וובקינז מגיעים לישראל ‎(וחבל)

כבר שלוש שנים שילדי ארה"ב מתמסרים ל-Webkinz, שילוב מסקרן של טמגוצ'י, עולם וירטואלי ורשת חברתית. את בובות ה-Webkinz קונים בחנות צעצועים כמו בובות רגילות, אך כל אחת מהן מגיעה עם קוד ייחודי. לאחר שקונים את הבובה ולוקחים אותה הביתה, מכניסים את הקוד לאתר האינטרנט והבובה מופיעה על המסך, שם ניתן לתת לה שם, להאכיל אותה, לטפל בה ולטייל איתה בעולם וירטואלי. בעולם הזה יש גם משחקים קטנים שניתן לשחק בהם, בגדים ורהיטים שאפשר לקנות עבור החיה, וחידות שאפשר לפתור.

כעת מנסה חברת הצעצועים PMI לייבא את הטרנד לישראל ולהפוך אותו למסחטת הכסף הבאה – הפוקימון או ה"מגלים עם דורה" של 2009. העובדה שבראש PMI עומדת יעל ארד, הספורטאית האולימפית המיתולוגית, עזרה לזכיינית הקטנה לקבל לא מעט יחסי ציבור. השיא היה כתבה ארוכה בחדשות יום שישי בערוץ 2 שסקרה באהדה את המאמצים של PMI להחדיר את הוובקינז לעולם הילדות, כולל ספאם בפורומים, שיווק דרך קבוצות של אמהות ואפילו נסיון לשכנע מורות להציג את הצעצוע בכיתה.

מלבד השיווק, לא נעשה שום מאמץ להתאים את הוובקינז לשוק הישראלי. העולם הווירטואלי המושקע של וובקינז, שמציע חוויית משחק מהנה למדי, לא תורגם לעברית. ילד מקומי יתקשה מאוד להתמצא בממשק, ולא יבין את רוב תכני המשחקים, הסרטונים והחידות. הוא יישאר עם שתי חוויות צרכניות רובוטיות ומשמימות: קניית הבובה בחנות הצעעצועים בקניון, ולחיצה על הכפתורים הדרושים באתר כדי להרוויח את כסף המשחק. הצ'אט עם שחקנים אחרים בתוך האתר, שמהווה חלק גדול מהחוויה במקור, גם הוא מוגבל לאנגלית בלבד. ב-PMI, כמובן, מנסים להציג את מחסום השפה כנכס חינוכי, כאילו לא ניתן ללמוד אנגלית בקלות רבה יותר באלפי אתרים אחרים באינטרנט, ובחינם.

מעליב אפילו יותר הוא המחיר שנקבע לבובת Webkinz בישראל – 99 שקלים. גם בארה"ב מדובר בניצול יצר האספנות של הילדים כדי לסחוט סכומי כסף גדולים מההורים: הבובות הקטנות עולות 5-15 דולרים (כ-19-56 שקל) כל אחת, והילדים אוספים עשר בובות ויותר. בישראל הובאה הסחיטה לשיא, תוך שהמוצר שמוצע לילדים בתמורה הוא מוגבל ולא אטרקטיבי.

אף פעם אי אפשר לחזות מראש איזה צעצוע או מותג יהפוך לטרנד הלוהט בעולם הילדים. אפשר רק לקוות שהם לא יכריחו את ההורים להוציא כסף רב כל כך על ג'אנק מובהק כל כך.