כל העולם במה

לא רק הקולנוע והפקות המקור הטלוויזיוניות הישראליות פורחים בחו"ל. למרות מגבלות השפה, יותר מעשר הפקות תיאטרון ישראליות, לצד כמה תרגומים למחזות מקוריים, עלו בשנה האחרונה על הבמות ביפן, טייוואן, פולין, צ'כיה ועוד. מרבית ההזמנות מתקבלות דרך הסימפוזיונים הבינלאומיים המתקיימים בארץ, "חשיפה בינלאומית" ו"ישרא־דרמה", החושפים את התיאטרון הישראלי בפני אנשי מקצוע מהעולם.

העלייה בביקוש לתיאטרון הישראלי בחו"ל מאפשרת לו לשמש גם כחלק ממערך ההסברה הישראלי. "פעילות הסברתית ותרבותית משפרת את הדימוי של ישראל בכל מיני מדינות, והתקווה היא שזה יביא השפעה חיובית על המדינה", מסביר אריה מקל, סמנכ"ל קשרי תרבות ומדע במשרד החוץ. "בעולם חושבים על ישראל במונחים של סכסוך, ערבים וטרור, ולנו יש עניין להראות שאנחנו מדינה רגילה עם רמה גבוהה בתחומי אמנות שונים".

אנה קרנינה | צילום: יוסי צבקר

הבימה. בין הצגות התיאטרון שטיילו השנה בעולם: "אנטיגונה", המשותפת להבימה ולתיאטרון הקאמרי, בבימוי חנן שניר, שהופיעה בטייוואן, יפן וקפריסין; "פשוטה" מאת מיקי פלג ובביצועו, שהופיעה בטייוואן, איטליה ורומניה ואף זכתה במקום השלישי בפסטיבל הצגות יחיד בגרמניה; "אנה קרנינה", שהופקה בשיתוף תיאטרון באר שבע ועלתה ברומניה; ו"הדור השלישי" מאת יעל רונן ועמית אפשטיין, שהופיעה בגרמניה.

"שנת 2008 היוותה פריצת דרך לתיאטרון הלאומי בכל מה שקשור ליצוא ושיתופי פעולה בינלאומיים", מסבירה אודליה פרידמן, מנכ"לית משותפת של התיאטרון. "הבימה הוא התיאטרון היחיד בישראל שהתקבל לאיגוד תיאטרוני אירופה, ובמסגרתו אנחנו נוסעים למסעות בעולם".

פרידמן מציינת שבין הפרויקטים שיצאו לחו"ל ב־2009 אפשר למצוא את ההצגה "משוגעת" של יעל רונן, וכן ארבעה מחזאים צעירים מגרמניה ומישראל יכתבו מחזות בנושא זהות, שיועלו בהבימה (בבימוי דדי ברון) ובדיסלדורף.

הקאמרי. "זה בדיוק כמו לנסוע לאולימפיאדה, זה מדרבן ומעלה את רף ההישגים", מתאר מנכ"ל התיאטרון נעם סמל את היציאה לחו"ל. "זה גם תורם לפרסטיז'ה של התיאטרון וגם מעלה את הרמה האמנותית".

מבקר התיאטרון טוני בראון מקליבלנד שיבח את "המלט" בבימוי עמרי ניצן, לאחר שצפה בה במהלך מסעה האמריקאי: "ההצגה מיוחדת במינה גם בזכות היותה משוחקת בשפה העברית, המקנה למילים השקספיריות עומק של ביטוי ויופי". לצד "המלט", שמיועדת כעת גם לשנגחאי, תמצאו באגף היצוא של הקאמרי גם את "פלונטר" מאת יעל רונן, שתצא לוושינגטון וללונדון, "בצהרי היום", הצגת היחיד של יפתח קליין בבימוי שמואל וילוז'ני שתצא לשבוע התרבות בגרמניה, ו"צחוק של עכברוש" מאת נאוה סמל ובבימוי עודד קוטלר, שתופיע בפסטיבל סיביו בבוקרשט. עוד מתוכננת קופרודוקציה של "הארץ המובטחת" עם תיאטרון בפריז.

לצד ההצלחה והכבוד האמנותיים, בקאמרי מציינים גם את הפן הכלכלי של המסעות בעולם. לדברי סמל, הצגת "המלט" בפסטיבל שקספיר בוושינגטון סייעה בגיוס תרומה של מיליון דולר לבניית אולם חזרות חדש.

גשר. "בשנים שבהן רצו 'כפר' ו'עיר' וההצגות על פי בשביס זינגר 'שושה' ו'העבד', השחקנים שלנו ראו במות בינלאומיות יותר מאשר את הבית", מספרת מנכ"לית התיאטרון לנה קרנדלין.

השגרירה הנוכחית של גשר היא "מומיק", על פי רב המכר של דויד גרוסמן "עיין ערך אהבה". ההצגה יצאה לסיור ארוך בארצות הברית וקנדה, ובאוקטובר האחרון זכתה לתשואות ארוכות ולביקורות מהללות בפסטיבל פארמה באיטליה.

"אני חוששת שחלק מההזמנות הרבות ל־2009 ייפלו בעקבות המצב הכלכלי", מספרת בעצב קרנדלין. "דיברתי כבר עם כמה מנהלי פסטיבלים, והם אמרו שספונסרים רבים יצמצמו את תמיכתם, כך שאפילו אם רק חלק מהתוכניות יתגשם זה יהיה מעולה".

המממן העיקרי לנסיעות הוא לרוב המזמין. כשהמימון חלקי, היתרה מגיעה ממשרד החוץ, ממשרד התרבות או מקרנות שונות. "אין לנו הצגות קלילות ותפאורה של שני כיסאות, וזה תמיד דורש גיוס כספים מסיבי בחו"ל", מספרת קרנדלין ומוסיפה כי לעתים ניתן גם להרוויח, "הרבה יותר משתלם לשחק בארץ, אבל מאוד חשוב לנסוע לחו"ל. אנחנו, ואני מתכוונת לתיאטרון הישראלי בכלל, השגרירים הכי טובים של מדינת ישראל".

ב־2009, אם ייצאו לפועל לפחות חלק מהתוכניות, תוצג "יאקיש ופופצ'ה" מאת חנוך לוין במוסקבה ולוס אנג'לס, וגם ל"מדיאה" ו"לילות לבנים" מתוכנן מסע הופעות. אבל ספינת הדגל המיועדת להשטה בחו"ל היא "שונאים סיפור אהבה" של בשביס זינגר, שעלתה לאחרונה.

בית ליסין. בתיאטרון שמים דגש עצום על יצוא מחזאות ישראלית. "אנו בקשר עם אנשי תיאטרון מכל העולם, ויש במאים, מנהלים ודרמטורגים שמתרשמים ומחליטים לתרגם מחזות ישראליים, ויש להם הצלחה אדירה", מספר דרמטורג התיאטרון אבישי מילשטיין. בין המחזות שעליהם מדבר מילשטיין: "מקווה" מאת הדר גלרון, שכבר תורגם במקסיקו וצ'כיה, "הבאנליות של האהבה" מאת סביון ליברכט, שעלה בגרמניה, ו"התאונה" של הלל מיטלפונקט, המיועד לשווייץ ולגרמניה.

"הקהל בחו"ל צמא לחומרים העוסקים בקונפליקטים חברתיים ואישיים, והמחזאות הישראלית החדשה מספקת אותם", חותם מילשטיין.