במת כלכליסט: להחזיר לחיים את חוק הפיקדון

בימיו האחרונים של מושב הקיץ של הכנסת קיימה ועדת ביקורת המדינה דיון נוקב בדו"ח המבקר 58 ב': ניקיון רשות הרבים - איסוף מכלי המשקה. השר להגנת הסביבה גדעון עזרא, שלא נכח בישיבה, ננזף על ידי המבקר כי אינו נוטל מתאגיד המיחזור את המעמד המונופוליסטי, שאותו הוא מנצל לרעה כדי לא להשיב לציבור את דמי הפיקדון על מכלי המשקה. בשנים 2002-2006 התחמק התאגיד מתשלום קנסות בהיקף של 216.5 מיליון שקל.

חוק הפיקדון קובע כי כל בית ממכר למשקאות חייב לגבות דמי פיקדון של 25 אגורות עבור המכל, ולהחזירם לצרכן בעת השבת המכל הריק. לא בכדי בחרו לעצמם יצרניות המשקאות נתיב מילוט קל ומכניס; במקום שתהא להם אחריות ישירה לאורך הדרך שעושה מכל המשקה עד לחזרתו למיחזור, הן החליטו בשנת 2000 על הקמת גוף ביניים בשם "תאגיד המיחזור", והטילו עליו את האחריות לקליטת המכלים הריקים ולהשבת דמי הפיקדון לצרכנים. הגוף הוא חברה פרטית בע"מ מלכ"רית, אך בבעלות מלאה של ארבעת יצרניות המשקאות: החברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה־קולה), טמפו, יפאורה־תבורי ומי עדן. אלה עושות בחברה כברכושן הפרטי, אף שעסקינן בכסף ציבורי לכל דבר.

יצרניות המשקאות אף דאגו לקבוע, באמצעות יחצניהם בכנסת, כי התאגיד ימומן מתמורת המכלים שלא יחזרו. בכך פגע המחוקק בחוק המקורי משנת 1999, ונתן לבעלות התאגיד הכשר לכאורה לאסוף כמה שפחות מכלים. בעלי התאגיד משכילים לנצל זאת לעושק הצרכן, ולהיטיב עם מקורביהם - מנהלים בתאגיד, דירקטורים ויועצים (דו"ח זיו האפט ייעוץ וניהול בע"מ, מיום 2 באוגוסט 2007).

להעביר את האחריות ליצרניות המשקאות

 

התאגיד המציא פתרון חלופי, המגולם בקמפיין הטיפשי "מטורף לא למחזר", הממליץ לצרכן לטלטל את המכלים לאחד מ־7,000 כלובי הרשת. ראשי התאגיד שוכחים שהכלובים נועדו רק לאיסוף מכלי משקה העשויים מפלסטיק! ומה ייעשה ב־350 מיליון מכלי הזכוכית הנצרכים בכל שנה, שמחציתם מושלכים, בשל התנהלותו הרשלנית, לפחי האשפה? ומה דינם של 300 מיליון מכלי הפח?

איסוף וולונטרי בכלובי הרשת מצליח לרכז עד 13% בלבד מהמכלים המשפחתיים. פרסומי התאגיד, שלפיהם הצליח להגדילו ל־90% באמצעות כלובי הרשת, מהווים מצג שווא. הקמפיין המתוקשר, בעלות של 3.5 מיליון שקל, נועד להכשיל את תיקון חוק הפיקדון והרחבתו גם ל־650 מיליון המכלים המשפחתיים שרובם מתגלגל בחוצות, מזהם חופי ים, פארקים ושולי דרכים, ויתרתם מנפח את אשפת הערים; ולפיכך דרוש תיקון החוק, שיחזיר את האחריות הישירה ליצרני המשקאות ויבטל את תאגיד המיחזור.

אירופה אימצה בחום בשנים האחרונות את חוק הפיקדון כדרך להחזרת מכלי משקה. ישנן ארצות שבהן מגיע איסוף וולונטרי לשיעורים גבוהים מאשר בישראל, בעיקר בשל הנעה כלכלית שלילית. מי שאינו "מתנדב" להפריד פסולת נענש על ידי איגרות סילוק אשפה בשיעורים דרקוניים: בשוויץ, למשל, 15 שקל עבור נפח של 70 ליטר, עם איסור דחיסה.

מבקר המדינה נזף בשר להגנת הסביבה על שוויתר לתאגיד על קנסות ענק המיועדים לקרן הניקיון. לא פחות חמור מכך - משיכת הצעת החוק הממשלתית לתיקון עוולות החוק הקיים וביטול התאגיד משולחן ועדת הכלכלה, בשלבי הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

גורלו של התאגיד נמצא עתה שוב בבית הדין להגבלים עסקיים, שנתבקש על ידי התאגיד להאריך את ההיתר. לאחרונה צירפה הממונה על הגבלים עסקיים את קולה למקהלה של הדורשים את סגירת התאגיד. ברור הוא שלמחרת ביטול התאגיד יתייצבו במשרדו של השר לאיכות הסביבה 40 יזמים פרטיים שיתחרו זה בזה. כך יבוא המזור לפיקדון החבוט ולצרכן המושפל.

הכותב הוא יועץ כלכלי וסביבתי ויוזם חוק הפיקדון