לא הפרשת פנסיית חובה עבור המטפלת? אתה עלול למצוא עצמך פושט רגל

פורום מנהלי ההסדרים הפנסיוניים באיגוד לשכות המסחר, מתריע: אדם פרטי עלול למצוא עצמו צריך לשלם סכומי עתק של 120-300 אלף שקל לעוזרת בית, או ליורשיה, במקרה שנפגעה בתאונה או נפטרה. לדברי אנשי הפורום, התסריט האימתני עלול לחול על כל מי שלא שילם עבור עוזרת הבית, המטפלת או הגנן - את פנסיית החובה.

בפורום אומרים, כי היקף הסכומים אותם מסכנים מעבידים שאינם מפרישים לעובדיהם את פנסיית החובה, הוכפל מראשית ינואר 2009, בעקבות עדכון היקף ההפרשות הכלליות, העומדות על 1.66% מהשכר לרכיב הפיצויים, 1.66% מהשכר לתגמולי מעביד ובנוסף - 1.66% מהשכר אותם צריך לשלם העובד לתגמולים.

בתקציב האמור, אפקט הביטוח הנדרש עלול, כאמור, להגיע אפילו ל-300 אלף שקל, במקרה של אירוע ביטוחי. על-פי צו ההרחבה לפנסיית החובה, שנכנס לתוקף ב-1.1.08, חייב כל מעסיק לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני, הכולל ביטוח אובדן כושר עבודה ופנסיית שארים. החוק חל על כל נותני השירותים הזעירים, כגון מלצרים ובכלל זה גם על פרטיים המעסיקים בביתם עוזרות בית, גננים ומטפלות והוא מטיל את האחריות במקרה של פגיעה או מוות - על המעסיק.

במידה ולא ביטח המעסיק את העובד, הוא ימצא עצמו מחויב לשלם פיצוי אובדן כושר עבודה - ובמקרה פטירה - את פנסיית השארים, בסכומים אשר עלולים להגיע למאות אלפי שקלים.

לדברי אייל גורן, יו"ר הוועדה המקצועית של הפורום, אדם פרטי עלול למצוא עצמו פושט רגל, המחויב לשלם מאות אלפי שקלים למי שעבדו עבורו או לשאריהם, גם אם האירוע לא התרחש כלל בביתו. "אם אדם מעסיק עוזרת בית והיא נפגעה בתאונה המונעת ממנה להמשיך לעבוד, הוא עלול להיות מחויב לשלם לה בעבור אובדן כושר עבודה עד גיל 64 ולאחר מכן - לשלם לה פנסיה לכל ימי חייה".

"במקרה של עוזרת בית בת 30 עם 2 ילדים", הוא מוסיף, "העובדת בביתו אחת לשבוע ומרוויחה סכום של 1,000 שקל בחודש, מדובר בתשלום כולל של 120 אלף שקל. במקרה של פטירה, יכול הסכום להגיע אף ל-280 אלף שקל - אותם הוא יחויב לשלם לבעלה ולילדיה".

בפורום טוענים, כי בעקבות כניסתו של צו ההרחבה לפנסיית החובה, היו צפויים להתווסף למעלה ממיליון מבוטחים למעגל הביטוח הפנסיוני בישראל, אולם, עפ"י הערכות הפורום, נכון לימים אלו, מספר המצטרפים עומד על כ-200 אלף בלבד.

לדברי גורן, חלק ניכר מבין אלו שעדיין לא צירפו את עובדיהם, הם מעסיקיהם של נותני שירותים זעירים, שאינם מודעים לכך שהחוק חל גם עליהם, או שאינם מודעים למשמעויות הכספיות שחלות עליהם - ולכן הם חשופים לתביעות בסכומים גבוהים.