הדילמה שמאחורי האקרובטיקה: על ההסתבכות של אלעזרא

"אם הייתם מבקשים מאיתנו להקריב פיון כדי להציל את הממלכה כולה, אולי היינו מבינים", אמר אמש באסיפה אחד ממחזיקי איגרות החוב לאלי אלעזרא, ובכך הציף למעשה את הדילמה שעומדת בבסיס עסקת בעלי העניין: האם משקיעים בזרוע אחת של חברת אחזקות צריכים לבצע הקרבות למען מחזיקים בזרוע אחרת של הקבוצה? האם ללא חברה אחת בקבוצה עשויות כל החברות האחרות לקרוס?

למעשה, מאחורי מסרי האחדות והמשפחתיות של אלעזרא הסתתרה אתמול בקשה פשוטה ממחזיקי החוב של אלבר: אנא, הצילו את החברה־אם שלכם, ולא - הכשרה ביטוח עשויה לקרוס. או אז, המערכת הבנקאית תתייחס בחשדנות לכל החברות האחרות בפורטפוליו, וגם מיחזור החוב של אלבר עצמה לא יתאפשר.

אלא שלמי שכמעט השתכנע, מחזיקי החוב ביקשו להזכיר עוד עובדה פשוטה. לו היו רוצים להשקיע במניות הכשרה ביטוח, היו מוצאים את הדרך לאסוף את מניות החברה. המחזיקים לא רק שלא רצו לקנות מניות של חברת ביטוח, הם גם לא רצו לקנות אג"ח שלה. הם בסך הכל רצו לקנות אג"ח של חברת הליסינג אלבר, ולא ציפו כי זו תשמש כיס עמוק לחברת הביטוח של הקבוצה.

לדברי אלעזרא, הבנקים מתייחסים אל החברות שלו כאל ישות אחת. לכן, הוא אינו יכול לדון איתם יום אחד בהכשרה ביטוח ולומר שהוא לא עומד בהתחייבויות שלו, ולהגיע למחרת כשהוא חבוש בכובע של אלבר ולצפות ליחס אוהד ולמיחזור חוב.

מבולבלים? גם אנחנו. נכון או לא נכון, שחור או לבן, בסיפור הזה אין טובים ורעים. מכאן כנראה יצמח הפתרון, שכפי שמסתמן כרגע - יהיה פרי של משא ומתן בין אלעזרא למחזיקי החוב, מעין יצור כלאיים שיאפשר לשני הצדדים לחיות בשלום עם העסקה, ולפחות לעת עתה, גם עם הבנקים.