במת כלכליסט: הכסף נגד הכלכלה

מה הקשר בין תרומת דם, סבסוד מכוניות ירוקות והמשבר הפיננסי? הניגוד שקיים בשלושת המקרים בין תמריצים כספיים לבין פעולה לטובת החברה.

נתחיל בתרומות הדם: האם יעיל יותר לשלם בכסף למי שתורם מדמו? למרבה הפלא, התשובה היא שלילית. בספר חשוב שפורסם ב־1970 השווה ריצ'רד טיטמוס את תרומות הדם במערכות הבריאות הבריטית והאמריקאית - בארצות הברית שילמו לתורמי הדם ובבריטניה לא. טיטמוס מצא כי בבריטניה תרמו יותר דם ובאיכות טובה יותר, והגיע למסקנה שפעולה מתמריצים כספיים דוחקת החוצה את הפעולה ממניעים וולונטריים - מסקנה שאושרה לאחרונה בסדרה של מחקרים שבוצעו על ידי כלכלנים בתחום המתפתח של כלכלה התנהגותית. www.bos.frb.org/economic/wp/wp2007/wp0709.pdf

כך, למשל, במחקר שנעשה על ידי חוקרים ישראלים ואיטלקים חילקו החוקרים את המתנדבים במבצע "הקש בדלת" לשלוש קבוצות: לראשונה נתנו תמריץ כספי של 1% מהסכום הנאסף כתרומות לחקר הסרטן, לשנייה נתנו 10% מהסכום ולשלישית לא נתנו שום תמריץ כספי. החוקרים מצאו כי הקבוצה הראשונה אספה פחות מהקבוצה השלישית והראשונה. מדוע זה קורה? כל עוד התלמידים אינם מקבלים כסף, הם מונעים על ידי אלטרואיזם. אולם כאשר מערבים בעניין כסף, הם עוברים להתנהגות ממניעים כלכליים, כשהתמריץ לקבוצה הראשונה קטן מדי, ואפילו מעליב.

הסבר אפשרי לדחיקה החוצה של הפעולה האלטרואיסטית על ידי התמריץ הכספי הוכח במחקר אחר: אחת הסיבות לפעולה האלטרואיסטית היא התדמית החיובית שהיא מעניקה לעושיה. עירוב של כסף "מזהם" את המוטיבציה האלטרואיסטית, כי הוא גורם לחשש שההתנדבות היתה בגלל הכסף ולא בגלל הכוונות הטובות.

מתי ההתנהגות האנוכית הופכת לאנטי חברתית

ייתכן שאותו עיקרון מתקיים גם לגבי מכוניות ירוקות. מכוניות היברידיות, שמזהמות פחות את הסביבה, הן יקרות יותר ממכוניות מקבילות. כל עוד זה כך, ברור שהנוסע בהן עושה זאת רק בגלל רצונו לתרום לחברה. לעומת זאת, אם בגלל סבסוד ממשלתי למכוניות הירוקות הן יוזלו לצרכן, ייתכן שהסובסידיה דווקא תוריד את השימוש במכוניות כאלו, כי המניע האלטרואיסטי יזוהם על ידי מניע הרווח האישי (כמובן, קשה לצפות בדייקנות את האינטראקציה בין המניעים).

וכעת לחוליה השלישית: המשבר הפיננסי. כאמור, התמריץ הכספי דוחק החוצה את ההתנהגות האלטרואיסטית ומעודד התנהגות אנוכית. מה קורה במצב שבו התמריץ הכספי הוא גדול מאוד? יש הטוענים שההתנהגות האנוכית תידרדר להתנהגות אנטי־חברתית, שאינה מתחשבת יותר בקודים מקובלים של אתיקה.

מבנה השכר של העובדים בתעשייה הפיננסית בארצות הברית היה מבוסס בעיקר על בונוסים הקשורים לרווחים, שאפשרו התעשרות קלה ומהירה בשנות השפע. אם כך, אין להתפלא שהשיקול המקצועי והנאמנות ללקוחות הוזזו הצידה כדי לאפשר התעשרות. כאשר קרסה המערכת בגלל פקיעתה של בועת הדיור, התחילו להתברר ממדי חוסר היושר.

איך מחזירים את האמון ההדדי

חוסר האמון הוא אחד הגורמים למשבר הנוכחי. הסקטור הפיננסי מבוסס על עסקאות רבות בין גופים שסומכים זה על זה. כיום אף אחד אינו סומך על האחר, ולכן המערכת כמעט משותקת.

כדי לשקם את המערכת הפיננסית חייבים גם לשקם את הנורמות ההתנהגותיות. צעד ראשון בשיקום זה הוא שינוי מבנה התמריצים של העובדים במערכת: הפחתת התמריצים הכספיים נחוצה כדי לעודד את ההתנהגות הפרו־חברתית - דאגה לאינטרסים של הלקוחות ויושר בקשרים העסקיים עם העמיתים במוסדות אחרים. כלומר, לא רק שכסף לא תמיד משמן את גלגלי הכלכלה - לפעמים הוא אפילו סותם אותם. לכן, לפעמים תפקידה של הממשלה הוא להגביל את התמריץ הכספי, כדי להחזיר את האמון. כך צריך לעשות לגבי המשבר הנוכחי.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר בירושלים ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל