איך יכלו קרנות הגידור לגלות את הונאת מאדוף

הרבה מאוד מאמרים נכתבו על ההונאה הגדולה של ברנרד מאדוף, על שיטת פונזי ועל כל ארגוני הצדקה שהוא רימה, רבים מהם יהודים או בעלי קשר לישראל. כמות עוד יותר גדולה של דיו נשפכה בהתייחס לאופן שבו רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC) לא השכילה לחשוף את כל האיתותים מפעילות ההונאה של מאדוף.

הזווית שבה אני רוצה לדון היא זו של המשקיעים.

אם נסתכל על הפרשה מנקודת המבט של עולם קרנות הגידור, שבו אני עוסק, אזי הסיפור הזה הוא בעל קנה מידה מרעיש. ייתכן ששערוריית מאדוף היא אכן המסמר האחרון בארון המתים של הקרנות של קרנות גידור (FoHF - Fund of Hedge Funds).

ברנרד מאדוף | צילום: איי פי

ה-FoHF סבלו משנה קטסטרופלית. אנו סובלים מתשואות שליליות, נכסים מצומצמים ולקוחות כועסים שניסו לברוח בכל מחיר ונתקלו בשערי מימוש.

מאדוף עצמו לא ניהל קרן גידור. ואולם כמה מלקוחותיו היו קרנות גידור, ואחד מהם היה FoHF ידוע מאוד. הכוונה היא ל-Tremont Group Holdings.

ייתכן שחלקכם מכירים את Tremont, שכן לעתים קרובות התייחסתי ל-CS/Tremont Hedge Fund Index. ואכן קיים ביניהם קשר. Tremont היא אחת מה-FoHF אשר העבירו כמעט מחצית מאחזקותיהן לניהולו של מאדוף. השנייה היא Fairfield Greenwich Group.

בסך הכול, Tremont העבירה כ-3 מיליארד דולר מנכסיה, המסתכמים ב- 5.8 מיליארד דולר, לניהולו של מאדוף. Fairfield העבירה למאדוף כ-7.5 מיליארד דולר מנכסיה, המסתכמים ב-14.1 מיליארד דולר.

גרועה מכך היא העובדה שכמעט כל החשיפה של Tremont לחברה של מאדוף, אירעה דרך אחד משני מנהלי ההשקעות שלה, Rye, אשר השקיע את כל כספו בחברה של מאדוף. למעשה, ניתן לסכם את אסטרטגיית ההשקעה של Rye במשפט אחד: "פשוט נעביר את כל הכסף לברני".

האסטרטגיה הזו שגויה מכמה סיבות. ראשית, מדוע לעזאזל מנהל הנכסים משקיע מחצית מנכסי לקוחותיו אצל מנהל אחד? שנית, מנהל נכסים אלטרנטיביים בגודל של Fairfield הפועל מאז 1983, ו-Tremont, המוחזקת על ידי Oppenheimer Funds שנוסדה בשנת 1960 - היה צריך לערוך את חקר הישימות כפי שלקוחותיו מצפים ממנו. Tremont ו-Fairfield פעלו פשוט כקרנות הזנה למאדוף וגבו תשלום על העברת הנכסים שלהן דרכו.

כמה FoHF שאני מכיר ערכו מחקרי ישימות ביחס לחברה של מאדוף, ודחו אותה בשלב הראשוני ביותר, לאחר שנדלקו נורות אדומות. ה-Raison d'être (סיבת ההוויה) של FoHF היא לערוך את חקר הישימות המעמיק בסוגיות תפעול ומטה של מנהל קרנות גידור, ולקבוע אם יש פוטנציאל להונאה מסוג כלשהו; מחקר ישימות אותו המשקיעים אינם יכולים לערוך משום שאין להם את הכלים או הידע לעשות זאת.

ברור כעת כי Tremont ו-Fairfield לא ערכו חקר ישימות ביחס למאדוף, משום שאילו היו עושות זאת, לא היו משקיעות אצלו כלל. חקר הישימות השטחי ביותר היה חושף את העובדה שאף אחד אינו יכול לשחזר, או אפילו להבין, את אסטרטגיית ההשקעה של מאדוף (מנהל טוב של FoHF לעולם לא ישקיע אצל מנהל שאת האסטרטגיה שלו אינו מבין).

בדיקת ישימות היתה חושפת את העובדה שכמה מבני המשפחה של מאדוף החזיקו בתפקידי מפתח בחברה; את העובדה שהוא ביצע את כל העסקאות שלו בחברת הברוקראז' שבבעלותו המלאה; ואת העובדה שהיו לו תשואות עקביות בכל מיני שווקים על פני שנים רבות (דבר זה, לכשעצמו, הוא בלתי סביר עבור כל מנהל שהוא).

אין ספק כי נורה אדומה וענקית היתה מופיעה כאשר משקיע שביקש אישורי עסקאות היה מקבל אותם על גבי נייר ולעולם לא במדיה מקוונת, כפי שמקובל בתעשייה.

כל העניין הזה לא יועיל לתעשיית ה-FoHF. הוא כן יעשה רבות לפגיעה נוספת באמינותה, הפגועה ממילא.

הכותב הוא שותף בחברת XBC ניהול קרנות מקבוצת Xpert