שמעון אמסלם: "החיבור של ספורטאים לעולם העסקי טבעי מאוד"

מחוץ למגרש שמעון אמסלם, לשעבר שחקן הפועל תל אביב, ומוטי דניאל, לשעבר שחקן מכבי תל אביב, חברים די טובים. השניים חלקו חדר במסעות של נבחרות ישראל בכדורסל וישבו וקשקשו, כמעט כמו כל זוג, אחד עם השני לפני ששקעו כל אחד לשנתו.

לפני כעשור, באחד הערבים שלהם בבית מלון בפריז, ישבו השניים במיטות שלהם ואז הוציא דניאל קלסר עבה והחל לעיין בו בעניין. "מה זה?", שאל אמסלם. "אמא שלי לוחצת עליי", ענה דניאל בייאוש. "היא רוצה שאתחיל ללמוד". "אתה יודע מה, בוא נלך ללמוד ביחד", הציע אמסלם בהתלהבות. "אבל לא כשנחזור לישראל, בוא נירשם עכשיו. אנחנו יוצאים למסדרון עכשיו ונרשמים ללימודים!".

אמסלם בן ה־32 ודניאל בן ה־34 יצאו למסדרון והתקשרו לנשותיהם. באותו השבוע, בזמן שהם היו עם הנבחרת בפריז, הן רשמו אותם ללימודים.

"שנינו כבר היינו בשלהי הקריירה שלנו ככדורסלנים וחשבנו מה אנחנו עושים עם העתיד שלנו כשחקנים לשעבר", אומר אמסלם בן ה־42 בראיון ל"כלכליסט". "אני יכול להגיד לך שבזכות הלימודים אני יכול עכשיו לנהל כמו שצריך את העסקים שלי".

קשה להיות סטודנט

אמסלם מתפקד כיום כראש מדור ספורט בדקאנט הסטודנטים במסלול האקדמי של המכללה למינהל. הוא מציין שחברים כדורסלנים רבים שלו לא טרחו ללמוד בזמן הקריירה שלהם, וכעת הם מתחרטים על כך.

"קשה להיות סטודנט וכדורסלן מקצועני, כי אין לך זמן לעצמך — אימון בוקר, לימודים, אימון ערב, נסיעות למשחקים, מבחנים וכו'", הוא מסביר. "צריך להספיק הרבה. אפשר להרוויח טוב בתור כדורסלן אבל זה לא מספיק לך להמשך החיים, בטח לא לרמת המחיה שאתה רגיל אליה. לכן חשוב שעוד ועוד ספורטאים יירשמו ללימודים, יבנו את העתיד שלהם בזמן שהם מנהלים קריירה כספורטאים. ואני מקווה שהתוכנית של תמר אלמור, דקאן הסטודנטים במסלול האקדמי, תעזור לספורטאים להשיג את המטרות האקדמיות והספורטיביות שלהם".

שמעון אמסלם במכללה למינהל. "מחלקות הספורט של האגודות צריכות לשתף פעולה עם בתי הספר" | צילום: עמית שעל

מאז שהיה שחקן, וגם כיום בתור פרשן, לאמסלם יש יכולת לגרום לך להרגיש כאילו אתה החבר הכי טוב שלו, כאילו לחמת איתו מתחת לסלים עם תומר שטיינהאור ודיוויד ת'רדקיל.

בגלל תפקידיו הרבים — בין השאר הוא בעלים של מפעל דפוס בשדרות — הפלאפון שלו לא מפסיק לצלצל ובכל שיחה נראה כאילו הוא מדבר עם החבר הכי טוב שלו. שניים מכל שלושה טלפונים הם מסטודנטים שמבקשים את עזרתו. "הם צריכים עזרה בהרבה תחומים. מדחיית שיעור אצל איזה מרצה עד השגת מלגה", הוא מסביר. "אני יוצא מהמשרד לחצי שעה ומחכים לי 50 אימיילים. זה משהו שכל ספורטאי אקדמאי רוצה".

מינויו של אמסלם לראש מדור ספורט בדקאנט הוא המשך של מגמה לקירוב ספורטאים לאקדמיה, מגמה שאמסלם אומר שגם פרופסור זאב נוימן, נשיא המכללה למינהל, אחראי לה.

לפני יותר משנה התמנה ניר אלון, יו"ר ארגון שחקני הכדורסל בישראל, לחבר דירקטוריון המסלול האקדמי המכללה למינהל. במסגרת הרצון למשוך ספורטאים לאקדמיה פתחה מסלול המתאים לדרישות של ספורטאים, כגון מערכת שעות גמישה. "חשובה מאוד גמישות המערכת וההבנה שהם צריכים להיות במשחקים בארץ ובחו"ל, ובתחרויות, בזמני אימונים לא שגרתיים", אומר אמסלם.

אמסלם ואלון פנו לכמה אנשי עסקים במשק שהביעו נכונות לתרום לטובת מלגות ספורטאים במסלול האקדמי, אפילו בזמנים הכלכליים הקשים.

החזון של אמסלם ושל המכללה למינהל הוא לגייס די מלגות כדי לדאוג לכמה שיותר ספורטאים לקריירה שנייה. "כל אותם ספורטאים שיגיעו ללמוד במסלול האקדמי יוכלו להכשיר את עצמם לקראת הקריירה הרצינית בחייהם אחרי פרישה מהענף", הוא אומר. "תראה, ספורטאי זה 'ווינר'. זה מישהו ששואף למצוינות ויודע לעבוד. החיבור שלו לעולם העסקי טבעי מאוד, ולכן זה רק טבעי שאותם אנשי עסקים שתרמו את המלגות הללו יגייסו אותם כמנהלים מצטיינים בעתיד".

הכל עניין של שיטה

לאמסלם יש עסקים ונדל"ן בעיקר בדרום הארץ. כמובן, המלחמה פגעה קשה בהכנסה, אבל אמסלם מאמין שבזכות לימודיו הצליח להפוך לאיש עסקים שנהנה מביטחון יחסי.

"הכל זה עניין של שיטה. שיטה ובסיס. גם בספורט, כשיש לך שיטה ובסיס, רואים תוצאות. תראה למשל את ענף כדורעף הנשים בישראל (בתו של אמסלם היא שחקנית נבחרת ישראל לנערות בכדורעף) — הן לא ניצחו מערכה אחת במסגרת בינלאומית רשמית במשך 60 שנה, אז החליטו להביא את המאמן הכי טוב בעולם, אריה זלינגר, ותראה, הן מתקדמות בקצב מדהים".

אם כבר מדברים על שיטה, אז לאמסלם יש כמה רעיונות איך לגדל ספורטאים בישראל. "מחלקות הספורט של האגודות צריכות ליצור שיתוף פעולה מלא עם בתי הספר. לאחד תקציבים ומערכות. הרי ככה בנוי הספורט בארצות הברית. היום בארה"ב, אם אתה רוצה לעשות ספורט באופן מקצועי, אתה חייב לעבור במערכת החינוך. זה חשוב מאוד. אבל פה בישראל, לצערי, אין שיתוף פעולה כזה. ספורטאים נשחקים, אף אחד לא יודע ממש לגדל אותם. המדינה צריכה להבין שספורט הוא זכות בסיסית לכל ילד, והיא צריכה לספק לו את המתקנים ואת המערכות שיענו על הזכות הבסיסית הזו".

עוד דבר שאמסלם מעוניין לשנות זה את ענף ספורט האוניברסיטאות בישראל. "כבר יש ליגה. יש תחרויות. יש ספונסרים. אני מאמין שגם אפשר יהיה להביא לכך שישדרו אותה בטלוויזיה. מובן שזה בלתי אפשרי שזה יהיה כמו בארה"ב, שבה המכללות מגלגלות כסף ענק, אבל אפשר לעשות כאן דברים יפים מבחינת טלוויזיה".

אמסלם גם מקווה שכל מוסד אקדמי בישראל ימסד את נושא הספורט אצלו. "הספורט מוסיף הרבה לחיי חברה ועניין שיש בקמפוס", הוא אומר. "זה חוט שדרה לסטודנטים. תראה, אני מדבר עם הרבה אנשי עסקים, חלקם הכי בכירים במשק. כולם פותחים כל בוקר את מדור הספורט — אין מה לעשות, זה תחום שמחבר את כולם".