אג"ח הים התיכון: יש אלטרנטיבות לפיקדונות בריבית 0%

עובדה ראשונה: הציבור מחזיק יותר מ־350 מיליארד שקל בפיקדונות בנקאיים. עובדה שנייה: הריבית שהבנקים מציעים על הפיקדונות אלו קרובה לאפס. עכשיו, תקראו שוב את שני המשפטים האחרונים. זה נשמע לכם הגיוני?

בעצם, על חלק מהפיקדונות (אלו הנקבעים לפי ריבית הפריים בניכוי מרווח בנקאי מקובל) הבנקים אמורים לדרוש מהלקוח ריבית ולא לתת לו אותה. כן, ריבית שלילית זה כבר לא עניין ליפן בלבד, זה כבר נמצא מעבר לפינה, כאן אצלנו.

הפחתות הריבית - בעיה למשקיעים

מצבם של בעלי הפיקדונות מעולם לא היה יותר בעייתי והוא לא עומד להשתפר בקרוב, כיוון שבנק ישראל ימשיך להפחית את הריבית במשק גם בחודש הבא, עד שהיא תגיע לרמה של כ־0.5% בלבד. מבחינת המשק המצוי במיתון, ההפחתות הנן כאוויר לנשימה, אולם במקביל הן מייצרות "בעיה" למשקיעים. מי אחראי למצוקה הזו של בעלי הפיקדונות? אפשר להיגרר להאשמות פופולריות לפיהן הבנקים הם האשמים, אולי גם בנק ישראל או הבורסה.

הפרדוקס הוא שהאשם העיקרי הוא ציבור בעלי הפיקדונות בעצמם. כן, ממש כך. במשך שנים הם הפכו את הפיקדון בבנק לאפיק המועדף עליהם, אף שלצדו התקיימו ועדיין מתקיימות אלטרנטיבות סולידיות עדיפות משמעותית. הציבור, שהפך את שנאת הסיכון לאמנות של ממש, רוצה השקעה שרק עולה כל יום ושלא תרד אף פעם.

הפיקדונות הבנקאיים הפכו למפלצת

בואו נבחן לרגע את שני היתרונות הקלאסיים שהפכו את הפיקדונות בבנקים למפלצת שהם היום:

הראשון, הכסף בבנק הכי בטוח (כמו שאומרים בלעז - Money in the bank, כביטוי למשהו שהוא בטוח לחלוטין). איננו מצטרפים להכרזות הנשמעות מדי פעם לפיהן גם בישראל בנק עלול לפשוט את הרגל.

בארצות הברית זה קורה בערך פעמיים בשבוע, אבל אצלנו הבנקים שונים וחזקים הרבה יותר. אבל בכל זאת, הציבור צריך להבין כי להחזיק פיקדון בבנק זה כמו לרכוש איגרות חוב קונצרניות של הבנק. אין מדובר בהשקעה חסרת סיכון, אלא בחשיפה למאזן הבנק, לתיק האשראי שלו ולהשקעות הבנקים הישראליים בחו"ל. האם השקעה בפיקדון בנקאי מסוכנת יותר מהשקעה ישירה באג"ח של ממשלת ישראל או במק"מ שמנפיק בנק ישראל? ברור שכן.

לא להיבהל מהתנודות היומיות

היתרון השני: הפיקדון תמיד עולה ואילו ההשקעות בניירות ערך עלולות גם לרדת. צודקים. אבל עם ריבית אפס על הפיקדון לא נשאר הרבה מהיתרון הזה. זה זמנם של הפק"מיסטים למיניהם לבחון מחדש את מצבם ולחפש אלטרנטיבות ראויות להר השקלים. ליציאה מהפיקדון הבנקאי לאפיקי השקעה סחירים יש משמעות מבחינת התנודתיות בתיק ההשקעות של הלקוח. בהגדרה, היא תהיה גבוהה יותר ואין מנוס מלהתרגל לכך.

גם כאן, נשוב ונבחין בין אפיקים אלטרנטיביים לפיקדון, שיש להם תשואה שנתית לפדיון (כמו מק"מ, שחר וגליל), לבין כלי השקעה כמו קרנות נאמנות ותעודות סל שאין להם תאריך תפוגה ולפיכך ניתן להתייחס רק לתשואה השנתית לפדיון הגלומה בתיק ההשקעות שלהם.

נסביר. מי שרוצה לזכות בתשואה גבוהה מ־1%, חייב להבין שלתוספת התשואה מצטרפת גם תנודתיות יומיומית, שיהיה עליו להתרגל אליה. מי שיבחר להשקיע באפיק הממשלתי במח"מ בינוני וארוך, יזכה לתשואות שנתיות לפדיון מ־3.5% במח"מ הבינוני ועד יותר מ־5.5% במח"מ הארוך.

משקיע זה חייב לזכור כי בעוד התשואה השנתית לפדיון מובטחת בהנחה שיחזיק את האג"ח הממשלתיות שרכש עד לפדיונה הסופי, הוא יהיה חשוף במהלך תקופת ההחזקה לתנודות השוק ועלול לספוג בדרך הפסדים כבדים על הנייר, או לחילופין להרוויח סכומים משמעותיים על הנייר.

כל עוד לא מממשים את ההשקעה בפועל במהלך חייה, מה שבאמת משנה זה מה יהיה שווי ערכה בתום התקופה, וזה נקבע לפי התשואה לפדיון לפיה נרכשת האג"ח.

להימנע מריבוי פעולות באג"ח ובמק"מ

גם סוגיית העמלות שגובים הבנקים דורשת התייחסות. על הפיקדון אין עמלות, אבל לצערנו גם אין ריבית. על כל שאר מכשירי ההשקעה גובים הבנקים עמלות קנייה ומכירה (למעט על קרנות נאמנות) ודמי משמרת בשיעור של כ־0.6% משווי התיק לשנה. מי שירכוש מק"מ הנפדה בעוד חודשיים ופחות ומשלם לבנק עמלת קנייה ופדיון בצירוף דמי משמרת, ימצא את עצמו עם תשואה שלילית על ההשקעה. יש להתרכז ברכישת מק"מ שנותרו לו לפחות שלושה חודשים.

רצוי להימנע גם מריבוי פעולות באג"ח, כיוון שעל כל גלגול כזה של ההשקעה גובה הבנק עמלות המכרסמות בתשואת התיק. מי שמעוניין לצאת ולהיכנס מאפיק סולידי אחד למשנהו, ראוי שיעשה זאת באמצעות קרנות נאמנות מתמחות, כיוון שהבנקים אינם גובים עמלות על קנייה ומכירה שלהן.

אז מהן האלטרנטיבות לפיקדון הבנקאי?

• מק"מ: בטוח יותר מהפיקדון (מונפק ישירות על ידי בנק ישראל), מאופיין בתנודתיות נמוכה מאוד ומציע ריבית של בין 0.5% לבין 1% אחרי עמלות (עבור המשקיע הממוצע). לא הרבה, אבל טוב יותר מהפיקדון. ניתן לממש את ההשקעה בכל יום מסחר. הסיכוי להפסדי הון על הנייר במהלך תקופת ההחזקה קיים, אבל נמוך. הביטחון שנקבל חזרה את סכום ההשקעה, כולל התשואה לפדיון, הנו ודאי.
  

הגילונים לא מעניינים בגלל העמלות

• גילון: מרבית הגילונים אינם מציעים מרווח גבוה מספיק מעל תשואת המק"מ. נוסף על כך, הבנקים גובים עליהם עמלת קנייה/מכירה גבוהה משמעותית מזו הנגבית בגין רכישת מק"מ. המסקנה: לא מעניין.
  
• שחרים: אלטרנטיבה ראויה ואטרקטיבית. ההשקעה עלולה להיות תנודתית, אולם מי שירכוש ויחזיק עד לתום התקופה ייהנה מרווח נאה, גבוה בסדרי גודל מהפיקדון הבנקאי. בגלל התלילות הגבוהה של עקום התשואות השקלי התוספת בתשואה לפדיון המתקבלת על הארכה של המח"מ הנה משמעותית מאוד. לאלו מביניכם המתקשים להסתגל לרעיון התנודתיות, אנו מציעים להתייחס להשקעה זו כאילו היא תוכנית חיסכון שהלקוח יודע ומצהיר מראש שלא יפדה אותה לפני תום התקופה (אף שהיא נזילה לחלוטין).
  

במונחים אלה שקולה רכישת אג"ח שקליות ממשלתיות 312 הנפדות בעוד שלוש שנים ושלושה חודשים לתוכנית חיסכון שקלית שתניב למשקיע 9% תשואה לתקופה כולה (לפני עמלות) וכ־7% לאחר עמלות לבנקים. בחישוב דומה: שחר 2683 שנפדות ב־2016 יניבו לאחר עמלות תשואה שקלית כוללת של כ־40% לפני עמלות לבנקים ושל כ־35% לאחר עמלות. נתונים מרשימים באופן יחסי ומוחלט.

• גליל: המחירים היחסיים של צמודי המדד הממשלתיים זולים, במיוחד במח"מ הבינוני. מי שירכוש, לדוגמה, גליל 5470 הנפדית ב־2013 ויחזיקה עד לתום התקופה ייהנה מתשואה ריאלית מצטברת (מעל האינפלציה) של 10% לפני עמלות.
  

הנהירה לקרנות הנאמנות הלא כספיות

• קרן נאמנות כספית: הקרנות הכספיות מחזיקות מק"מים ופיקדונות בנקאיים (ג'מבו), ולפיכך התשואה השנתית הגלומה בנכסיהן נעה בין 1% לבין 1.4%. חלק מהקרנות גובות גם דמי ניהול של עד 0.25% לשנה. גם אם מתחשבים בדמי הניהול ובדמי המשמרת לבנק, מדובר באלטרנטיבה ראויה לפיקדון הבנקאי, אולם פוטנציאל הרווח בקרנות אלה נמוך משמעותי משהיה בעבר. בנסיבות, זה מה שיש.
  
• קרן נאמנות שקלית שאיננה כספית: לאחרונה נוהר הציבור לקרנות אלה ובצדק. התשואה השנתית הגלומה בנכסיהן גבוהה מזו שבקרנות הכספיות. בגלל תלילות העקום השקלי ואף שדמי הניהול בהן נעים בין 0.5% לבין 0.8%, נותרת ללקוח תשואה אטרקטיבית יחסית. יש רק לזכור שמדובר בנכס יותר תנודתי. זה לא בהכרח רע, כי להערכתנו הסיכוי לרווחי הון באג"ח גבוה יותר מהסיכוי להפסדי הון, לפחות עד מרץ.
  

יש חיים מחוץ לפיקדון. הרווח: תשואה יותר גבוהה ללקוח. הבעיה: צריך להתרגל לתנודתיות. הבשורה הטובה: התנודתיות מתבטאת כרגע ברווחי הון למחזיקי האג"ח השקליות והצמודות כאחד.

הכותב הוא מנכ"ל מנורה מבטחים קרנות נאמנות