"במשבר הזה נכנסו בלי מפה לג'ונגל"

במשך עשרות שנים האמינו תושבי אירופה שכל הברבורים לבנים - עד שגילו ברבורים שחורים באוסטרליה. זה היה אולי רגע זניח בתולדות הצפרות, אבל מבחינת נאסים ניקולאס טאלב המשל הזה ממחיש היטב עד כמה הניסיון הקודם שלנו בעולם מתקשה להכין אותנו לאירוע פתאומי ובלתי צפוי.

ב־2001 פרסם טאלב - סוחר מניות שהיה לפילוסוף, בן למשפחה נוצרית מלבנון - את הספר "תעתועי האקראיות" (שרואה אור כעת בעברית בהוצאת ידיעות ספרים), שהיה לרב-מכר משפיע וברא שפת משקיעים חדשה.

טאלב עסק בו באירועים בלתי צפויים בעולם הכלכלה, וחילקם לשניים: ברבורים לבנים חיוביים (כגון עליית האינטרנט), וברבורים שחורים שליליים (ובהם מתקפת הטרור ב־11 בספטמבר). בשנים הבאות הוא שכלל את התיאוריה, וב־2007 פרסם עוד רב־מכר, "הברבור השחור: ההשפעה של המאוד בלתי סביר".

"המינוף הוא הבעיה"

טאלב טוען שחלק גדול מהבעיות הנוכחיות בשווקים נובע מכך שהמודלים הפיננסיים אינם מסוגלים להתכונן לברבורים שחורים. לעומת זאת, הקרן שלה הוא מייעץ, Universa Investments LP, רשמה בעשרת החודשים הראשונים של 2008 תשואה של 50%, בהתבסס על אסטרטגיות ייחודיות לניהול סיכונים.

המשבר הנוכחי נראה כמו ברבור שחור, אבל אתה עצמך אמרת שאינו בהכרח כזה. אנשים צפו אותו.

"זה ברבור לבן, אבל מעט מאוד אנשים צפו את המשבר, אני מבטיח לכם. אף אחד לא צפה את העלות האמיתית שלו. המערכת שמשמשת לניתוח סיכונים פגומה לחלוטין, היא לא יכולה להתמודד עם מורכבות המכשירים הפיננסיים המתפתחים וממעיטה במשמעות של סטיות אפשריות. כלומר היא אומרת לך כמה לא נוחה הטיסה תהיה, אבל לא אומרת דבר על ההתרסקות".

טאלב. "אני כועס מאוד. תיארתי את הדרך שבה זה קורה ואני רואה את כל האנשים שמסבירים את זה הפוך" | צילום: בלומברג

איך אתה מתגבר על זה?

"בחיסול המינוף. אם אתה לא ממונף, אין לך בעיה. השיטה הלקויה שוגה בהערכת הסיכויים ובו בזמן יוצרת אצל אנשים אשליה שהיא מבינה את הסיכויים האלה. היא יוצרת אצל אנשים אשליה של נוחות; אם אתן לך מספר, תיקח סיכון גדול יותר - בלי קשר לביטחון שיש לך במספר הזה. זה פסיכולוגי. אם אבקש ממך לכתוב את ארבע הספרות האחרונות של מספר תעודת הזהות שלך ואז אזמין אותך לארוחת צהריים ואשאל אותך כמה רופאי שיניים יש במנהטן - תהיה קורולציה גבוהה בין שני המספרים. מה שקורה זה שהמספר גורם לך להרגיש בטוח. זה כמו חגורת בטיחות במטוסים; בעצם היא לא עושה דבר".

"החברה תמיד משלמת"

דונלד רמספלד אמר פעם - ולעגו עליו בגלל זה: "יש דברים שאנחנו יודעים, דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים ודברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים". אתה בעצם אומר שיש משהו בדבריו.

"מה שעשיתי זה שרטטתי מפה נחמדה מאוד של מה שאנחנו מבינים ומה שאנחנו לא מבינים. גם הכנתי תקנון לקבלת החלטות המבוסס על שני אלה. יש תחום שבו אנו יכולים להעריך את הבלתי ידוע, אם אין שם סטייה גדולה שמשחקת תפקיד מרכזי. מה שיש לנו במשבר הזה הוא שילוב של הדברים שמהם הכי חששתי - סטייה גדולה מאוד, חשיפה גדולה מאוד וטעויות מדידה גדולות מאוד. אנחנו מדברים על מישהו שנכנס לג'ונגל בלי מפה. הוא ילך לאיבוד".

אז מה אנחנו כן יודעים?

"אני לא יכול לענות על השאלה הזאת. הרבה אנשים אומרים לנו מה לעשות עכשיו; אני רק רוצה להיות בטוח שהאנשים שהטיסו את המטוס והתרסקו איתו אינם אלה שהולכים להטיסו שוב. אנחנו צריכים למנוע מבנקים לקחת סיכון, כי החברה היא שתשלם את המחיר. זו לא הפעם הראשונה: ב־1983 שילמנו את המחיר. ב־91'–92' שילמנו את המחיר. בכל פעם הם שמרו על הבונוסים שלהם, וכל פעם חילצנו אותם. עכשיו, השאלה אם הדברים חוזרים על עצמם או לא אינה רלבנטית. העובדה היא שאנחנו לקחנו סיכונים והם קיבלו בונוסים".

הם מהמרים על כסף של אחרים.

"זאת הנקודה - על הכסף של החברה. הבנקים מהמרים על הכסף של החברה, הקרנות מהמרות על כספם של המשקיעים - וזה קצת יותר טוב. אז אנחנו צריכים שהקרנות ייקחו יותר סיכונים ושהבנקים ייקחו פחות, כי הם סוכנים. כשאני סוחר, אין לי בעיה כזאת, הסכין מונחת על צווארי. אבל כשהבנק או הבנקאים סוחרים, זה לא הצוואר שלהם שבסכנה. וכמו במקרה של מנכ"ל מריל לינץ' לשעבר סטנלי אוניל, אם תדבוק באסטרטגיה הזאת, תרוויח 160 מיליון דולר, ותשמור אותם גם כשהעסק יתפוצץ. ואז תעשה זאת שוב".

האם אתה חושב שהכיסוי החדשותי הנרחב של המשבר הפיננסי רק מחמיר את המצב?

"אני לא יודע. אני לא קורא עיתונים, הפסקתי לקרוא עיתונים. אני קורא עיתונים רק בעתות משבר, ואני חושב שהעיתונים ארוכים מדי בימים רגילים וקצרים מדי בימי משבר".

והיום? אתה קורא למצב הנוכחי משבר?

"עקבתי קצת אחרי החדשות, כדי לראות מה קורה, ואני חושב שעכשיו כבר הבנו שיש בעיות ושיש הרבה דברים שהציבור צריך לדעת. עליו לדעת שבשם ייצוב השווקים הועלו טענות כוזבות, המבוססות על שיטה שאנחנו יודעים שהיא אינה עובדת. ועליו לדעת שתיקי השקעות רבים מבוססים על הערכות לקויות של חוסר הוודאות העמוק. עכשיו הכיסוי התקשורתי מדויק - הוא לא מדויק בימים רגילים, כשאנשים רק אומרים לך שהשוק עלה בנקודה ומסבירים לך למה זה קרה".

במצב הנוכחי, החברה שלך מצליחה לא רע.

"הדבר החשוב היחידי הוא שאני מגן על לקוחותיי. אני מציע חבילת הגנה והיא עובדת, אבל אני לא רוצה להיות קשור יותר מדי למסחר. אני חושב שהשוק הפיננסי הוא ברובו הונאה, ואני לא רוצה שיקשרו אותי עם המקצוע הזה".

הצלחת בתחום במשך כמה שנים.

"אני יודע, אני יודע - הרקורד שלי הוא כנראה הטוב ביותר בסביבה כרגע, כי כל השאר פשוט נעלמו".

"משחקים רולטה רוסית"

אתה מרגיש שהמשבר בעצם מצדיק את מה שאתה אומר כבר שנים?

"אני כועס, כועס מאוד. תיארתי את הדרך שבה זה קורה, תיארתי את השגיאות, ואני רואה את כל האנשים שמסבירים את זה הפוך. תרשו לי להשתמש בעוד מטפורה: יש כאן מאות אנשים שמשחקים רולטה רוסית, אחד מהם הרג את עצמו, והכלכלנים בונים תיאוריה שהוא הרג את עצמו כי החזיק את האקדח באופן מסוים.

"בואו נחזור לשורשים. בואו נעשה דברים אמיתיים. בואו נדאג ליותר שקיפות ולפחות מוצרים מסובכים שאנחנו לא מבינים. בואו ניצור צמיחה כלכלית בדרך המסורתית, בואו נעדיף חברות טכנולוגיה, בואו לא נעדיף את כל השוורים הפיננסיים האלו - אלו הונאות פונזי, אני לא מכיר שום שם אחר שאפשר לתת לכך".

השאלה הגדולה היא כמובן מה יקרה עכשיו.

"אני מנסה שלא להגיב ישירות על המאורעות הנוכחיים. אני חושב שהתקדמנו יותר מדי והפכנו לחברה שבה בנקים יקרים לנו יותר מדי מכדי שניקח סיכון גדול מדי. אנחנו צריכים בנקאים שיהיו אחראים לפחות כמו עובדי חברות המים. הבנקים הולכים להפוך לתשתיות. אולי לבנקים יהיה להם הרבה במאזנים, אבל את הסיכונים ייקחו אנשים פרטיים כמוני, שיש להם כסף, שמבינים את הסיכונים ושמסכנים את הכסף שלהם. אחרת ימשיכו להיות לנו משברים מחזוריים שמעמיקים בכל פעם".