האיש הקטן מהרדיו: חילופי ז'אנרים ב-88FM

הג'ינגל של תחנת הרדיו 88FM טוען שתחת התדר הזה תשמעו את המוזיקה הכי טובה על הסקאלה. עד לפני שבוע זה גם היה נכון. התחנה הקטנה של קול ישראל, שנולדה באוגוסט 1995 כקול הדרך לעסקים כדי לשלב בין דיווחי תנועה לדיווחים עסקיים, נהפכה לשמורת טבע של מוזיקה אחרת. לא מעט ניסו להצר את צעדיה לאורך הדרך, אבל היא שרדה. עד ליום ראשון שעבר.

אחרי קצת יותר ממאה שעות חסד, קצת מוקדם לקבוע אם היא בדרך לאבדון; אבל אין ספק שהתוכניות של יובל גנור, המנהל הנכנס שלה - להפוך אותה לרדיו רוקד ושר עם קו מוזיקלי מתחנף המבוסס על שירים מוכרים - זכו לאישור כל אימת שפתחתי את המקלט.

באתר התחנה עדיין מופיע המניפסט הבא: "הדגש בשידורי המוזיקה של 88FM הוא על האיכות. בעידן החדש של השידורים בישראל נוצר מצב שבו רוב התחנות משדרות מוזיקה להיטית מתוך רשימת שידור מצומצמת". השבוע, לצד ביטול תוכנית הבלוז והתוכנית של גל אפלרויט והשיבוץ המחודש ועידון הפורמט של אלו של רוני ורטהיימר ובועז כהן, כבר הושמעה בתחנה בריטני ספירס. לא בדיוק השם הראשון העולה לראש כשחושבים על מוזיקה לא להיטית. הדיסוננס הזה התרחש באחת מתוכניותיו של עופר נחשון, "קופסת הלהיטים", שעלתה מן האוב של רשת ג', לדאבון לבם של מאזיני 88 הקבועים.

הבעיה כאן היא לא נחשון. להפך, אם צריך לבחור איש פופ להגשת תוכנית רדיו בארץ (ולא צריך, אגב), הוא בדיוק מי שהייתי רוצה למצוא מהצד השני של המיקרופון. הבעיה היא שלספירס ואחיותיה יש די אכסניות על הסקאלה בישראל, אבל לבילי הולידיי, ביל פריזל, הסטורבז, ג'ון פוגרטי או קינג קרימזון - אין.

ספירס היא רק דוגמה. גנור אמנם יכול לטעון להגנתו שבמרבית התוכניות של 88 עדיין מושמעים היוצרים הנמנים עם אבני היסוד של הרוק והג'אז, אלא שפעם השדרנים בה חיפשו את השירים הנסתרים של השמות המוכרים, והיום הם מנגנים את אותם סינגלים שתמצאו לאורך סוף השבוע של גלגלצ, שכל קשר בין שדרניה המתלחשים לבין אהבת מוזיקה הוא - במקרה הטוב - מקרי.

ב־88 אפשרו - עד לאחרונה - לאוהבי מוזיקה להביא לאולפן את האלבומים שהם אוהבים, והעניקו למאזינים שחיפשו מוזיקה אחרת בית חם. עכשיו הם יצטרכו (שוב) לחפש את התמורה לאגרה שלהם במקום אחר.