"בינתיים אנחנו חיים עם המצב. כלומר מי שנשאר כאן"

גידולי החיטה של קיבוץ כפר עזה צומחים באיטיות אל תוך גדר הגבול עם השכנה ממערב. פחות משני ק"מ מפרידים בין רצועת עזה לבין בתי הקיבוץ, ומהגבעות שמסביב אפשר לראות את מסגדי העיר עזה מצד אחד, ואת הארובות בתחנת הכוח של אשקלון מצפון.

לפני יומיים הכריז צה"ל על השדות שטח צבאי סגור, ומאז רק הנגמ"שים של צה"ל חורשים כאן בגסות את האדמה. מלמעלה משקיף כל העת בלון תצפית לבן, ומסוקי קרב חגים מעל הראש, מלווים בזמזום טורדני ובלתי פוסק של מזל"ט.

ראובן ניר, מנהל המשק החקלאי שמשותף לכפר עזה ולקיבוץ מפלסים - 14 אלף דונם של גזר, חמניות לפיצוח, חיטה ותפוחי אדמה - מספר שעד לפני שלושה ימים הטרידו את מנוחתו בעיקר הבצורת ולהקות של עפרונים מצויצים, שמחבבים בייחוד נבטי גזר. מתברר שבשנים האחרונות הצטייד הקיבוץ בתותח מיוחד להרחקת להקות העפרונים המזיקים, אלא שכעת אין צורך להפעילו.

נגמ"ש צה"לי בשדות קיבוץ כפר עזה. לפני יומיים הכריז צה"ל על השדות שטח צבאי סגור | צילום: עמית שעל

"בימים האחרונים אנחנו ושכנינו חיים תחת הפצצות", מספר ניר. "יש פה חרדה, מתח ואי־ודאות, כי הבתים מטווחים ולא ממוגנים. כבר שמונה שנים שכל ירידה לעבודה בשדה מתואמת עם הצבא. אתמול בלילה נהרג חייל מפצצת מרגמה בנחל עוז הסמוכה, וכרגע אף אחד לא יודע מה הולך להיות. לא אני, לא הצבא, ונראה לי שגם לא הממשלה. בינתיים אנחנו חיים עם זה. כלומר מי שנשאר כאן".

לדברי ניר, בן 57, תושב קיבוץ מפלסים שאיבד את בתו החיילת בפיגוע אוטובוס בעזה בשנות האינתיפאדה הראשונה, כ־70% מתושבי הקיבוצים בסביבה כבר עזבו בימים האחרונים את הבתים ואת השדות ונסעו צפונה, למקום מבטחים. בעוד חמישה ימים בדיוק הוא אמור להכשיר את האדמה לקלוט זרעי תפוחי אדמה שנשלחו מסקוטלנד כבר באוגוסט, אבל כרגע נראה שהעונה כולה ירדה לטמיון. אין מי שיעבוד בשדות ואת הנזקים לתשתיות צריך קודם לשקם. 100 אלף טונות תפוחי אדמה לתעשייה, ליצוא ולשוק המקומי כנראה כבר לא יצמחו כאן השנה. הקיבוץ כולו ייאלץ לשאת בהפסדים.

הפועל מדהרייה בונה את הממ"דים

בינתיים, מעבר לכביש שממזרח בונה מוחמד חארב, פועל פלסטיני מדהרייה שליד חברון, את הממ"דים של קיבוץ מפלסים. גם כאן רוב המשפחות עזבו בימים האחרונים למרכז הארץ. חארב בא ב־6:00 כל בוקר ליום עבודה של 14 שעות, שבעבורו הוא משתכר 200 שקל. הוא בן 33, אב לארבעה ילדים קטנים, ומאז גיל 15 הוא בונה בישראל. "אני תמיד חוקי", הוא אומר. "אני בא לישראל עם אישורים. אין לי בעיות עם השב"כ, צריך לחיות בשלום ובשקט". פצצות המרגמה וטילי הקסאם תופסים אותו תמיד מוכן: "אני עובד בתוך הממ"ד, אז אף פעם אין לי בעיה", הוא אומר.

רק לפני חודשיים נמצא התקציב למיגון הבתים של קיבוץ מפלסים והחלו העבודות. בצמוד לכל בית בקיבוץ אפשר עכשיו למצוא ממ"ד, בשלב שונה של הקמה. תשעה מטרים רבועים של בטון מזוין נצמדים לכל בית, והקיבוץ כולו נראה כמו אתר בנייה אפור. מאז שבת הוא גם נראה כמו אתר בנייה נטוש.

אין יוצא ואין בא

הקיבוץ הסמוך נחל עוז סגור מאז הצהריים בהוראת אלוף פיקוד הדרום, בשל כוננות ספיגה. אין יוצא ואין בא. כל מי שמזדמן לאזור - בעיקר חיילים ועיתונאים - נאלץ לשבת בפונדק של עופר שמרלינג, שצמוד לתחנת הדלק היחידה באזור. שמרלינג הוא פטריוט נלהב, קולני וגדול ממדים, שמתעקש להשאיר את המקום היחיד בסביבה שבו עדיין אפשר לאכול, בפעילות מלאה.

שמרלינג פתח את הפונדק לפני שלושה חודשים בסך הכל, ולפחות לעת עתה הוא שומר על עסקים כרגיל. "אין מצב ששמרלינג סוגר, אני פה כל יום עד 03:00", הוא אומר. בית הקפה שצמוד למקום של שמרלינג ארז כבר בשבת את הכיסאות והשולחנות, והשאיר פתק קטן על הדלת: "לקוחותינו היקרים, בעקבות פקודות פיקוד העורף ו'המצב המיוחד' שהוכרז באזור, אנחנו סוגרים את בית הקפה. מקווים לפתוח את המקום במהרה, עמכם הסליחה, צוות בית הקפה וההנהלה".

אבל שמרלינג מתעקש: "עוד לא נולד הערבי שיגרום לי ללכת", הוא אומר. "אני כאן עד הכדור האחרון".