הכנסת מקדמת הצעה לפיצוי משווקי מוצרים שנפגעו במשבר

למשבר הכלכלי העולמי יש תוצאות לוואי רבות. אחת מהן, שאמנם קיימת גם בתקופות רגילות אבל מתעצמת בתקופות משבר, היא מיזוגים בין חברות ואיחוד מערכות לוגיסטיות. במקרים כאלו הנפגעים העיקריים הם המפיצים, מאחר שפעמים רבות החברה הרוכשת נפרדת מהמפיץ, גם אם ליווה אותה ושיווק את מוצריה במשך שנים.

לין. התמ"ת ומשרד המשפטים גורמים עוול לסוכנים | צילום: אוראל כהן

דוגמאות לא חסרות. המיתון המחריף בארצות הברית, הפוגע קשות בענף הרכב, הביא את הענקיות ג'נרל מוטורס וקרייזלר לנהל מגעים למיזוג. מי שעשויה להפסיד ממיזוג כזה בישראל היא חברת מכשירי תנועה שמפיצה את קרייזלר בארץ. דוגמה נוספת היא חברת אינטרקוסמא הישראלית, שחתמה על הסכם להעברת השליטה בה לחברת דנשר.

אינטרקוסמא, שמשווקת את מותג הקוסמטיקה היוקרתי דיור שמונה שנים, קיבלה בעקבות זאת הודעה מדיור העולמית כי תיאלץ להיפרד מהמותג. דוגמה בולטת נוספת היא רכישת המותג ג'ילט בידי פרוקטר אנד גמבל ב־2005. חברת שסטוביץ, שהייתה נציגת ג'ילט בארץ 25 שנה, איבדה אותה לטובת דיפלומט, מפיצת מוצרי פרוקטר אנד גמבל בארץ.

בסוף חודש נובמבר הפסיקה שסטוביץ גם להפיץ את מותגי הקוסמטיקה של רוק ונטרוג'ינה בהסכמה הדדית עם ג'ונסון אנד ג'ונסון. המותגים עברו להפצה באמצעות ניאופרם. לאחרונה נפרדו גם דרכיהן של חברת ההפצה גורי וטמפו, לאחר שהאחרונה החליטה להפיץ את מוצריה באופן עצמאי.

ברוב המקרים המפיץ נמצא בעמדת נחיתות, שכן פעמים רבות לא נחתם הסכם בכתב בינו לבין החברה, ואם נחתם זה בדרך כלל לתקופה של שנה לכל היותר. הסיבה לכך היא שחברות אינן מעוניינות לכבול עצמן בהסכם חוזי ומעדיפות לבחון את פעילותו של המפיץ. אם הוא לא יעמוד בדרישות החברה, הצדדים ייפרדו. אם החברה תהיה מרוצה מפעילותו השיווקית, שיתוף הפעולה בין הצדדים יימשך בדרך כלל שנים רבות, לעתים גם לאחר שפג תוקפו של ההסכם בכתב. נשמע טוב? לא עבור המפיץ - כי אם החברה תתמזג או תחליט להחליף את המפיץ באחר, הוא ייוותר לא מוגן.

ומה עם המוניטין? בניית שוק? יחסים אישיים שפיתח המפיץ עם הקמעונאים? לדברי עו"ד עופר כהן־צדק ממשרד שדות ושות', המייצג כמה חברות בתחום מוצרי הצריכה, "למרות שהמפיץ או הסוכן מפתחים את המוניטין, בית המשפט העליון קבע כי המוניטין שייך ליצרן ולא למפיץ".

הודעה מוקדמת

הצעת חוק שהגיש במאי 2008 ח"כ סטס מיסז'ניקוב בעידודו של אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר, נקראת חוק הסוכן. מטרת ההצעה להגן על סוכנים שמפסיקים לשווק מוצר של חברה מסוימת, ולפצות אותם גם בגין מוניטין ופיתוח שוק.

הצעה זו באה כדי לקבוע מדרג ברור של זמן הודעה מוקדמת שעל החברה לתת למפיץ, במקרה שלא נקבעה תקופה כזו בחוזה בין הצדדים. הצעה זו מבוססת על מתכונת ההגנה המקובלת במערב אירופה. כבר ב־1986 אימץ האיחוד האירופי חוק המסדיר את זכויות הסוכנים, וחייב את כל מדינות האיחוד לפעול על פיו. ההגנה על הסוכן באה לידי ביטוי בשני מישורים: תקופת הודעה מוקדמת כדי להגן מביטול מיידי של הסכם, ופיצוי בגין השקעת הסוכן בפיתוח השוק ובבניית המוניטין של הספק.

לין ניסה כבר לפני כארבע שנים לקדם את חוק הסוכן, ללא הצלחה. היתרון בהצעה הוא בכך שסוכן המתחיל לעבוד עם חברה יידע בדיוק מה מגיע לו ביום שיסיים לעבוד איתה. החיסרון בהצעה טבוע בעובדה שהיא אינה מתייחסת למפיצים - נוסח ההצעה נותן פתרון ליחסים בין הסוכן לחברה, ואינו מתייחס למפיץ. כיום יש בשוק יותר מפיצים מאשר סוכנים. ההבדל ביניהם הוא שהסוכן אינו קונה את הסחורה אלא מקבל אותה מהחברה (לרוב חברות בינלאומיות), משווק לרשתות ומקבל עמלה. המפיץ, לעומתו, נמצא בסיכון כלכלי גבוה יותר, שכן הוא קונה את הסחורה, צריך למכור אותה ברווח ומסתכן במלאי שלא יצליח לשווק. לין מודה כי הצעת החוק צריכה לכלול גם את המפיץ ולא רק את הסוכן.

מדוע עד היום לא עוגנה ההצעה בחוק? "זה דגם של צורת עבודה כושלת של משרד התמ"ת ומשרד המשפטים", טוען לין. "נואשנו מהם. הם לא מוכנים לעשות מאמץ מינימלי למען הסוכנים. יושבים במשרד המשפטים פקידים שלא נותנים תשובות. התמ"ת שוכח שהוא אחראי גם למגזר העסקי".

לדברי לין, התמ"ת ומשרד המשפטים גורמים עוול לסוכנים בישראל, ובעיקר לאלה העובדים מול ספקים זרים. "הסוכן בונה לחברה שוק, מקבל על כך עמלה, אבל ברגע שהוא יוצא מהתמונה בהחלטת הספק, יש כבר תשתית שיווקית, מערך מכירות ויחסים עם הקמעונאים, שהם בעלי ערך רב".

באירופה קובע החוק כי לסוכן מגיע פיצוי על פי מדדים קבועים, וכי סוכן זכאי לפיצוי השווה לעמלות של שנה על פי ממוצע של חמש השנים האחרונות שבהן עבד עם החברה. "אם החוק בישראל היה קובע פיצוי כזה, החברות הזרות לא היו מנצלות את הסוכנים הישראלים", אומר לין.

נפגשים בבית המשפט

"זה כמו ששכיר זכאי לפיצויים על פיטורים", מסביר עו"ד רפאל ליבא, ממשרד שדות. "אבל בניגוד לשכיר, במקרה של מפיץ אין הוראה ברורה שאומרת מה הזכויות שלו, ומצב זה מביא לכך שהרבה סכסוכים מגיעים לבית המשפט". לדברי עו"ד ליבא, ליצרן יש זכות לסיים את ההסכם ללא הודעה מוקדמת, ואז בית המשפט נכנס לתמונה וקובע מה הרווח הגולמי שהיה המפיץ יכול להרוויח אם היה ממשיך לשווק את המוצר. אם היצרן נותן הודעה מוקדמת מספיק זמן מראש, המפיץ אינו זכאי לפיצוי. מטרת ההודעה המוקדמת היא לתת למפיץ זמן למצוא לקוח חדש, להקטין את צוות העובדים, או לשכור מחסן קטן יותר.

בין שסטוביץ לג'ילט לא היה הסכם בכתב, מכורח שנים רבות של עבודה עבודה משותפת. על פי הפרסומים, פרוקטר שילמה לשסטוביץ פיצוי של מאות מיליוני שקלים, על פי חישוב שנעשה מחוץ לבית המשפט. אבל רוב המפיצים אינם מתוגמלים בסכומי עתק, והתקווה שלהם היא כי חוק הסוכן יעבור, וממנו תשליך המערכת המשפטית גם על יחסי יצרנים־מפיצים.