"הסברה" זה ההפך מ"אינטרנט"

מדינת ישראל מעולם לא היתה טובה בלהסביר את עצמה לגויים, והמתקפה הנוכחית בעזה מאיימת להקצין את הסנטימנט האנטי־ישראלי בעולם לרמות שטרם נודעו. בצעד מתבקש, גורמי מדינה רשמיים שונים פנו לרשת כדי להציג את הצד השני של העופרת היצוקה. הבעיה היא שהדרך ללב הגולש הגלובלי רצופה מהמורות, במיוחד אם לא יודעים שהרשת היא מדיום רב־כיווני, שהארכיטקטורה הבסיסית ביותר שלו מעודדת הידברות, לא הרצאות.

הקונסוליה הישראלית בניו יורק, למשל, החלה לנהל "מסיבות עיתונאים" מקוונות ולענות על שאלות הגולשים באתר המיקרו־בלוגינג האופנתי טוויטר. המחשבה היתה, ככל הנראה, שטוויטר היא פלטפורמה טובה לדיאלוג ישיר ומיידי, ואכן הקונסוליה עונה בחריצות על מאות שאלות מהגולשים. השאלה היא אם זו השקעה נבונה של המשאבים, בהתחשב בכך שמספר הקוראים הרשומים של הקונסוליה בטוויטר עומד, נכון לרגע זה, על 2,800. חשיבותו של טוויטר פעוטה, למרות ההייפ הרב שהוא מקבל בתקשורת, ועם משתמשיו נמנים בעיקר חובבי טכנולוגיה ואינטרנט כבדים. כמו כן, מגבלת 140 התווים פר עדכון מכריחה את הקונסוליה לנסח תשובות קצרות, חדות ודוגמטיות בשפת sms. מישהו יכול להשתכנע מהמשפט " We desire a 2 state solution & r working on it with PA", או מהמשפט " Hamas has dclred JIHAD on Isr. ths mns they wll go 2 any xtrme 2 injre IL ctzns. their suiciders r ordrd 2 go actv"?

בו־בזמן מעלה דובר צה"ל סרטונים מהמתקפה לאתר הווידיאו הפופולרי יוטיוב, ובחירת הסרטונים מדהימה בחוסר המחשבה שבה. וידיאו שצולם דרך הכוונת של מפציץ מראה דמויות אנושיות זעירות מעמיסות מטען על מכונית, והכתובית מסבירה שמדובר בטילי גראד. לאחר כמה דקות של טיווח סבלני, המצלמה מתנדנדת כשהפצצה הישראלית משטחת את הרכב, המטען והאנשים. אולי הכוונה היא להעיד על היכולות הטכניות של צה"ל, אבל המראה מחריד, והמצלמה שעוברת בדרך על עוברי אורח חפים מפשע ברחוב העזתי מזכירה את הקורבנות האזרחיים של המתקפה. דובר צה"ל בחר לא לאפשר טוקבקים לסרטונים (צעד בעייתי בפני עצמו), אך קל לשער איך היה מגיב אליהם הגולש הממוצע, שלא בהכרח אוהד את ישראל.

הטעות החמורה מכל היא הקולות בתקשורת שקוראים כעת לגולשים הישראלים לצאת ל"שטח" - לבלוגים דוברי אנגלית, לפייסבוק ולכל אתר בינלאומי אחר - כדי להשמיע את העמדה הישראלית. התגייסות כזו נוטה לייצר רק גרסה מתורגמת עילגת של התגובות המתלהמות באתרי החדשות הישראליים.

טוקבקים לא יעזרו כאן הרבה. הידברות עם גולשים זרים, במיוחד מובילי דעה בתחום הפוליטיקה, היתה עשויה להועיל תועלת אמיתית למעמדה של ישראל בעולם.

אבל אם אנשים שההסברה מקצועם עדיין לא עיכלו את המשמעויות של תקשורת ברשת בזמן מלחמה, קשה להאמין שהטוקבקיסט הממוצע יצליח יותר.