צילום: טל שחר
סינמטייק-אוף: האם ריבוי הסינמטקים טוב או רע?
תלוי את מי שואלים. הוותיקים החוששים מפגיעה בתקציב מכנים את המוסדות "מועדוני תרבות", בעוד החדשים מדווחים על גידול בחשיפה לקולנוע איכותי
בשנים האחרונות קמו סינמטקים חדשים בשדרות, בראש פינה, בנצרת (סינמטק המבוסס על קולנוע ערבי), בחולון ובהרצליה. אלה נוספו לסינמטקים הוותיקים שממוקמים בשלוש הערים הגדולות.
לכאורה מדובר ביוזמה מבורכת, אולם הסינמטקים הגדולים דווקא אינם מברכים. "אני בעד שייפתחו הרבה 'מועדוני הסרט הטוב', אבל שלא יקראו להם סינמטק. זו פגיעה בקודש הקודשים", אומר אלון גרבוז, מנהל הסינמטק בתל אביב, ואילן דה פריס, מנהל סינמטק ירושלים, מוסיף ומכנה את המוסדות: "מועדוני תרבות".
אחת הטענות המרכזיות שמעלים דה פריס וגרבוז היא היעדרו של ארכיון מסודר. "המילה סינמטק פירושה סינמה בבליוטק (ספרייה), ולכן צריך שיהיה לצדו ארכיון שישתמש באוצרותיו ויביאם לקהל", אומר גרבוז, המבקש להבהיר, כמו גם דה פריס, שהם לא מנסים למנוע נגישות לתרבות מתושבי ערים אחרות, אלא בסך הכל מבקשים לשמור על כללים וחוקים בלתי רשומים שהיו נהוגים עד כה.
"אין על המילה סינמטק זכויות, ולכן רנן שור וראשי העיריות חולון והרצליה, שרצו לעשות משהו מבורך, במקום לבוא לסינמטקים הגדולים - ירושלים, תל אביב וחיפה - שנוסדו על ידי ליה ון ליר והם חלק מהעבודה הארכיונית, ולחשוב איך משתפים איתם פעולה, הקימו מועדוני קולנוע וקראו להם סינמטקים", אומר דה פריס. "זה קצת מעליב שמישהו קורא לזה סינמטק בקלות דעת שיווקית בלתי נסבלת בשעה שהוא לא ראוי לזה".
אבל חרדות לאיכות ועלבונות הם לא הסיפור היחיד מאחורי הטענות של ראשי הסינמטקים הגדולים. מציאות כלכלית לוחצת ותקציב מצומצם הן הסיבות המניעות את המאבק. כל הסינמטקים, למעט אלה של הרצליה וחולון, שעדיין לא סיימו שנתיים של ניסיון הנדרשים לצורך קבלת הקצבה, מתחלקים באותו תקציב שעמד נכון לשנת 2008 על 1.45 מיליון שקל. "הסינמטקים בארץ נתמכים באופן ניכר על ידי המדינה וכל שקל חשוב לנו, בוודאי בסינמטק ירושלים, שבו בכל שנה חייבים לגייס הרבה כסף כדי להפעיל ולקיים את הארכיון", מסביר דה פריס.
אבל כאשר זכות הדיבור ניתנת למנהל הסינמטק בשדרות, בני כהן, זה נשמע אחרת: "חשוב לי להפגיש כמה שיותר תושבים עם קולנוע איכותי, שבעבר היה נתפס בעיניהם כאליטיסטי", הוא אומר, ומסביר שהסינמטק בשדרות הוא נדבך מרכזי בחיי התרבות של העיר הדרומית. בימים אלה, לדוגמה, מתקיים סינמטק נודד שעובר בין המקלטים ומקרין לתושבים סרטים. "אני מקווה שסינמטק שדרות לא ייפגע מחלוקת העוגה בין הסינמטקים", אומר כהן. "לדעתי צריכים להיות עוד קריטריונים, כמו אזור גיאוגרפי, כי אנחנו היחידים כאן".
גם למנהלי הסינמטקים האחרים יש טיעונים חזקים. נעה רון, מנהלת סינמטק הרצליה, מסבירה כי המוסד הוא עוגן תרבותי לתושבי השרון. בהרצליה משתפים פעולה עם מגמת הקולנוע האזורית, החוג לקולנוע במכללת בית ברל ובית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי.
בחולון משרת הסינמטק 520 אלף איש, אומרת המנהלת מור אדר. הסינמטק בחולון קנה לעצמו ייחוד בזכות האנימטק, הקרנתו של סרט אנימציה קצר לפני כל סרט, פרויקט משותף עם מוזיאון האנימציה והקומיקס, וגם שם עורכים ימי העשרה לבתי ספר.
ומה באשר לחסרונו של ארכיון סרטים? "אין לנו ארכיון סרטים", אומרת רון. "במובן זה, די להשקיע בארכיון לאומי אחד - ארכיון הסרטים הישראלי שבסינמטק ירושלים. אין הדבר דומה למלינים נגד ריבוי סינמטקים, ארכיון נועד לשימור ואינו מהווה במה בפני עצמה. הקמתם של עוד סינמטקים היא בבחינת צורך טבעי ומבורך. בל נשכח שלעתים, הצד השני של מיעוט תקציב והרבה מוסדות הוא שבטווח הארוך, קיומם של מוסדות רבים מעודד גם את הגדלת התקציב הממשלתי".
אבל מיכה חריש, יו"ר מועצת הקולנוע, אינו אופטימי. "כאשר מתווספים סינמטקים שמתאימים לקריטריונים והחלוקה אוטומטית, יורדים 40% מתקציבם של הסינמטקים הגדולים, ומבחינתם הטענה היא כואבת ואמיתית. בקריטריונים הקיימים, עם כל המצוקות, אין שיקול דעת - ולכן צריכים לראות איפה וכיצד משנים אותם".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה