פרשנות: מלחמת ההישרדות של המניות הקטנות

כסף גדול במניות קטנות. זה היה טרנד ההשקעה המוביל של תחילת 2007. המכפילים הנמוכים והסחירות הדלה, כל אלה נותרו מאחור, והמשקיעים שבמקרים רבים הרגישו שהפוטנציאל במניות הגדולות מוצה לאחר מספר שנים של עליות רצופות, התחילו לפזול לעבר המניות הקטנות.

גם המילה "יתר" כבר לא היתה גסה, ובעלי שליטה בחברות רבות אף לא עשו מאמצים בכדי לשמור על מניות החברות שלהם ברשימות ה"יוקרתיות" יותר, בעיקר תל אביב־100. גם הנהלת הבורסה נישאה על אותו הטרנד והשיקה במהלך אותה שנה שני מדדי יתר חדשים - יתר־120 ויתר־50 במקום המקבילים להם, יתר־150 ויתר־30.

עד שהגיע המשבר הכלכלי. המניות הקטנות החלו להתנהג ביחס הפוך לגודלן, סבלו מירידות שערים חדות, הגופים המוסדיים נטשו, על משקיעים פרטיים בכלל לא היה מה לדבר ובעלי השליטה או המנכ"לים בחברות חזרו ואמרו פעם אחר פעם שהם פשוט לא מבינים את התנהגות המניות.

מחנק האשראי חיסל לחלוטין את העניין של המשקיעים המוסדיים במניות היתר שחזרו שוב להיות תחת הקטגוריה "המניות הבעייתיות" ולא תמיד בצדק. הרי אי אפשר באמת להניח שכל מניות היתר מגלמות סיכון רב משמעותית ממניות במדד ת"א־25 למשל או במדד ת"א־100, למרות שהפרש התשואה השלילית בין שני המדדים עומד על כ־20%.

ייאמר מיד. קיימת משמעות למדדי הבורסה, החלוקה אינה מקרית ולוקחת בחשבון פרמטרים רלוונטיים כמו שווי שוק והיקף סחירות שהם בוודאי תמונת ראי לפרמיית הסיכון שמגלמות המניות. אבל לא בהכרח. לפעמים יש גם משמעות לתחום הפעילות בו פועלת החברה, לפיזור הגיאוגרפי של השווקים, לקופת המזומנים שברשותה (פרמטר מאוד רלוונטי בימים של מחנק אשראי) וגם לאופי הניהולי בחברה. את כל אלה, המשקיעים קצת הדחיקו בימים של משבר.

האם 2009 תהיה שנת שירת הברבור של מניות היתר או זו שתקרב אותן דווקא לשאר המדדים בבורסה, התקרבות שכבר החלה אך נבלמה. באי הוודאות של היום, קשה עדיין מאוד להעריך.