על תבונה ומדיניות: נסיקתו של מכונאי

"הגל האדום" שעבר על דרום אמריקה בשנים האחרונות הבליט שני טוענים לכתר המנהיגות האזורי - הוגו צ'אבס, הנשיא המהפכן של ונצואלה, ולואיס אינאסיו לולה דה סילבה, מנהיג הפועלים שהפך לנשיא ברזיל. שניהם אנשי שמאל ומטרותיהם דומות - צמצום פערים, שיפור מצבם של העניים והפיכת היבשת לכוח שיש להתחשב בו בכלכלה הבינלאומית. אך בעוד צ'אבס משתמש בחקיקה, בנפט המקומי וברטוריקה מתלהמת כדי להשיג את מטרותיו, לולה מסתמך על כוחה הכלכלי של ברזיל ועל גישה פרגמטית.

את ההשפעה שיש לו באמריקה הלטינית השיג הוגו צ'אבס בזכות כספי הנפט. הוא העביר נפט מוזל, בין השאר, לאקוודור, בוליביה וקובה, ובמקביל השיג השפעה על ארגנטינה, אחרי שמימן את מסע הבחירות של הנשיאה כריסטינה קירשנר ורכש אג"ח של ממשלת ארגנטינה, שחייבת כיום לונצואלה יותר מ־6 מיליארד דולר.

"יאנקיז גו הום!"

המנהיג הונצואלי הפך לאליל ההמונים בעיקר משום שאינו מפספס הזדמנות לתקוף את נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש ("אתה חמור, מיסטר דנג'ר!"), את שרת החוץ קונדוליסה רייס ("אל תתעסקי איתי, בחורונת") ואת האימפריאליזם האמריקאי בכלל ("יאנקיז גו הום!"). מכאן גם נובעת המתיחות בין ונצואלה לשכנתה קולומביה, המעוז האחרון של ארה"ב ביבשת, שהגיעה השנה לשיאים חדשים. במרץ תקפו הקולומביאנים בסיס של לוחמי גרילה בשטחה של אקוודור. צ'אבס מיהר להתערב, שלח צבא לגבול עם קולומביה וניתק את הקשרים הדיפלומטיים והמסחריים עם בוגוטה. המתיחות התפוגגה רק לאחר כמה חודשים - ולא במקרה המתווך היה לולה, נשיא ברזיל.

המקרה הזה משקף היטב את ההבדל בין הנשיאים: צ'אבס הוא פרובוקטור שמעורר קונפליקטים כדי לחזק את מעמדו. לולה, שמאמין בהידברות עוד מימיו כמנהיג איגוד עובדים, מעדיף תמיד את המתינות והפשרה, ובדרכו השקטה הופך את ברזיל למעצמה האזורית.

כיום התמ"ג של הכלכלה השישית בגודלה בעולם כבר שווה לזה של כל שאר מדינות דרום אמריקה יחדיו, ולאחרונה גם התגלו בה מרבצי נפט משמעותיים. בברזיל הכלכלה חופשית ומתפתחת; כלכלת ונצואלה, אחרי הלאמתה, היא ריכוזית ומתוכננת, ומתבססת כמעט לחלוטין על תעשיית הנפט, האחראית ל־90% מהכנסות המדינה מיצוא.

לולה, מכונאי מהצפון העני של ברזיל שנלחם במשך שנים עד שהצליח להיבחר לנשיאות, מנסה לשפר את מצב העניים בארצו בעזרת שוק חופשי ועידוד הצמיחה. הוא מצליח לא רע, ובשנים האחרונות גדל המעמד הבינוני במדינה מ־42% ל־51%. ברזיל נהנית מעודף של 13 מיליארד דולר במאזן המסחרי מול שאר מדינות היבשת, שעם התמוטטות כלכלת ארה"ב נעשות יותר ויותר תלויות בה. כדי לעודד את הסחר משקיעה הממשלה בברזיליה, במישרין ובעקיפין, בפרויקטי תשתיות גדולים במדינות השכנות. מישהו אמר אימפריאליזם כלכלי? אלה בדיוק הדברים שמגבירים את העוינות של צ'אבס ובני בריתו כלפי מדינת הענק, שלדעתם תופסת את מקומה של כלכלת ארה"ב ככוח קפיטליסטי מנצל.

ב־2008 החריף המאבק. בחודש שעבר הודיע נשיא אקוודור רפאל קוריאה על ביטול ארבעה פרויקטים ענקיים של חברת הבניה הברזילאית אודברצ'ט באקוודור, והוסיף כי אקוודור לא תחזיר הלוואה של 243 מיליון דולר שקיבלה מהבנק הברזילאי לפיתוח. מיד אחר כך הודיע צ'אבס כי ממשלת ונצואלה דורשת מאותה אודברצ'ט תוספת מס פתאומית של 282 מיליון דולר.

"הפודל של צ'אבס"

המכה הבאה לדיפלומטיה המתונה של לולה הגיעה מאסונסיון. פרגוואי, החייבת לברזיל 19 מיליארד דולר על פרויקט הקמת תחנת כוח משותפת, הודיעה כי אינה מתכוונת להחזיר את החוב. זאת אחרי שלפני כמה שנים נאלצה חברת הנפט הברזילאית הממשלתית פטרובראס למכור במחיר הפסד את בתי הזיקוק שהקימה בבוליביה, בעקבות החלטתו של הנשיא איבו מוראלס - המכונה על ידי מתנגדיו "הפודל של צ'אבס" - להלאים את תעשיית הגז בארצו. צ'אבס אמר בשבוע שעבר כי הוא תומך בדרישתן של אקוודור, פרגוואי ובוליביה לשמוט חלק גדול מהחובות החיצוניים שלהם, בטענה שהם "לא לגיטימיים". לולה, בינתיים, שומר על איפוק, אם כי שלח את צבא ברזיל להתאמן ליד הגבול עם פרגוואי, צעד שהכעיס מאוד את אסונסיון. לולה יודע שבמצב הנוכחי מדינות היבשת - מארגנטינה השסועה, דרך אקוודור הקורסת ועד לונצואלה הנאבקת באינפלציה ובצניחת מחיר הנפט - פשוט אינן יכולות בלי ברזיל. בשקט ובמתינות הפך מנהיג הפועלים מפרנאמבוקו את ארצו לכוח המוביל באמריקה הדרומית, ובשנה הבאה, כשהשוק האמריקאי ימשיך להתכווץ ואיתו הביקוש לנפט של צ'אבס, היבשת תהיה תלויה אפילו יותר בכוח הרכישה של צרכני ברזיל. כדי לתפוס את המנהיגות האזורית צ'אבס ייאלץ לחכות לפחות עד 2010, אז צופים שהמשבר העולמי יסתיים, ולולה יסיים את כהונתו.