האישה שכל שחקן פוטבול צריך לדבר איתה

כל שחקן בליגת הפוטבול האמריקאי (NFL) ואהובתו צריכים לקיים שיחה מלב אל לב עם אלינור פרפטו. "חשוב שהם ישמעו מה שיש לי להגיד" אומרת פרפטו. בעלה, ראלף וונזל, היה ליינמן בקבוצות פיטסבורג סטילרס וסן דייגו צ'ארג'רס. עכשיו הוא סובל משיטיון וגר בדיור מוגן.

צפיתי אתמול בשחקני ה-NFL יוצרים רגעי-פלייאוף שייצרבו בזיכרון, שלא לדבר על התוכן שסופק לחברות בת של הליגה כמו NFL נטוורק ו-NFL פילמס. אתם יכולים להיות בטוחים שהאוהדים ינצרו את הרגעים הללו. הריצה או התפיסה הזו תהיה זמינה תמיד בזיכרון המיידי.

למרות זאת, אחרי 30 דקות של שיחה טלפונים עם פרפטו, קשה שלא לתהות איזה שחקנים לא יהיו מסוגלים לספר לנכדיהם על התקופה בה היו גיבורים. כמו, אולי, הקווטרבק של הסטילרס בן רות'ליסברגר, שספג את זעזוע המוח השלישי בקריירה שלו ב-28 בדצמבר. הוא ירד מהמגרש באלונקה.

גדול מדי בשביל המיטה

לעיתים קרובות נשות השחקנים לשעבר הן אלו שחיות עם ההשפעות ארוכות הטווח של הקריירה המקצוענית. הן הראשונות שמגלות את איבוד הזיכרון, ואת התסכול שמגיע עם חוסר היכולת להיזכר בשם או במילה.

הנשים רואות גבר שפעם איזן את פנקס הצ'קים. כשזה מחמיר ונעשה רע מאוד, הן אלו שמאכילות את בעליהן. מלבישות אותם, הנשים גם חייבות להסתדר עם מבוכי הניירת ולהתמודד עם מה שיש לחברות ביטוח הבריאות להגיד.

 

הן אלו שחייבות למצוא מטפלים ומכשירים – שאף אחד מהם, פרפטו רוצה שתהיו מודעים לכך, לא מסוגל להתמודד עם אדם בגובה 185 ס"מ ומשקל 120 ק"ג, כמו בעלה.

אין ספר הדרכה למצבים האלה. היה צריך להיות.

פרפטו הייתה צריכה ללמוד בעצמה שהציוד הרפואי נבנה עבור, כפי שהיא מגדירה זאת, אישה בת 80 ששוקלת 50 ק"ג. המקום בו שיכנה את בעלה, למשל, היה יכול להציע עבורו רק מיטה ברוחב אחד וחצי. "קניתי עבורו מיטה זוגית אומרת פרפטו, לשעבר מנהלת מדיניות בחברת התרופות פפיזר.

ניתן היה לצפות כי ליגת ה-NFL – שכבר זמן רב מכחישה כל קשר בין זעזועי מוח לשיטיון – ושחקניה, יתחננו בפני פרפטו שתחלוק איתם את נסיונה ותובנותיה. אך שחקני עבר דחו את בקשתה של פרפטו להצטרף לפגישה שלהם עם הקומישנר של הליגה, רוג'ר גודל.

מוכן לדבר

לזכותו של גודל יאמר, שהוא מוכן לדון בנושא השיטיון של שחקני עבר וביטא את רצונו לשמוע את נשותיהם.

בניגוד לכך, הארי קארסון, הליינבקר לשעבר של הניו יורק ג'יאנטס, נשמע כמו מפלצת כשאמר, לפי ציטוט שהופיע בניו יורק טיימס, שנוכחות נשים בפגישה עשויה להפריע להחלפת דעות חופשית.

"אם יש נשים בחדר, אני חייב לשים לב למה שאני אומר" אמר קרסון. "אולי אנחנו צריכים לחזור אחורה ולהוציא מן הכלל אותה ואת נשות השחקנים הסובלים משיטיון. אבל שוב, גברים הם גברים והם יסתכלו על הנשים ולא יגידו דבר ממה שהם רוצים לומר בדרך בה הם רוצים לומר זאת".

קרסון מוכר כג'נטלמן, ולכן המילים הללו התקבלו בהפתעה. כשתפסתי אותו בהוואי, האיש שנכנס להיכל התהילה של הפוטבול הבהיר שהוא מתחרט על הדברים. הוא אמר שהוא נסוג מהמנטליות של שחקנים בלבד. "זה לא שאני סקסיסטי או שוביניסט" אמר קרסון, שפרש ב-1988. "זה מה שאנחנו, כשחקנים, נאמר בדרך כלל בשפה גסה".

לא רק לשחקנים

 

אתם רוצים שפה גסה? תקשיבו לפרפטו מתארת איך זה לטפל במישהו עם מחלה נוירולוגית בשלבים מתקדמים. "לשחקנים בלבד" לא תופס כאן. לא כשרבים אחרים מושפעים מכך.

ה-NFL מממן מחקר על הקשר שבין פגיעות-ראש בפוטבול ושיטיון. עם כל העדויות הברורות הקיימות, האם למישהו יש ספק מה יהיו מה התוצאות?

פשוט תשאלו את קרסון, המעריך שהיו לו לפחות 15 זעזועי מוח הקשורים לפוטבול מאז שהחל לשחק בתיכון. מדובר רק בזעזועי המוח לגביהם הוא בטוח. "בתקופה ששיחקתי, אלו היו דברים שפשוט ניערת והמשכת הלאה" הוא אומר. "פשוט היית ממשיך לשחק".

קרסון, יותר מרוב האנשים, מבין את הצורך בידע. אחיו הובחן כחולה שיטיון לפני שלושה חודשים. וקרסון, 55, מודאג בקשר לזיכרון הנחלש שלו, הסיבה בגללה אשתו מצטרפת אליו לכל ביקור אצל רופא. "היא מכירה די טוב את ההיסטוריה הרפואית שלי" אומר קרסון.

כסף לטיפול

 

 'תוכנית 88' של ה-NFL, משלמת 88,000 דולר בשנה לשחקני עבר חולי שיטיון המאושפזים במוסדות רפואיים, ו-50,000 לאלו המטופלים בביתם. התוכנית קודמה על ידי חבר היכל התהילה ג'ון מאקי, שנשא את המספר 88 על חולצתו. כיום הוא מאושפז במוסד דיור מוגן.

פרפטו מעוניינת לגייס עוד כסף לתוכנית גם מליגת ה-NFL אבל חשובה לה גם המודעות לעניין, ושהליגה תקדם אותו.

יותר מהכול, פרפטו הייתה רוצה שנשות ה-NFL יהיו מודעות לעניין מפתחות המכונית: כשמגיע הזמן לקחת אותם מהבעלים, ההוראה צריכה לבוא מהרופא, לא מבת הזוג. זה משהון שהיא למדה בקבוצת תמיכה לבני זוג של חולי אלצהיימר. "אני יודעת יותר מזה" אומרת פרפטו. "אני מתעסקת בנושא הזה כבר 10 שנים".

לאישה האמיצה הזו יש המון ידע לחלוק. בואו נקווה שה-NFL ושחקניו יפתחו את זרועותיהם כלפיה, ואז גם את אוזניהם.