מיוחד לכלכליסט: מדד S&P 500 יעלה ב-15% ב-2009

מה־9 באוקטובר 2007 ועד ל־20 בנובמבר 2008 ירד מדד S&P 500 בשיעור של 52% - ירידה שהפכה את השוק בתקופה זאת לשוק הדובי השלישי הגרוע ביותר מאז המפולת של השנים 1929-1932. אחד המאפיינים המדהימים ביותר של צניחת המדד היתה מהירותה: ירידה של יותר מ־40% בשוק יורד ארכה בדרך כלל 21 חודשים. הפעם, נדרשו לכך רק 13 חודשים. באופן לא מפתיע, כל עשרת המגזרים במדד ירדו - מירידה של 22% במגזר מוצרי היסוד הקמעונאיים ועד לנפילה של 74% במגזר הפיננסים.

לאן מועדות פנינו כעת? כנראה שלא לירידה נוספת. ישנם שני סימנים לכך שהגענו לתחתית השוק הדובי. הסימן הראשון: ירידה של 52% קרובה לירידה של 54% שנרשמה בשוק הדובי של 1937–1938, שהיתה הירידה השנייה הגרועה ביותר מאז 1929. הסימן השני הוא שהשוק היורד הנוכחי ירד כדי 103% משיעור העלייה בשנים 2002–2007.

בדרך כלל, שוקים דוביים יורדים בממוצע עד 73% משיעור העלייה של השוק השורי שקדם להם, והירידות שמעבר ל־60% מאותו שוק שורי יהוו בממוצע ירידה של 110% מהעלייה הקודמת.

בדרך לסיום המפולת

המפולת הנוכחית במדד 500 P&S - 103% מהעלייה הקודמת - קרובה די הצורך להכריז על נקודת הסיום. ברמה של 890 נקודות מדד S&P 500 נסחר במכפיל רווח של 12.4 על הרווח התפעולי למניה בשנה האחרונה, מכפיל השווה למכפיל הרווח התפעולי הנמוך ביותר בשנים שבהן חברת S&P עוקבת אחר תוצאות הרווח התפעולי. ערך זה גם נמוך ב־40% ממכפיל הרווח התפעולי הממוצע מאז שנת 1988, שעומד על 19.3. ב־8 בדצמבר נסגר מדד S&P 500 על רמה הגבוהה ב־21% ממחיר הסגירה הנמוך ביותר ב־20 בנובמבר 2008. טכנית, מדובר בשוק עולה חדש. ההיסטוריה מראה כי רק פעם אחת מאז מלחמת העולם השנייה (מספטמבר 2001 ועד ינואר 2002) רשם מדד S&P 500 עלייה של יותר מ־20% בשוק יורד, אשר לאחריה נרשם שפל נמוך עוד יותר.

נראה כי הגורם היחיד אשר חסר באומדני הרווח לשנת 2009 הוא הנראות. רווחי החברות הכלולות במדד S&P 500 ירדו ב־6% בשנת 2007, לאחר 22 רבעונים רצופים של צמיחה לעומת השנה הקודמת, כאשר ב־19 מתוכם נרשמה עלייה שנעה בין 11% ל־31%. סביר להניח כי הרווחים יקטנו ב־19% בשנת 2008 עקב חולשה בהוצאות קמעונאיות ובמגזרי הפיננסים וחומרי הגלם. ב־S&P צופים עלייה של 25% בתוצאות התפעוליות לשנת 2009 של חברות במדד S&P 500, בעיקר עקב תחזית לעלייה חדה ברווחי מגזר הפיננסים.

ההשוואות לשנה הקודמת ייהפכו קלות יותר במהלך השנה, עקב הצפי להאטה במחיקות לשם התאמה למחיר השוק, אולם האמון במגזר הפיננסים נותר נמוך. אם משמיטים את התחזית לעליית הרווח הצפוי למגזר הפיננסים מן התחזית הכוללת, יגדלו רווחי החברות במדד S&P 500 בשיעור מתון יותר של 5% בשנת 2009.

התאוששות חלקית מהירה

ועדת מדיניות ההשקעות של S&P קבעה יעד של 850 נקודות עבור מדד S&P 500 בסוף שנת 2008 - יעד אשר מציין ירידה של 42% עבור השנה כולה. היעד שלנו לשנת 2009, שעומד על 1,025 נקודות, צופה עלייה של כ־20% במדד. על פי נתונים היסטוריים, הערכה זו הנה שמרנית למדי. זהו השוק היורד ה־16 במספר מאז שנת 1929. צניחתו בשיעור של 50% הופכת אותו לשוק הדובי הגרוע ביותר מאז שנת 1945, והשוק השלישי הגרוע ביותר מאז שנת 1929.

כאשר ירידות השערים יסתיימו לבסוף, תהיה התאוששות חלקית מהירה: ההיסטוריה מראה כי במשך 40 הימים הראשונים לאחר שנקבעה נקודת שפל, התאושש מדד S&P 500 בממוצע כדי 33% מהירידה בתקופה של השוק הדובי שהסתיימה זה עתה. הדבר מרמז על התאוששות התחלתית במדד S&P 500 מרמה של 890 נקודות עד לרמה של 1,020 נקודות, לפני שהשוק יאפשר לנו הזדמנות נוספת לחזור אליו.

באופן היסטורי, ב־20 הימים שלאחר ההתאוששות ההתחלתית מנקודת השפל של שוק יורד, חזר מדד S&P 500 לבחון את רמת השפל הקודמת שלו תוך ירידה של 7% מנקודת השיא של ההתאוששות.

בחינה מחודשת ממוצעת תצביע על ירידה לרמה של 950 נקודות. אולם נראה שיש להתכונן לבחינה מחודשת עמוקה יותר, מאחר שהירידות מנקודת השיא של ההתאוששות לאחר מגה־התמוטטויות כאלו היו בשיעור ממוצע של 13%, או רמה של 888 נקודות במדד S&P 500. אם אכן ה־20 בנובמבר 2008 יתברר כנקודת השפל של השוק היורד הנוכחי, 2009 תהיה בסופו של דבר שנה טובה לתשואה על מניות, לפחות על פי ההיסטוריה.

אף כי ייתכן שנקודת השפל בשוק היורד כבר נרשמה ומסתמנת אופטימיות מצד משקיעים, הרי שמדד S&P 500 עשוי לדשדש בטווח מחירים שבין 800 לבין 1,100, כאשר המשקיעים בוחנים את המיתון והשפעתו על רווחי החברות והמניות. מסיבה זו, על המשקיעים להיצמד כעת למגזרים הדפנסיביים, ולהפגין זהירות במגזרים המחזוריים יותר. אולי עברנו את נקודת השפל, אך מומלץ להמשיך ולהיזהר בשלב זה. 

כשירידות השערים יסתיימו תהיה התאוששות חלקית. העבר מראה כי במשך 40 הימים הראשונים לאחר נקודת שפל, התאושש מדד S&P 500 בממוצע ב־33%.