אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
התעשיינים באשקלון נגד פיקוד העורף: "לא יודעים אם אפשר לעבוד" צילום: צפריר אביוב

התעשיינים באשקלון נגד פיקוד העורף: "לא יודעים אם אפשר לעבוד"

לטענתם, צה"ל מפרסם הנחיות סותרות בנוגע לעבודת המפעלים. "יש כאן תחושה קשה של הפקרות", מאשים אחד מהמנהלים. "העובדים שואלים ולנו אין תשובות"

30.12.2008, 06:54 | נעמה סיקולר ואסף לוי

כעס רב שרר אתמול (ב') בקרב תעשייני אשקלון, מאחר שעד שעות הערב המאוחרות לא הצליחו לקבל מפיקוד העורף הנחיות מדויקות בנוגע לפעילות בגזרה היום.

באתר האינטרנט של פיקוד העורף נכתב אתמול אחר הצהריים: "באזור התעשייה הדרומי לא תתקיים עבודה, פרט למפעלים המוגדרים חיוניים". פניות טלפוניות הניבו תשובה אחרת - טרם הוחלט מה יעלה בגורל יותר ממאה מפעלים באשקלון. גם פניית "כלכליסט" לפיקוד העורף בשאלה אם מחר יפעלו כרגיל המפעלים בגזרת אשקלון לא נענתה עד סמוך לשעה שמונה בערב.

"התוהו ובוהו ששורר בגזרת אשקלון פשוט בלתי נסבל", אמר אתמול מנכ"ל אחד המפעלים הגדולים באזור התעשייה של העיר, המעסיק יותר מ־200 עובדים. "העובדים מתקשרים ושואלים, ולנו פשוט אין תשובות. לאורך כל היום קיבלנו הנחיות סותרות מהצבא. אנחנו לא יודעים אם לבטל את ההסעות מחר בבוקר, העובדים אינם יודעים אם הם צריכים בייביסיטר לילדים שמסיימים את חופשת חנוכה. יש תחושה קשה של הפקרות, וכל הזמן אומרים לנו שיהיו תשובות בערב, אבל כמה אנחנו יכולים לחכות? על כל זה יש להוסיף את חוסר הוודאות והמתח הנפשי שאנחנו נתונים בו ממילא. קשה לי להבין למה בפיקוד העורף פשוט לא מרחמים עלינו. למה לא נותנים לנו תשובות?".

גם בהתאחדות התעשיינים לא ידעו אתמול בערב מה להגיד למפעלים הרבים באשקלון, בהם שמות מוכרים כמו קרלסברג, רב־בריח, רשפים, יודפז, אולימפיה, וולפמן וזרועות שיח. העבודה, אמרו שם, נמשכת בינתיים כרגיל, אף שכמה מהמפעלים שהתקשרו לפיקוד העורף קיבלו הנחיות סותרות. חוסר הוודאות שנוצר הביא 10% מהמפעלים באשקלון להודיע על השבתה מוחלטת של הפעילות בימים הקרובים, אף שכלל לא ברור אם יש בכך צורך.

צילום: אוראל כהן
עובדת במפעל שטראוס בשדרות. אי אפשר להתרגל לקסאמים צילום: אוראל כהן
 
דובר צה"ל מסר אתמול בערב בתגובה: "בעת סגירת העיתון נערכת הערכת מצב משותפת בין פיקוד העורף למשרד התמ"ת, ובה יוחלט אילו מפעלים ייסגרו ואילו לא".

ארבע פעמים בשעה

מצב התעשייה באשקלון, בשדרות ובסביבה הולך ומידרדר מיום ליום עם התמשכות הלחימה. שר התמ"ת אלי ישי ביקר כאן אתמול והבטיח להגיש את עזרת הממשלה, אולם בינתיים רשתות המזון הגדולות סגורות, רוב המפעלים ובתי המלאכה סגורים, מרכזי הערים נטושים. באיחור קל של יממה הגיעה אווירת המלחמה גם לרחובות המתרוקנים מאדם של שדרות והיישובים שמסביב לעזה. אם במהלך יום ראשון עוד היתה באוויר תחושה מעורבת של הפתעה, הקלה ואופוריה, 48 שעות אחרי תחילת הלחימה הפחד שולט ברחובות.

בשעות הבוקר של יום שני, הכביש שמוביל מאשדוד לאשקלון ושדרות היה ריק מתנועה. תחנות הדלק סגורות, קולות נפץ עזים נשמעים ממרחק לפחות ארבע פעמים בשעה. בכיוון ההפוך, לעומת זאת, התנועה ערה: משפחות במכוניות צנועות שעוזבות את האזור עד יעבור זעם.

גם אחרי שמונה שנים של ירי קסאם שמלווה בסיקור בלתי פוסק, נדמה שלרוב תושבי המדינה אין מושג קלוש איך מרגיש זה שחשוף לאימה הפשוטה שמטיל מטר הקסאמים. סטטיסטית, מדובר בנשק עלוב, בדומה לניסיון להכות יתוש באמצעות כדור טניס. אבל במציאות כל יציאת קסאם מקפיצה את הלב, דורכת את התודעה ומשחררת אדרנלין במידה מספקת כדי להעיף אותך היישר אל הממ"ד הקרוב בתוך פחות מ־15 שניות.

התושבים בשדרות מורגלים בשגרה הזו: קול הנפץ המפתיע שגורר אחריו אזעקת "צבע אדום", ריצה בהולה לאחד מבין עשרות חדרי המיגון, והמתנה צפופה, מתוחה, עד שמיעת הנפילה. ואז יש הקלה. עוד עשר או 20 שניות, ואפשר לחזור לשגרה. כאילו לא נפל כאן הרגע טיל.

“כל דלת שנטרקת מקפיצה אותנו. מחרפנת! למה הם טסים נמוך כל כך?!” שואל בזעם דודו כהן, רגע אחרי שמטוס של חיל האוויר הגיח ברעש אדיר מעל שדרות והוריד את כולנו לרצפה. ביום ראשון בבוקר כהן עוד היה אופטימי ופתח את הפיצוציה שלו, "ממתקי שירי", כרגיל. אתמול הוא כבר סגר לפני הצהריים. "לא מתוך פחד", הוא אומר, "אני סוגר כי אין לי מה לעשות. מה, נישאר עד הערב בשביל למכור בעוד 50 שקל? אני מפחד יותר ממה שיגיד לי מחר הבנק".

בשטראוס לא משביתים

מנגד, יש מי שמתעקש להמשיך לייצר כאילו דבר אינו קורה במרחק של כמה ק"מ מערבה. שטראוס, למשל, היא בין החברות היחידות שעדיין מקפידות על עסקים כרגיל באזור עוטף עזה. לשטראוס יש ארבעה מפעלים בטווח איומי הקסאם: שדרות, שדה ניצן, יד מרדכי ונתיבות. אף אחד מהם לא נסגר.

אבי בן אסייג, המשנה למנכ"ל שטראוס, בא אתמול לביקור במפעל. יחצ"ני החברה דאגו כמובן ליידע את העיתונות ולתאם ליווי מצולם. אמנם בן אסייג העיד על עצמו שנולד באשקלון, אולם דיבורו המצוחצח ולבושו המהודר הבהירו היטב לפועלים המקומיים שהנה בא מישהו חשוב מההנהלה בתל אביב לשאול לשלומם. בן אסייג סיפר שעפרה שטראוס בעצמה רצתה לבוא לבקר, אולם נבצר ממנה.

שנייה אחר כך נחתו שני טילי קסאם בשטח שמחוץ למפעל. האזעקה התחילה ליילל באיחור, ואימה פשטה על פניהם של כל הנוכחים. מצאנו את עצמנו מתרוצצים, בהולים, ואז גם קפוצים, נדחקים ביחד עם עוד עשרה אנשים בחדר קטן, מוגן ומזומן. "גם אחרי כל כך הרבה קסאמים אי אפשר להתרגל", לחשה אחת הפועלות, כאילו ההסתתרות בתוך הממ"ד מחייבת גם לשמור על שקט. גם אחרי קסאמים רבים כל כך אי אפשר להירגע.

תגיות

7 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

7.
חיזוק תגובתו של 6
רעיון גאוני מכל הכספים שמשום מה ואני לא יודע בדיוק עבור מה מדינת ישראל מעבירה לרשות הפלסטינית או יותר נכון לחמ"ס יש לקזז את כל הנזקים שנגרמים לישובי עוטף עזה והאזור שנפגעים מהטילים. נזקים מאובדן הכנסה נזקים לרכוש להוצאות בגין פגיעות בגוף וגם בנפש(פסיכולוגים) למה אנחנו צריכים לשאת בעול הכלכלי שרובץ עלינו גם ככה כתוצאה מהמשבר העולמי שיבינו שבנוסף למכה הצבאית, ישלמו גם בכסף.
eran , ashkelon  |  30.12.08
4.
איזה לקח בהפיקו מהמלחמה בצפון?
גם במלחמת לבנון השניה היה בדיוק אותו הדבר אף אחד לא היה מוכן להגיד אם מותר או אסור להעסיק עובדים בזמן המלחמה פיקוד העורף העמיד חיילות שלא ידעו לתת תשובות ברורות וחד משמעיות התאחדות התעשיינים אמרה שהיא כפופה לפיקוד העורף וככה האחריות נפלה על המנהלים והבעלים עכשיו אני רואה שזה גם עכשיו במלחמת עוטף עזה.... חבל מאוד....לא הפיקו שום לקח וחבל
תעשיין צפוני , כרמיאל  |  30.12.08
לכל התגובות