התיק הכי אישי של בכירי המשקיעים

רונן טוב, מנכ"ל קרן הפנסיה מקפת החדשה

"אני מטבעי חוסך כפייתי"

איפה הכסף: את כל הכסף שלי, הפנוי והלא פנוי, ייעדתי לקרנות פנסיה ותיקות, שאני חוסך בהן מגיל 21. את החלק האחר אני חוסך בקופת גמל מגדל כללית ובקרן מגדל השתלמות. אני מטבעי חוסך סדרתי, או כפייתי, וכל מה שאפשר אני שם בחיסכון ארוך טווח.

ההשקעה הכי גרועה שלי: לפני כמה שנים קניתי תעודת סל שעקבה אחר מדד השקעות הודי, וזה היה רע. הפסדתי כ־50 אלף שקל תוך כמה חודשים.

רונן טוב. שונא סיכון | צילום: עמית שעל

ההשקעה הכי טובה: קרן הפנסיה שלי. הפנסיה שיש לי היום, בגיל 44, היא כבר פי שניים מהפנסיה של אבי, שהתחיל לחסוך בגיל מאוחר, אחרי 40 שנות עבודה.

הפעם הראשונה שלי: כשהתחלתי לעבוד כעובד מדינה במשרד האוצר עשו לנו תוכנית פנסיה - זו היתה הנגיעה הראשונה. נוסף על כך, כסטודנט למימון, כחלק מהניסיונות שלי לראות איך העולם האקדמי משתלב עם העולם המעשי, השקעתי חלק מהכסף בבורסה. לא זכורה לי טראומה מההשקעה הזו, אז כנראה היא היתה סבירה.

במה בחיים לא אשקיע: אני לא יודע אם יש משהו כזה. אני שונא סיכון כהגדרה, אבל זה לא אומר שאם אזהה משהו עם פוטנציאל לא אשקיע בו.

רמי רחימי, מייסד ומנכ"ל בית ההשקעות רמקו

"אין לי הסבר למה שקורה באג"ח הקונצרניות"

איפה הכסף: למרות המשבר העולמי לא ביצעתי שינויים בתיק ההשקעות שלי, מכיוון שאני מסתכל על הטווח הארוך. עיקר ההשקעה שלי הוא באיגרות חוב קונצרניות (בערך 60% מהתיק), היתר מחולק בין מניות (כ־15%), מט"ח (15%) והיתרה בפיקדונות שקליים. כל ההשקעות מבוצעות באמצעות קרנות של רמקו.

ההשקעה הכי גרועה שלי: ההשקעה באיגרות חוב קונצרניות לפני שנה. הקדמנו את זמננו, חשבנו שאנחנו הולכים להפיק רווחים גם בתיקים האישיים וגם ללקוחות. התשואה עלתה כרגע לכיוון של 50% עד 60%, ואין ספק שזו ההשקעה הגרועה שביצעתי. אני עדיין לומד את זה, כי זו תופעה שבמהלך 35 שנות עבודה לא הייתי עד לה. אין לי הסבר בשבילה, ואין ספק שהלקחים יופקו. עם זאת, גם אם ההשקעה היתה גרועה, זה רק הפסד "על הנייר" - והלקוחות שלי חשים אותו דבר.

רמי רחימי. הרכישה הראשונה ב-1973 | צילום: עמית שעל

ההשקעה הכי טובה שלי: בשנת 1999, כשעוד היה מותר לי לקנות מניות באופן ישיר, רכשתי מניות של קבוצת פורמולה, משוב ומג'יק. הרווחתי מההשקעה המון. קנינו את מג'יק בכחמישה דולרים למניה, ובסוף הדרך מכרנו אותה בכ־80 דולר למניה.

הפעם הראשונה שלי: בתחילת עבודתי, ב־1973, רכשתי קרן נאמנות מנייתית של פיא והרווחתי.

במה בחיים לא אשקיע: בדברים שאני לא מבין בהם.

איל סגל, מנכ"ל בית ההשקעות תכלית

"כל הכסף שלי בתל בונד־20"

איפה הכסף: הכסף שלי נמצא במדד איגרות החוב הקונצרניות תל בונד־20. אני חושב שזה פיזור נכון, כי לא בחרתי איגרת חוב אחת, אלא מגוון, ואני עושה את זה דרך תעודת סל אחת. קניתי אותה לאחרונה, לאור ההזדמנויות שיש בשווקים. אני מאמין שאשאר שם לאורך זמן.

ההשקעה הכי גרועה שלי: מרגע שהתחלתי לנהל כסף הבנתי שההשקעה של הכסף האישי שלי מפריעה לי לנהל כסף של אחרים, ולכן רוב הזמן הכסף שלי היה בנכסים ברמות סיכון נמוכות מאוד.

איל סגל. חייב לפגוש את הבעלים | צילום: עמית שעל

ההשקעה הכי טובה שלי: הצד השני של הדברים הוא שמכיוון שההשקעות שלי חסרות סיכון, סולידיות ובעיקר מעטות, אני גם לא מצליח לחשוב על השקעה טובה במיוחד.

הפעם הראשונה שלי: התחלתי לעבוד ב־1993, סאיטקס נחשבה אז למניית הדגל, והייתי בטוח שמצאתי את מציאת העשור. קניתי אותה והפסדתי 40% בתוך כמה חודשים.

במה בחיים לא אשקיע: אני בחיים לא אשקיע בחברה שלא פגשתי את הבעלים שלה. אני מאמין שמשקיע פרטי צריך גם הוא להכיר את החברה לפרטים - ורק אז להשקיע בה. אם הוא לא מצליח לקבל את המידע, הוא צריך להשקיע דרך מנהלי השקעות או מוצרי השקעה.

רמי דרור, מ"מ מנכ"ל בית ההשקעות הדס ארזים

"אני לא נוטה לפזר את כספי"

איפה הכסף: בניגוד להמלצות של אנשי ההשקעות אני לא נוטה לפזר את כספי, אלא משקיע אותו במקומות שבהם אני מעריך שישנה ההסתברות הגדולה ביותר לרווחים או למניעת הפסד. לאחר קריסת ליהמן ברדרס, הבנתי שהמשבר בפתח ואת כל קופות הגמל וקרנות ההשתלמות שלי הסטתי לאפיקים שקליים, כמו גם את ההשקעות שלי באמצעות קרנות נאמנות. הנחתי שזה יהיה לתקופה קצרה, ובימים האחרונים התחלתי לקנות תעודות סל על תל בונד. אני מחכה לעיתוי הנכון להעביר את הכסף בקרנות ההשתלמות ובקופות הגמל למסלולים מנייתים. אני עדיין לא יודע מתי זה יהיה, אבל אני מניח שהזמן הזה מתקרב.

ההשקעה הכי גרועה שלי: בתחילת שנות התשעים היתה תקופת של הייפ סביב מניות הנפט, אנשים ממש שכרו מסוקים כדי לראות מתי הוא פורץ. גם אני השקעתי במניות נפט, עוד לפני שהייתי פעיל בשוק ההון, ושם חטפתי את המכה החדה ביותר.

רמי דרור. אמונה בהנהלה | צילום: עמית שעל

ההשקעה הכי טובה שלי: ב־2002 השקעתי באיגרות חוב שקליות כשהתשואה הגיעה ל־12% בערך. את כל הכסף שלי הסטתי לשם, והרווחתי הרבה מאוד כסף רק באג"ח. אני זוכר שאפילו לקחתי הלוואות בשביל ההשקעה הזו.

הפעם הראשונה שלי: ב־1991, כשהתפרק השלטון בברית המועצות ועוד לא הבנתי מה ההשלכות הכלכליות של זה, היתה לי ידידה יועצת השקעות והיא ייעצה לי לקנות מניות כי ההשפעה תהיה חיובית לזמן ארוך.

באופן אקראי רכשתי את מניית חברת התעשייה מקסימה, אף על פי שלא היה לי מושג במה החברה עוסקת. אני זוכר שהרווחתי כסף, וזה היה מבחינתי שיא השיאים, אף על פי שהוצאתי את הכסף יחסית מוקדם. אני חושב שהרווחתי בערך אלף שקל, אבל זה היה כרטיס הכניסה שלי לשוק ההון.

גיורא סרצ'נסקי, מנכ"ל ישיר בית השקעות

"בחיים לא אשקיע בזהב"

איפה הכסף: בתחום הפנסיוני אני עדיין מושקע במרכיב מנייתי, כי אני עדיין צעיר יחסית ויש לי הרבה שנים עד הפנסיה. כרגע אני מנסה למקסם תשואה, אך לקראת הפנסיה אוריד את רמת החשיפה שלי. אני חושב שיש היום הזדמנות אדירה בתחום איגרות החוב הקונצרניות. אני מודע לזה שיהיו מקרים של חדלות פירעון, אבל המחירים היום נמוכים, וזו הזדמנות שלדעתי בתוך שנתיים מקסימום נגלה שהיתה אדירה. לכן הגדלתי את החשיפה שלי לאיגרות חוב קונצרניות בתקופה האחרונה (30%–40%). אני מחזיק גם מניות (בין 30% ל־40%, חלק בחו"ל) - הכל דרך קרנות נאמנות, גם של ישיר (ישיר גלובלית, ישיר פוקוס 30) וגם קרנות של מתחרים במקומות שבהם אין לנו מוצר.

כרגע אני לא מגדיל את האחזקות שלי כי אני חושב שההזדמנויות יגיעו מאוחר יותר. את היתרה אני מחזיק באיגרות חוב ממשלתיות או שקליות, ומרכיב קטן, של כ־5%, באיגרות חוב צמודות מט"ח. ההשקעה האחרונה שלי היתה החיסכון עבור ליה, הבת שלי. היא בת שבעה חודשים ואני חוסך לה באמצעות קרן מנייתית של ישיר כי אני מניח שיש לה עוד הרבה זמן עד הפרישה.

גיורא סרצ'נסקי. שתהיה ריבית למה שאני משקיע בו | צילום: עמית שעל

ההשקעה הכי גרועה שלי: מאז שאני בשוק ההון אסור לי לקנות ניירות ערך, כבר 17 שנה, ולכן אין מניה ספציפית שקניתי וירדה. עם זאת, המשבר הנוכחי הוא קשה, ועם רכיב מניות גבוה אתה מפסיד כסף. היות שאני לא משקיע לטווח הקצר, קודם הרווחתי, עכשיו אני מפסיד, ובהמשך אני מאמין שארוויח.

ההשקעה הכי טובה שלי: לאורך השנים הרווחתי הכי הרבה על הרכיב המנייתי שלי, שבוצע דרך קרנות נאמנות.

הפעם הראשונה שלי: לכבוד בר המצווה שלי קיבלתי כסף, ובבנק המליצו לי על תוכנית חיסכון עד גיל 18. כמו כן, כשהייתי סטודנט רכשתי קרנות נאמנות מנייתיות, ואני חושב שאפילו הצלחתי להרוויח.

במה בחיים לא אשקיע: השקעות שלא מניבות תשואה, למשל אחזקה של דולרים או אחזקה של זהב, הן תנודתיות ובעיניי מסוכנות מדי. אני מעדיף שתהיה ריבית לכל דבר שאני משקיע בו.

צבי סטפק, יו"ר ומנהל השקעות ראשי בית ההשקעות מיטב

"בגיל 20 כבר הייתי משופשף"

איפה הכסף: אני משקיע אך ורק באמצעות קרנות נאמנות של מיטב. אני משנה את תמהיל ההשקעות שלי לעתים רחוקות יחסית, משום שאני לא מאמין בפעילות תכופה מדי, וגם את השינויים אני עושה בהדרגה. בגדול, ב־2003 הגדלתי את רכיב המניות בתיק שלי, בהמשך הקטנתי, ולאחרונה - מהרבעון השני של שנת 2008 - הגדלתי שוב. במקביל, הגדלתי לאחרונה באופן משמעותי את רכיב האג"ח הקונצרניות. כיום, הרכב ההשקעות שלי כולל 24% מניות, 13% שקלי לא צמוד, 11% מט"ח ו־52% צמוד מדד.

ההשקעה הכי גרועה שלי: ההשקעה הכי איומה שעשיתי אי פעם היא שמכרתי מניות שהחזקתי בחברת החשמל בערך לפני ארבעים שנה. ייתכן שזה היה מחוסר ברירה, אני לא ממש זוכר את הפרטים. לא היה מדובר בהרבה כסף, אבל אני זוכר את תחושת ההחמצה אחר כך. השקעה אחרת, שאיננה בחברות בבורסה, היתה קניית מניות בכמה חברות סטרט־אפ.

צבי סטפק. לא אשקיע במשהו שאני לא מאמין בו | צילום: עמית שעל

ההשקעה הכי טובה שלי: זו אולי ההשקעה שלא עשיתי - לא השקעתי במניות הבנקים בשנות השמונים, לא לעצמי ולא ללקוחות, וחסכתי לכולנו את מה שהתרחש באוקטובר 1983. ההשקעה האקטיבית הטובה ביותר שעשיתי הייתה הגדלת המשקל של הקרנות המנייתיות בתחילת 2003 לי וללקוחותינו, מתוך ראייה מוקדמת של התפנית שהתרחשה בהמשך במשק ובשוק ההון. אני מקווה ומאמין שכאשר יחזרו אליי עם אותה שאלה בעוד שלוש או חמש שנים אוכל לומר שההשקעה הכי טובה שעשיתי היא שרכשתי ב־2008 קרנות של מיטב המתמחות באיגרות חוב קונצרניות, אשר נסחרות כיום בתשואות פנומנליות.

הפעם הראשונה שלי: השקעתי לראשונה בבורסה בסביבות גיל 17, וזה היה מאוד נדיר באותה תקופה. ההתעניינות שלי בשוק החלה מוקדם, בגיל 15 בערך, ובשנות ה־20 לחיי כבר הייתי "משופשף" מביקורים בפסז' אלנבי האגדי, שם התנהל המסחר.

במה בחיים לא אשקיע: אני לא פוסל שום מכשיר אפריורי, אבל לא אשקיע במשהו שאני לא מבין בו ושאני לא יכול לקבל התייחסות של איש מקצוע בנוגע אליו. לא אשקיע בהצעות שמלוות בסיפורים שנראים על פניו טובים מכדי להיות אמיתיים, ולא אשקיע במינוף ברמה שאני לא יכול להרשות לעצמי. בדרך כלל אלה גם ההצעות שלי למשקיעים.