אג'נדה תיירותית? לא בבחירות שלנו

בעוד כשבועיים יתקיימו בישראל בחירות כלליות ושוב תקופח תעשיית התיירות והתעופה על ידי המפלגות הגדולות וראשיהן. די להיכנס לאתרי האינטרנט של בנימין נתניהו, ציפי לבני ואהוד ברק ולחפש את עמדותיהם בנושאים הרלוונטיים לתחום - כדי להבין שאיש לא השקיע מחשבה באחת התעשיות המכניסות ביותר לכלכלות של מדינות רבות.

יתרה מכך, סביר להניח שבמסגרת מלאכת הרכבת הממשלה, תיקי התיירות והתחבורה יוענקו שוב כ"פיצוי" לשרים, שספק אם יסיימו קדנציה שלמה בת ארבע שנים באותם משרדים. וכך שוב יחזור על עצמו הריטואל של אי-המעש בתחום.

בינתיים, כמות חדרי בתי המלון בישראל לא רק שלא גדלה מזה עשור, אלא קטנה; דירוג בטיחות התעופה של ישראל הורד; התוכניות להקמת נמל תעופה בינלאומי שני בהקפאה עמוקה; וכרבע מחדרי המלון בארץ מוצעים למכירה על ידי הבעלים.

מה עמדותיהם לגבי הנושאים הרלוונטיים לתעשייה זאת? מי יודע. מה עמדותיהם לגבי המגבלות הרגולטוריות שמונעות מיזוגים בתחומי התיירות והתעופה? לגבי הקמת מרכז כנסים וקזינו בדרום הארץ, כחלק מאזור הסחר החופשי? לגבי השקעה בתשתיות תיירות כמו הבולענים וסכנת הצפת המלונות בעין בוקק, אגני החמצון באילת, שיפור הכביש בין אילת לנמל התעופה בעובדה והזזת שדה התעופה באילת מחוץ לעיר?

ומה לגבי הקמת רשות-על לפיתוח התיירות בישראל? מדובר במעין "מועצת חכמים" של ראשי תעשיית התיירות והתעופה, שתפעל בכפיפות ישירה לראש הממשלה ובשיתוף עם משרדי התיירות, התחבורה, האוצר, הפנים והתשתיות הלאומיות. כך מתנהלת התיירות במדינות רבות בעולם, למשל בארה"ב, או אצל שכנתנו ממזרח, ירדן.

אם נחבר את כמות העובדים הקשורים בדרך ישירה ועקיפה לתעשיית התיירות נגלה שמדובר במאות אלפים: עובדי מלונות, נהגי מוניות, חברות השכרת רכב, מורי דרך, עובדי חברות תעופה, עובדי שדות תעופה, סוכני נסיעות ועובדים באטרקציות תיירותיות. בתקופה של האטה כלכלית חשיבותן של משרות אלה, כפולה ומכופלת.

למדינה שלה אתרים דתיים והיסטוריים מהחשובים בעולם, אתרי טבע שאין שני להם כדוגמת ים המלח ומכתש רמון, מזג אוויר נוח וגישה מהירה לכל מקום - חשוב שנושא התיירות יזכה לעדיפות המגיעה לו.

הכותב הוא המשנה למנכ"ל וחבר מועצת המנהלים של כלל תיירות, מקבוצת אי.די.בי. פיתוח