליהנות מתשואה גבוהה על מניות. העיקרון המנחה כאן הוא שככל שהמשקיע צעיר יותר ורחוק יותר מגיל הפרישה, יושקע חלק גדול יותר מנכסי הקופה בנכסים מנייתיים, המניבים בממוצע תשואה גבוהה בשוק ההון - למרות הסיכון שלהם. בטווח ארוך, הסיכון מתפזר על פני שנים רבות. הדבר נכון במיוחד למשקיעים המפרישים כל שנה כספים לקופה, ובכך פורסים את ההשקעה והסיכונים על פני תקופות שונות, של גאות ושפל.

הרעיון של קופות גמל מסלוליות, אם כן, טוב ויפה. אפשר רק לתמוה למה האוצר נזכר בו עכשיו, אחרי המפץ הגדול בשווקים הפיננסיים, ואחרי שמיליארדי שקלים כבר נפדו מקופות הגמל וקרנות הפנסיה.

הכותב הוא דיקאן המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן