ליהמן חי בתל אביב

שלוש שנים לאחר מכירתו של הארליך, הבר שנפתח בנמל תל אביב בקיץ 2003 וחשף את קהל הבליינים לתרבות הפיק־אפ, החליטו בעליו המקוריים - יואב בר זאב, נמרוד קרני, זיו שעיה, שחר קצמן והאחים רני ושי פדלון - לרכוש אותו שוב ולפתוח במקום בר חדש: תכירו את הליהמן ברדרס, שנושא את שמו של בנק ההשקעות האמריקאי שפשט רגל בנובמבר האחרון, לאחר שצבר חובות כבדים של 613 מיליארד דולר.

חוצפה ישראלית או הברקה שיווקית? תלוי את מי שואלים. המתנגדים יגידו לכם שמדובר בחוסר רגישות משווע. 26 אלף עובדי הבנק ברחבי העולם פוטרו ונשלחו לביתם, אזרחים תמימים איבדו את כספם, ואין כאן מקום להומור. המצדדים יאמרו שזאת בדיוק היתה המטרה: לעורר סערה וליצור באז סביב הבר החדש. דבר אחד ברור: החבורה שעומדת מאחורי הבר החדש יודעת דבר או שניים על יצירת באז, כמו גם על מיתוג מקומות והפיכתם לדבר הנכון.

בשלוש השנים שחלפו מאז מכרו החמישה את ארליך, הם הספיקו לפתוח ארבעה ברים מצליחים נוספים: הקלרה במתחם הדולפינריום, האקדמיה מתחת למגדל שלום, הבנון ברחוב סלמה ולה־כיכר בכיכר אתרים. לבר החדש הם החליטו לצרף ארבעה שותפים נוספים, צעירים יותר: אייל פטרושקה, דן נפתלי, עומר עוז ושחר בר דוד, שכבר עבדו כיחצ"נים והשתפשפו בחיי הלילה. "ההיכרות בינינו נולדה בקלרה. נתנו להם הזדמנות לארגן ליין קבוע של מסיבות, ולאחר שהם הוכיחו את עצמם והצליחו להביא הרבה אנשים, החלטנו לצרף אותם כשותפים בבר החדש. חוק בסיסי בכלכלה הוא לאחד כוחות, וכך נצליח למשוך קהל לקוחות מגוון יותר", אומר שעיה, ונותן לרוז, נציג הדור הצעיר, להסביר את הבחירה בשם הסנסציוני.

עוז: "ליהמן ברדרס נהפך לסמל הבלתי מעורער של משבר הסאב־פריים, ויש כאן סוג של פרודיה: את שמו של הבנק שקרס ונעלם מהעולם אנחנו נחיה שוב, והפעם כמוקד בילוי".

היו אנשים שהעירו לכם על השם שבחרתם, וטענו כי מדובר בציניות שאינה במקומה?

"ממש לא, להפך: קיבלנו תגובות מעולות. אנשים חושבים שזה שם גאוני, ובזכותו הבר החדש קיבל הרבה חשיפה, ואזכור גם בעיתונים כלכליים שבדרך כלל לא כותבים על חיי הלילה. מעבר לכך, חשוב לציין שאנחנו בחרנו בשם הזה יותר בגלל הברדרס ופחות בגלל הליהמן. ברדרס הוא שם שקולע בול לקונספט של המקום, שדוגל באווירה משפחתית ופונה לבליינים שהם חברים שלנו".

לא חששתם ממזל רע?

"לא, ובינתיים, טפו טפו טפו, אנחנו מאוד מרוצים. בזמן הקצר שהבר עובד הוא מלא מדי ערב עד אפס מקום, ואנחנו מקווים שכך זה יימשך".

עומר עוז (מימין) וזיו שעיה | צילום: עמית שעל

פיק־אפ

מי שנהג לפקוד את הארליך בעבר זוכר את הנוסחה להצלחה של הבר: מקום קטן למדי שמתמלא במהירות, והצפיפות בו היא חלק מהמשחק. ההתחככות באנשים אחרים היתה בלתי נמנעת, ומה יותר מחבר ממגע פיזי. תוסיפו לזה עיצוב סליזי בהשראת הבורדלים בפריז, כמה צ'ייסרים וריקודים על הבר, והרי שוב חזרה לנקודת ההתחלה - פיק־אפ פורה, בדיוק כמו הארליך המנוח.

לא היה פשוט יותר לפתוח שוב את הארליך?

שעיה: "למרות שסוס מנצח לא מחליפים, הרגשנו צורך להתרענן והחלטנו להשקיע בשיפוץ מסיבי. על העיצוב הופקד אורי בן דרור, שנחשב למוביל בתחום הברים והמועדונים, והקו המנחה היה ליצור משהו חדש שמתכתב עם העבר. כך לדוגמה, תמונת הקיר הענקית (צללית של אשה מעורטלת), שכולם זוכרים מהארליך, נהפכה לפאזל מרשים של 50 חלקים. המקום בגלגולו הנוכחי נראה שונה לחלוטין, וגם הוגדל בצורה משמעותית (על חשבון צמצום שטח המחסנים והמטבח), אבל הקונספט המקורי נשמר: זה לא בר שמתאים לדייטים ראשונים, או לשיחות נפש באווירה שקטה וסולידית, אבל מי שמחפש מסיבה מתמשכת, התרחשות תמידית והרבה אקשן ובלגן, בהחלט מוזמן".

לא היססתם לפתוח מקום חדש בתקופה שכולם מצטמצמים?

"כל השקעה בעסק חדש היא לקיחת סיכון וסוג של הימור, אבל ניסיון העבר לימד אותנו שדבר אחד בטוח: אנשים ימשיכו לצאת לבלות ולשתות, גם בזמנים קשים, כשהמצב הכלכלי או הביטחוני מדאיג ומשפיע על כולם. לכאורה אין בכך שום היגיון, אבל זה מה שקורה בשטח, ולדעתי זאת התנהלות מאוד מתבקשת וטבעית: בתקופות עמוסות בלחצים אנשים חשים צורך לצאת, להתאוורר ולהשתחרר יותר מתמיד. זה חלק ממנגנון ההישרדות שלנו, והדרך היחידה לשמור על שפיות".

ליהמן במספרים

על פי הערכות בענף, ארליך נמכר בסכום של 300 אלף דולר, ונרכש חזרה אחרי שלוש שנים בהרבה פחות. בפתיחתו המחודשת הושקעו 1,000,000 שקל. למועדון 10 בעלים. בבר 14 ברמנים ו־49 מקומות ישיבה. המשקה הכי זול: בירה גולדסטאר, 23 שקל. הכי יקר: כוס הנסי XO, 140 שקל. המנה הכי זולה: חטיפי אדממה, 18 שקל לצלוחית. המנה הכי יקרה: רול סושי, 34 שקל.