בלינקוב על התוכניות להצלת המשק: "נצטרך להביא את הכסף מאיפשהו"

חודש לא קל עבר על הממונה על התקציבים במשרד האוצר רם בלינקוב. במהלך תקופה זו גיבש האוצר לא פחות משלוש תוכניות כלכליות שונות, ונאבק בקואליציה רחבה נגדו: החל ביו"ר ועדת הכספים, ח"כ אבישי ברוורמן, עבור בצמד עיני־ברוש, וכלה בבכירי משרד ראש הממשלה. אחרי אישור תוכנית ההאצה אתמול בוועדת הכספים התפנה בלינקוב לחשבון נפש.

"בימים כתיקונם אני מפקפק אם רשת הביטחון היתה באה לעולם. היא נולדה מטעמים של לחצים פוליטיים", מעריך בלינקוב בראיון מיוחד ל"כלכליסט". "יש משיכות מאפיקים כמו קרנות השתלמות, קרנות נאמנות וכלים נוספים שהרשת לא נותנת להם מענה. אני בספק אם הרשת היא המכשיר הנכון לטפל במשיכות מקופות הגמל, שלהן ניתן מענה. עם זאת, לאור העובדה שהנושא יצא מכלל שליטה במובן הציבורי, וכמובן על רקע החלטת הממשלה מהשבוע, אין מנוס מלהפעיל את הכלי הזה".

האם הפוליטיקה ניצחה בהרכבת רשת הביטחון?

"אנחנו מחויבים להחלטת הממשלה. לכן, כפקיד ציבור, אני מעוניין להימנע מהביטויים האלה".

מה אתה אומר על כך שהמועצה הלאומית לכלכלה נכנסת לתחום ששייך במובהק למשרד האוצר?

"נראה לי שהם נהנים מזה. אני לא יודע בדיוק מה הם עושים. יש להם עיסוקים שונים. לא מפריע לי שהם מסתכלים על ההחלטות שלנו".

הם לא שיחקו תפקיד מכריע בעניין רשת הביטחון?

"קודם כל הנייר שלנו התקבל. היו בו שינויים אחדים שהוצעו על ידם - חלקם חיוביים. אבל המסגרת נשארה פחות או יותר אותה מסגרת, עם שינויים קלים".

לא מעצבנת אותך העובדה שכולם מתערבים, ושראש הממשלה סוגר דילים מאחורי גבו של משרד האוצר?

למשמע השאלה בלינקוב לא מתרגש. העייפות של החודש האחרון ניכרת בפניו. "נער הייתי וגם זקנתי", הוא אומר בתמציתיות.

יכול להיות שהצעתם תוכנית מורכבת מדי לרשת הביטחון, כדי שבשורה התחתונה היא לא תיושם?

"היא לא כל כך מורכבת ומסובכת. הבעיה היא זו שמסובכת, והרשת ניסתה לפשט אותה ולתקן את העיוותים. אתה לא רוצה לתת הגנה לאנשים אמידים. יש ברשת הזו היבטים אנטי־סוציאליים גדולים מאוד. יוצא שמי שאין לו רבדים פנסיוניים כלל מממן גורמים אחרים.

רוב העובדים המבוגרים הם בקרנות הוותיקות. הם לא חלק מהתוכנית הזו כי יש להם הגנה והם מסודרים, בלי קשר לגובה המשכורת שלהם. אלה שבקרנות הפנסיה החדשות, ושהפנסיה שלהם היא בהיקף של 8,000 שקל, לא נהנים מהתוכנית הזו כי יש להם פנסיה ראויה. נוסף על הפנסיה, אם יש להם קופות גמל, הם לא יקבלו הגנה".

אז אם הרשת היא אנטי־סוציאלית, מדוע לא להעלות את קצבאות הזקנה באופן אוניברסלי?

"זה לא קרה כי כולם בכו על הכספים של הפנסיה, בין היתר משום שישנם גורמים שלא רוצים שנתעסק בעובדות. לא יכולנו להסיט את הדיון לעניין קצבאות הזקנה, כי לצערנו ולצערה של הכלכלה, מטעמים פוליטיים ופופוליסטיים הדיון הלך למקומות אחרים. אם היינו משלימים את הרפורמה שרצינו לבצע, כלומר תוכנית ההאצה, הבעיה היתה נעלמת מאליה".

איזה משקל היה לאיום של עופר עיני בהשבתת המשק על הרכבת רשת הביטחון?

"לא התייחסנו לזה בכלל. הרי אין דמיון בין מה שהוא דרש לבין מה שהצגנו בסופו של דבר. הוא רצה הפעלה רטרואקטיבית, הוא רצה מגיל 55, הוא רצה עוד דברים. אז למה הוא לא שבת? כי לא באמת היתה לו עילה לשביתה. לוחות הזמנים נקבעו על ידי ראש הממשלה, ואם היה קשר בין זה לבין ההסתדרות, צריך לשאול על כך את ראש הממשלה".

ומה לגבי הטענות של שרגא ברוש על הזלזול שמשרד האוצר מפגין כלפי התעשיינים?

"ברוש היה אצלנו כמה פעמים, הוא שמע אותנו ואנחנו הקשבנו לו. אבל לפי דעתו, אם לא קיבלנו הצעה שלו זה אומר שאנחנו זלזלנו בו. אף אחד לא יכתיב לאוצר מה לעשות. לגבי התוכנית הריאלית, הוא אמר לי באופן אישי שזו תוכנית ראויה. אבל אחרי שעיני חזר מחו"ל התוכנית מצאה חן בעיני ברוש פחות ופחות".

חי ממשבר למשבר

לפני שנה בדיוק, כשקיבל בלינקוב את הצעת שר האוצר רוני בר־און להתמנות לתפקיד הממונה על התקציבים, איש לא חזה את המשבר הפיננסי העולמי. יתרה מכך: קודמו בתפקיד, קובי הבר, הותיר לו משק בצמיחה שנתית ממוצעת של יותר מ־5%.

בלינקוב. "אנשי המועצה הלאומית לכלכלה נהנים להסתכל על ההחלטות שלנו. אני לא יודע בדיוק מה הם עושים" | צילום: גיא אסיאג

במבט לאחור, האם היית לוקח את התפקיד אם היית יודע שאנחנו ניצבים על סף משבר?

בלינקוב מחייך למשמע השאלה, ונשען אחורנית בכיסאו. "כשהקמתי את 012 היתה סביבה עסקית בעייתית במשק. בשנים הראשונות שלי שם הפסדנו המון. בשנה הראשונה שהחברה התחילה להרוויח, עזבתי ועברתי ל־HOT. ניהלתי שם את אחד המשברים היותר גדולים בסקטור הפרטי. כשעזבתי את החברה העסק התחיל להיפתר, והמחליף שלי יכול היה לנשום לרווחה.

"אחר כך באתי למשרד הפנים. שבוע לאחר מכן התחילה מלחמת לבנון השנייה, שהפילה את כל העול על הרשויות המקומיות. לכן כששר האוצר הציע לי את התפקיד, אמרתי לו שנמאס לי ממשברים. הוא אמר לי שהעסק דווקא נראה טוב. אני אמרתי לו שלא משנה מאיפה המשבר יבוא, הוא בטוח יבוא", הוא אומר, ומיד מוסיף בטון רציני: "מלבד זאת, התפקיד שלי הוא שירות לאומי. ככל שהיכולות שלי נחוצות למערכת הזו, הן נחוצות יותר בזמן משבר. אני נשאר כאן כי זו המדינה שלי, ואני רוצה לשרתה במיוחד בזמן משבר".

"הכלכלה לא מתה"

אישור תוכנית ההאצה מקנה לבלינקוב שקט זמני. תוכנית זו, שבלינקוב הוא אחד מאדריכליה המרכזיים, אמורה להאיץ את הפעילות הריאלית על ידי הזרמת מיליארדי שקלים למשק. ועדיין, רבים הקולות במערכת הפוליטית שדורשים ממשרד האוצר לתת יותר.

מימין: שרגא ברוש ועופר עיני. "לא השיגו שום דבר ממה שרצו" | צילום: יריב כץ

"גם אני רוצה הרבה יותר", אומר בלינקוב. "יש פה מירוץ מי יגדיל יותר את ההוצאות ויקטין את ההכנסות, וזה מצער אותי. לתוכנית הזו יש פתרונות ייחודיים ומעניינים, שזכו לשבחים מצד אנשי מקצוע, וצריך לממש אותה. אנחנו לא יודעים לאן המשבר הזה הולך ומתי הוא יסתיים. גם אם רוצים לירות יותר כדורים, צריך לשמור את חלקם במחסנית, כי אתה לא יודע מתי תזדקק להם".

והצעדים הבאים יהיו באמת בתחום התעסוקה?

"לא מן הנמנע שננקוט צעדים נוספים בעניין הזה. תחום האשראי בשוק החוץ־בנקאי הוא נושא מטריד, שאנחנו חושבים איך לטפל בו. לא לכל דבר יש לנו פתרון".

אתם שותפים להערכת הביטוח הלאומי ששיעור האבטלה במשק בשנה הבאה יעמוד על 7.5%, המהווים תוספת של 50 אלף מובטלים?

"כל מספר זוכה. אנחנו לא יודעים מה יהיה גובה האבטלה. תוכנית ההאצה לבדה מקבילה לעשרת אלפים מקומות עבודה בשנה".

אמרת שמי שמתנגד למתן הערבויות הממשלתיות למערכת הבנקאית בהיקף של 6 מיליארד שקל, כפי שהציע האוצר, מדבר מהפוזיציה. למה התכוונת?

"אנחנו פועלים לפי מידע שאנחנו מקבלים מהפיקוח על הבנקים. היו גורמים במערכת הבנקאית שהביעו רצון עז למתן הערבויות הממשלתיות עוד לפני שיצאנו עם זה. היו כאלה שהתנגדו, מיעוטם התנגדו באופן חריף. כשאתה שואל את המערכת הבנקאית מי רלבנטי לעניין הזה, הדרג הניהולי או דרג הבעלים, אין ספק שחלק מהם דיברו מהפוזיציה".

בשוק ההון מעריכים בעניין זה כי התנגדות חלק ממנהלי הבנקים לקבלת הערבויות הממשלתיות נובעת ממניעים אישיים: מתן הערבויות יגדיל את ההון העצמי של הבנק, ולכן יקטין בהכרח את היחס בין התשואה להון, דבר שעלול להשפיע על הבונוסים של המנהלים.

על רקע הצמיחה הצפויה בגירעון, מדוע המדינה מנפיקה אג"ח בהיקפים כל כך קטנים?

"אספנו רזרבות לצורך פדיונות גדולים. קרה שבגלל קצב ביצוע התקציב אספנו קצת יותר, אבל זה הולך להשתנות בקרוב. אין פה מדיניות לייבש את השוק. יש בעיה לממן את הגירעון של השנה הבאה. אחרי פברואר נתחיל לגייס בקצב גובר. ככל שהגירעון יהיה גדול יותר נגייס יותר, וזה יעלה את שער הריבית. זה ישפיע גם על הפרטים והפירמות. הנגיד עובד על הורדת ריבית כדי שהמשק יצמח, והגדלת הגירעון תכניס את המשק למיתון".

בעניין זה משחרר בלינקוב גם אמירה לכיוונו של יו"ר ועדת הכספים ברוורמן. "כל מי שמציע להחליף דיסקט צריך לדעת: הכלכלה לא מתה, ומי שקובר אותה הוא פשוט אוויל. יש ביקוש ויש היצע. נצטרך להביא את הכסף מאיפשהו, ויהיה לזה מחיר כבד".

מלבד עליית שער הריבית על האג"ח הממשלתיות, שיונפקו לצורך מימון הצמיחה בגירעון, המשק הישראלי עלול לשלם מחיר יקר של פגיעה בדירוג האשראי שלו בידי גורמים בינלאומיים. בלינקוב: "אני מעריך שאם גופים אלה יראו שהגדלת הגירעון היא זמנית ומידתית, לצרכים סבירים, ושהיא אינה מלווה בפריצה תקציבית עתידית, אלא באה בעיקר דרך הקטנת צד ההכנסות, הם יגידו שהדרך שלנו נכונה. הם יאמרו שזוהי העת להגדיל את הגירעון ולפקח על כך על ידי 'המייצבים האוטומטיים'. במילים אחרות, אם המדיניות הגירעונית לא תהיה לטווח הארוך, לא ניפגע מכך".

להערכתו של בלינקוב, הגירעון בסוף השנה הנוכחית יסתכם בכ־10-11 מיליארד שקלים, בהתאם למתוכנן. בשנת 2009, כך על פי בלינקוב, הגירעון עלול לעלות ליותר מ־3% מן התוצר (השווים ליותר מ־22 מיליארד שקלים - א"א וש"א), כלומר פי שלושה מהמתוכנן.

האם משרדי הממשלה ינצלו את כל התקציב העומד לרשותם בשנת 2008?

"בתקציב של כ־230 מיליארד שקל, ללא החזר חובות, כשמבצעים ממנו 98%, זה בעצם יותר מביצוע מלא. כי בניגוד לפירמה עסקית, כשעושים ניתוח של המחלקות השונות ורואים את הביצוע הממוצע, במדינה אי אפשר לגלוש מתחום לתחום. לכן בניצול תקציב המדינה תמיד יווצר עודף מסוים. אי אפשר להימנע ממנו. ולכן במונחים של תוכניות עבודה זה אכן ביצוע מלא".

"לתכנן תקציב לטווח ארוך"

הבחירות בפברואר 2009 יכניסו את הפוליטיקה לעולמו של בלינקוב, בין אם ירצה בכך ובין אם לאו. יתרה מזאת, אם להאמין לסקרים, בלינקוב עתיד להיכנס בחודש מרץ ללשכתו של שר אוצר חדש לגמרי.

מה לדעתך צריכה להיות המדיניות של שר האוצר הבא?

"היא חייבת להיות שקולה, קרת רוח ולא פופוליסטית. היא צריכה להביא בחשבון את הצרכים המיוחדים, אבל גם להסתכל על הטווח הארוך - התקציבים הבאים".

מיד לאחר כינון הממשלה החדשה תצטרכו לבנות ולאשר תקציב מדינה חדש במהירות שיא, של לא יותר מ־45 ימים. איך עושים את זה?

"זו אחת מהסיבות שבעטיה התחננו שהכנסת תאשר את התקציב בקריאה ראשונה כבר עכשיו, אבל היא לא הסכימה. אבל במרץ זו תהיה ממשלה חדשה, ואז יהיה קל יותר להעביר תקציב בגלל משמעת קואליציונית הדוקה יותר".

ומה לגבי הטענות שמנכ"לי משרדי הממשלה צריכים לקחת חלק גדול יותר בתהליך בניית תקציב משרדיהם?

בנקודה זו בלינקוב דווקא מפתיע, בעיקר במידת הכעס שיש בו כלפי אופן ההתנהלות של מנכ"לי המשרדים. "אני אשמח שכוחם של המנכ"לים יגבר בהכנת התקציב. אנחנו פונים אליהם בנושאים רבים, וחלק גדול מהם לא מגיב בכלל. למשל, אנחנו מנסים זמן רב להגדיל את רמת הגמישות של ניהול המשרדים על ידי מתן חופש רב יותר בקביעת המטרות לייעוד הכספים. רק מיעוטם שיתפו פעולה. דווקא הצעקנים ביותר לא הגיבו כלל על המכתבים שלנו.

"במשרד החינוך, למשל, טענו שאנחנו מפריעים להם לעבוד. במשרד התחבורה הציעו לנו רפורמה, שאחר כך המשרד חזר בה. מדי שנה אנחנו מקיימים כנס לשמוע את המנכ"לים לקראת הכנת התקציב. רובם באים, לחלקם פשוט אין זמן לזה".