אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: פוליטיקה ושינוי ברשת צילום: shutterstock

סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: פוליטיקה ושינוי ברשת

תעמולת הבחירות בישראל ממשיכה לדשדש, עם ניסיונות חיקוי של הנעשה בארה"ב; הווידיאו מת, יחי יוטיוב; חברות המוזיקה מוותרות על תביעות נגד משתפי קבצים, וגם על כמה נהלים משפטיים ומה תרמה סקרלט ג'והנסון לצדקה?

26.12.2008, 11:03 | רוני שני

פוליטיקה? זה מגעיל אותי

בשבוע שעבר צפינו שתעמולת הבחירות הולכת לרדוף אותנו בחודשים הקרובים. צדקנו. אבל בואו נתחיל בטוב: תמונות הילדוּת של ציפי לבני עלו לפליקר, וזמינות לשימוש הגולשים וכלי התקשורת. עידו קינן וצביקה בשור, בשבתם כמומחים לתעמולה מקוונת, התראיינו ברשת ב' בנוגע לסרטון "לבני בוי" האותנטי-שיא.

פעם: שותלת גאה. היום: מועמדת לראשות ממשלה, צילום מסך: flickr.com פעם: שותלת גאה. היום: מועמדת לראשות ממשלה | צילום מסך: flickr.com פעם: שותלת גאה. היום: מועמדת לראשות ממשלה, צילום מסך: flickr.com

במפלגת העבודה המצב גרוע בהרבה: יהונתן קלינגר מחזק את החשד שהפוליטיקאים והיועצים שלהם מבינים באינטרנט כמו שאנחנו מבינים ברייל, ומצר על כך שאנשי האינטרנט של המפלגה עושים עבודה כה חובבנית (פרופילים פיקטיביים בפייסבוק וכדומה). חנן כהן, שבבחירות הקודמות סייע ליו"ר דאז עמיר פרץ, תוהה האם משהו השתנה בשנתיים האחרונות ואף עונה: לא.

ובינתיים, באגף המוסדי, עיתון "הארץ" החליט לעשות כמה אגורות על חשבון הנבחרים והקים את "פוליטיקו", אגרגטור פרסומות מקושקש. גוגל וחדשות ערוץ 2, לחילופין, מתגאים בערוץ הבחירות החדש שהושק ב-Youtube, ויאפשר לגולשים לשאול את המועמדים שאלות בווידאו. אבל אל תחשבו שמדובר פה בדמוקרטיה; זה סתם עוד סוג של ריאליטי שנהגה במחלקות שיווק: מתוך כל השאלות שיועלו לאתר ייבחרו חמש ועליהן יתבקשו שלושת המועמדים לענות. הגולש שיזכה במירב הנקודות יוזמן להתארח באולפן ולהציג את שאלתו בעל פה. בעוד גל מור מברך על הרעיון (אבל מתפלץ מהביצוע), יובל דרור זועם: "אני חושב שמנהלי הקמפיינים בישראל ואמצעי התקשורת בישראל מעתיקים ללא בושה את המתרחש בארה"ב מכיוון שהם בפאניקה: הם מסתכלים על הפוליטיקה הישראלית והיא חלולה, היא ריקה".

הווידאו מת, יחי Youtube

השבוע הוסרו מ-Youtube קליפים של אמנים כמו מדונה ומטאליקה, זאת, בעקבות קושי להגיע להסכם עם חברת וורנר. מאחר שלא לגמרי ברור מהו סלע המחלוקת, אום מאליק ממליץ לנוגעים בדבר ֿלהפסיק ליילל על חלב שנשפך ולשתף פעולה. בבלוג SAI, לעומת זאת, מזכירים שהקליפים ממילא זמינים באתרי וידאו אחרים, לרבות זה של גוגל - אז מי בכלל צריך את Youtube?

מנתוניה של חברת המחקר ABIResearch עולה כי בשנת 2013 יגיע מספר הגולשים שצופים בווידיאו ל-941 מיליון איש. באופן בלתי מפתיע, מרבית האמריקאים צופים בווידאו ברשת דווקא בשעות העבודה, כך על פי נתוניה של נילסן. עוד ממצאים: Hulu הוא אתר הווידיאו הריווחי ביותר, אבל Youtube הוא הפופולרי ביותר, עם 82 מיליון צופים בחודש אוקטובר. וכמה כל זה עולה למשק האמריקאי? חברת המחקר Basex תימחרה את הפרודוקטיביות האבודה ב-900 מיליארד דולרים בשנה.

ואילו מחקר של Ipsos MediaCT מגלה כי אנשים מעדיפים לצפות בווידיאו באופן מקוון (Stream) ולא להורידו למחשב, אפילו בחינם. על פי המחקר, 17% מהאמריקאים צפו בסרט ו-25% צפו בסדרת טלוויזיה, לעומת 11% בלבד שהורידו אותם. אגב, ממצאי המחקר הזה מוכיחים כי אם יידרשו לשלם תמורת עותק - רוב מוחץ יעדיף לקבל תקליטור - ולא קובץ - תמורת כספו. המספרים הללו תואמים למחקר אחר, של Deloitte, שמציג עוד כמה נקודות מעניינות: צעירים מעדיפים תוכן גולשים על פני טלוויזיה, אבל עיקר ההכנסות מפרסום עדיין מגיעות מהטלוויזיה, לא מהרשת.

אחרי שלושה עשורים, ה-VHS, פורמט הווידאו השנוא על כל מי שעיניו בראשו, מחזיר את נשמתו לבורא ונעלם מחיינו. הלוס אנג'לס טיימס מספיד את הטכנולוגיה ומצרף אזהרה: בקרוב גם ה-DVD ייעלם. ב-Ars Technica מבקשים לצרף להלוויה גם את הפורמטים הדיגיטליים GIF ו-MOV.

ואפרופו טכנולוגיות מיותרות, בבלוג Design Mind מסבירים למה "פשוט" זה לא תמיד ההיפך ממתוחכם, בעיקר כשזה נוגע לעיצוב גאדג'טים.

שלא כמונו, ברוסטר קאהל, האיש מאחורי "ארכיון האינטרנט", דווקא לא בוחל בטכנולוגיות נושנות. קאהל, שהתראיין למגזין FLYP, רוצה להעלות לרשת כל ספר, סרט או תמונה שאי פעם נוצרו. בראיון, שמשלב וידאו וטקסט, תוכלו לראות כיצד מדפיסים ספר על פי דרישה, איך עושים דיגיטציה לשיר או סרט ובמה כרוכה סריקת ספר. מרתק.

כל המוזיקה

אחרי חמש שנים ו-35,000 תביעות, החליטה RIAA (התאחדות חברות המוזיקה באמריקה) שהצריבה התודעתית המשפטית כשלה, ויש דרך טובה יותר להילחם בפיראטיות. לא, אף אחד שם לא עבר התגלות והחליט לאמץ מודל עיסקי הגיוני יותר. הם פשוט הפילו את האחריות על ספקיות האינטרנט, שהתנדבו להזהיר ולנתק את המשתפים מהאינטרנט. ב-Ars Technica שוחחו עם פרד ון לוהמן מארגון זכויות האזרח EFF, שהעלה כמה נקודות בלתי פתורות בטקטיקה החדשה. נשיא RIAA ענה על השאלות, לפחות חלקית.

ב-Wired מסבירים שלא מדובר בנסיגה מוחלטת מהשיטות המוכרות והנלוזות של התאחדות חברות המוזיקה, ומציינים כי רבבות התביעות שכבר הוגשו לא תבוטלנה. ב-Techdirt חריפים אף יותר וטוענים שמדובר בהתחמקות נכלולית (אך אופיינית) מנהלים משפטיים מקובלים.

מדו"ח נוסף של נילסן עולה כי השנה נמכרו ברשת למעלה ממיליארד שירים חוקיים לחלוטין, המהווים עלייה של 27% בהשוואה ל-2007. הנתונים של חברת המחקר NPD אופטימיים אף יותר, וחושפים עלייה של 29% לעומת אשתקד. אגב, בניגוד למצב בשוק הסרטים, צרכני המוזיקה מעדיפים קובץ על פני תקליטור. אולי יש לזה קשר לתימחור הגיוני יותר? בכל אופן, מי שממתין לזנב הארוך שינפנף כמה דולרים לכיוונו צריך לחשוב מחדש; וויל פייג', כלכלן ראשי של גוף גביית תמלוגים, קובע כי 80% מההכנסות של שוק המוזיקה המקוון מקורן ב-15% מהשירים. כריס אנדרסון, האיש שכשכש בזנב הזה, מברך על הבדיקה, אבל מביע הסתייגות באומרו כי יש לבצע מחקר נוסף.

ולמה בני האדם בכלל אוהבים מוזיקה? החוקרים אמנם מתווכחים באשר לסיבות האבולוציוניות שגורמות לנו להתרגש בצורה כה עמוקה מצלילים (כמובן שזה קשור לסקס וחיברות), אבל הכל - זה ברור - נמצא במוח.

בפינצטה

שלא כמו סרטן הריאות, פרסום הוא לא תופעה של העידן המודרני. הנה מצגת שחושפת כי הראשונים שהשתמשו בפרסומות היו השומרים, 3,000 שנה לפני הספירה.

מאגר המידע Europeana (שוב) עלה לרשת, בינתיים בגירסת בטא מוגבלת. ואם כבר אירופה, קבוצה של מדענים מהאיחוד האירופי עובדים על MultiMatch, מעין מנוע חיפוש סמנטי שיפאר את תרבות היבשת הישנה (וישראל) ויתחרה בגוגל וויקיפדיה. ואם גיליתם באחד האתרים הללו משהו מעניין בשפה זרה, היעזרו ב-Forvo, אתר ההגייה הבינלאומי.

נכון שמערכת המשפט האמריקאית מבוססת על שיטת המושבעים, שמעניקה לתריסר משועממים כוח מוגזם, אבל כל העניין הזה עם האינטרנט וחוכמת ההמונים באמת עובר כל גבול: Allrise הוא אתר שמציע לכם להגיש תביעה נגד כל מי שתרצו, ולהסתייע באספסוף לצורך הכרעה בשאלה מי צודק.

פארחד מאנג'ו מ-Slate קיבל השראה מספר הבילגוג השלם של ההאפינגטון פוסט, מהבלוגים המצליחים ברשת, וניסח מדריך אישי לבלוגרים. מה בתפריט? פליקס סלמון ממליץ להיות משעשע וללנקק, מייק מאסניק מציע ליצור אינטראקציה עם הקוראים, אום מאליק מייעץ לכתוב בפשטות ולהמתין רבע שעה לפני הפרסום, מארק אמבינדר מעדיף משפטים קצרים, ראיין סינגל מציע להצליב מקורות ולשלב תמונות, ואריאנה הפינגטון מייעצת לא לכתוב פוסטים ארוכים מדי.

רוצים להיות לינוקס מול מודעות המק וה-PC של אפל? ארגון ה-Linux Foundation רוצה אתכם.

ב-Wired עדיין אוהבים את אפל יותר, ומתקשים להמתין להשקת ה-iMo, קונספט עיצובי לרכב שמבוסס על הפילוסופיה התפוחאית.

מזל שיש אנשים שמתפרנסים מתמרון התוצאות בגוגל, אחרת איך הייתם יכולים לטשטש את סימני הדרך המביכים שהותרתם ברשת?

אנדרו קין, שונא אינטרנט מושבע, יכול היה להיעזר בשירות כזה. השבוע החליטו ב-Valleywag להיכנס בו במלוא הקיטור אחרי שכתב מאמר שמזהיר מפני השקעה בשדרוג תשתית האינטרנט בארה"ב, בטענה כי היא תשמש להפצת תעמולה ותיאוריות קונספירציה. ובלי קשר, באותו בלוג מזכירים עד כמה הוליווד מנותקת מהמציאות, ומציגים רשימת סרטים שעסקו בטכנולוגיות כמו סלולר, מייל או עולמות וירטואליים הרבה אחרי שהן הפציעו לעולם.

מעצבים, ממתגים וחובבי הקנקן ולא מה שיש בו מוזמנים להירשם למפגש מיוחד שעורך איגוד האינטרנט הישראלי.

ולרגל החורף ,דעו לכם שהטישו המשומש של השחקנית סקרלט ג'והנסון נמכר השבוע ב-eBay תמורת 5,300 דולר, שהועברו לצדקה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות