"הקרנות שיינסו לגייס ב־2009 ייתקלו בקיר אבנים"

קשה למצוא היום פנים שמחות בתעשיית ההון סיכון בישראל. התעשייה, שנדמה לפעמים כאילו היתה כאן מאז ומעולם, נולדה לפני בסך הכל עשור וחצי, כשהמדינה החליטה ב־1993 על הקמת קרן יוזמה בניהולו של יגאל ארליך, המדען הראשי בעבר. היום, 15 שנה מאוחר יותר ואחרי הרבה מאוד עליות וירידות, "כלכליסט" מכנס את שלושת האבות המייסדים של ההון סיכון בישראל: זאב הולצמן, יו"ר קרן ההון סיכון גיזה, אד מלבסקי, מייסד קרן ג'מיני, וכמובן יגאל ארליך. כולם כבר מזמן עברו את גיל 60, כולם חוו על בשרם את חדוות היצירה שכרוכה בנביטת מיזם חדש, לצד משברים כואבים. לשלושתם יש פרספקטיבה על הענף הזה, משורשיו הקדומים ביותר ועד לעתיד שצפוי לו.

האם תעשיית ההון סיכון בישראל נמצאת בסכנה?

יגאל ארליך: "אני לא רואה סכנה לקיומה של התעשייה בישראל. לדעתי, אי אפשר להקים חברות סטארט־אפ טכנולוגיות ללא קרנות הון סיכון. אני מאמין שבעתיד יקומו מודלים חדשים לגיוסי הון, אבל אין דרך להחליף את התעשייה הזו".

אד מלבסקי: "2009 הולכת להיות שנה מאתגרת מאוד. הקרנות שהצליחו לסגור גיוס השנה יכולות להיות רגועות יחסית, החשש שלי הוא בעיקר לקרנות שלא סגרו וינסו לגייס ללא הצלחה בשנה הבאה. כל הקרנות שינסו לגייס כספים ב־2009 ייתקלו בקיר אבנים.

"גם הקרנות שגייסו עדיין לא בטוחות במאת האחוזים שאכן כל הכסף יגיע. זו הפעם הראשונה שבה לקרנות יש חשש אמיתי מכך שגופים מוסדיים או אנשים פרטיים שהתחייבו להעביר כספים לא יוכלו לעמוד בהתחייבות, ויחליטו לבצע 'דיפולט' למרות העונש החמור שכרוך בכך. בכל 15 שנותיי בתעשיית ההון סיכון לא נתקלתי מעולם בבעיה בקריאה לכסף לדאוג לכך שמי שהתחייב להשקיע אכן ישלם. משקיעים מתחילים לבקש מהקרנות להאט את קצב הקריאה לכסף".

זאב הולצמן: "אם מסתכלים על היקף ההשקעות בחברות הייטק בישראל ובארצות הברית, 2008 היתה שנת שיא. המשבר יבוא ב־2009, אנחנו אמורים לראות ירידות דרסטיות של 50%–70% בגיוסי הקרנות, וירידה דומה בהיקף ההשקעות בחברות סטארט־אפ.

"אם בשנת 2008 הגיעו גיוסי החברות הפרטיות בהייטק לכמעט 2 מיליארד דולר, ב־2009 סכום הגיוס יהיה להערכתי 900 מיליון דולר בלבד. אני גם צופה שבשנה הבאה ייסגרו 250 חברות בוגרות וצעירות, לעומת 140-130 שנסגרו ב־2008".

רק חצי מהחברות יישרדו את הסערה

רוב מייסדי הקרנות מאמינים בחוסנה של התעשייה לשרוד את המשבר, למרות המצב. להערכתו של אד מלבסקי, השנה הקרובה תסמן כמה קרנות ישרדו את השנים הבאות, ומי תיאלץ לבטל גיוסים ולמעשה לסגור את שעריה להשקעות עתידיות. רוב הדוברים מבינים שהקרנות נאלצות היום לקבל החלטות כמעט אכזריות - איזו חברה תקבל מימון ואיזו חברה תיאלץ להסתדר עם מה שיש לה, או במילים אחרות: לא תסתדר. זאב הולצמן אינו אופטימי: "מובן שמספר השחקנים שישרדו יהיה נמוך. אם כיום פועלות בישראל 20–25 קרנות, בתום הסערה יישארו כאן 10–15 קרנות, לא יותר".

האם אנחנו עומדים לפני שינוי משמעותי בעולמן של חברות הסטארט־אפ בישראל?

מלבסקי: "ברור לי שרבות מהחברות שפועלות היום לא ישרדו, בעיקר אלו שלא הצטיידו בעבר במזומנים ומנסות עכשיו לגייס הון. חברות טובות שמנוהלות נכון יכולות לשרוד אם ישמרו היטב על כספן. עם זאת, אני מאמין שהמשבר יוצר גם הזדמנות: הסטארט־אפים שישרדו יהיו חברות איכותיות בהרבה מאלה שבשוק כיום. יזמים שמקימים כיום חברות מבינים שכדי להשיג מימון מקרנות הון סיכון הם צריכים לבוא עם רעיון שהוא לא פחות ממהפכני, ומבוסס ולא רק על מצגת איכותית או על היסטוריה מוצלחת של הקמת חברות בעבר".

לא לחרוג מ־100 אלף דולר בחודש

הולצמן: "אין ספק שהפעילות תתמקד בחברות שמסוגלות לפעול בהוצאה נמוכה יותר מבעבר. ההשקעות יהיו בסטארט־אפים של יזמים מנוסים שמסוגלים לפעול בהוצאה חודשית של לא יותר מ־100 אלף דולר בחודש".

ארליך: "החברות שיקבלו השקעות מהקרנות בתקופה הקרובה יהיו כאלה שיציגו מודל הכנסות מהיר, ללא השקעה משמעותית מצד הקרנות. לחברות שמבוססות רק על הכנסות לטווח ארוך יהיה קשה לקום עכשיו. המצב קשה בעיקר בחברות הביוטכנולוגיה, שם נדרש מחזור השקעה ארוך, לצד התערבות ממשלתית. הקרנות עושות חשבון, רואות שאין להן מספיק כסף, חוששות שהמשקיעים לא יעבירו את כל התשלומים, ולכן כל קרן פותחת את הפורטפוליו ומחליטה במי לתמוך ובמי לא".

האם ממשלת ישראל צריכה להתערב במשבר, ואם כן באיזו דרך?

ארליך: "כאשר ההון הפרטי נמצא בבעיה, מחובתה של הממשלה להתערב גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. ממשלות צריכות להיכנס לחלל שבו נחרבו הכלים הפיננסיים שמממנים את התעשייה, כפי שאנחנו אכן רואים שקורה בארה"ב. רוב התוכניות שהוגשו לממשלה הן טובות, ויש לקדמן במהירות האפשרית כדי לאפשר הזרמת הון לחברות שיתקשו להשיג מימון בתקופה הקשה. בטווח הארוך, המדינה חייבת לפעול גם בתחומי החדשנות ולעודד פעילות במגוון תחומים שבהם היא יכולה להשיג יתרון, כדוגמת מדעי החיים וקלינטק".

הולצמן: "לאחרונה הצעתי תוכנית שתוכל להבטיח את המשך המימון לחברות צעירות. לתוכנית קראתי 'זינוק', והיא אמורה לאפשר לקרנות לגייס 2 מיליארד דולר, המבוססים על מודל שלפיו הממשלה תעמיד דולר על כל שלושה דולר שיעמידו משקיעים פרטיים. כך אפשר לגייס 2 מיליארד דולר בשנתיים הקרובות, וההשקעה בחברות תתפרס על פני חמש־שבע שנים. המשקיעים ישקיעו רק 75% וייהנו מרווח של 100%. הממשלה תקבל בחזרה רק את ההלוואה פלוס ריבית".

מלבסקי: "הבעיה הגדולה היא לא קשיי המימון עצמם, אלא התוצאה של היעדר המימון - בריחת מוחות מישראל. בחו"ל תמיד יש ביקוש למהנדסים ולמפתחים טובים. הממשלה צריכה למצוא דרך לתמרץ עובדים ולעשות כל מאמץ כדי להשאירם בארץ".