השופטת במשפט הירשזון: האם ההסתדרות היא חנות של אבא שלכם?

"מתחילת הפרשה, שנתיים וחצי, אין לילה אחד שישנתי כמו שצריך. אני מתייסר עם עצמי. כל יום וכל לילה, שואל את עצמי, ולא מפסיק לשאול את עצמי, למה קיבלתי את הכסף הזה במזומן. אני אנסה להסביר לבית המשפט המכובד, שכל אגורה שקיבלתי מגיעה לי, אבל הדרך היא קלוקלת, אני לא יכול להסביר אותה, זה עיוורון, זה קהות חושים... לא יודע איך להסביר את זה. קשה לי, אני בוש ונכלם בדרך שקיבלתי את הכסף. אני לא יודע אם זה היה עיוורון, ליקוי מאורות אך אני לא יכול לסלוח לעצמי".

כך אמר שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, הבוקר על דוכן העדים בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הירשזון מסר לראשונה מפיו את גירסתו לכתב האישום, במסגרת מעילת המיליונים מכספי הסתדרות העובדים הלאומית ועמותת ניל"י. הירשזון מואשם בגניבה של כ-2.5 מיליון שקל מכספי ההסתדרות, וקבלת החזר הוצאות מופרז על נסיעותיו לחו"ל וארוחות שחיתות במסעדות פאר.

הירשזון הוסיף: "קשה לי, המעמד הזה על הנאשמים קשה מאוד, לרדת מתפקיד שר האוצר ולעמוד על דוכן הנאשמים".

הירשזון, המיוצג על ידי עוה"ד יעקב וינרוט, ישראל ולנרמן ואלירם בקל, מסר את גירסתו במסגרת פרשת ההגנה, לאחר שבתחילת השבוע הסתיימה פרשת התביעה. 

הירשזון התייחס בעדותו למנהל אגף הכספים לשעבר בהסתדרות, עובדיה כהן, שהורשע בגניבה ונשלח ל-4.8 שנות מאסר: "היתה לי הרגשה מאוד קשה כלפי עובדיה בתקופה הזאת. הוא היה איש אמון שלי, הוא מעל באמון שלי..."

השופטת ברכה אופיר-תום: "מתי נודע מה עשה באמת?"

אברהם הירשזון | צילום: יריב כץ

הירשזון: ככל שהדבר התקדם... הבנתי שיש שם בעיה שמסתכמת במיליונים...."

בהמשך הקשתה עליו השופטת, ושאלה מדוע לקח זמן כה רב בבדיקת העניין והעברתו למשטרה. השופטת: "קורה שם דבר, במילה עדינה בלאגן, אתה צריך לדעת..."

הירשזון: "הבנו שיש בעיה של מיליונים. ידעתי שיש מעילה של מיליונים... לא חשבתי שצריך לפנות למשטרה עד אותו הרגע שיסיימו ויידעו בדיוק מה קורה שם".

השופטת: "מ-2003 אתה יודע שיש בדיקה, שטרם הבנתי מהי, ואתה יודע שיש מיליונים שהלכו מי יודע לאן וכלום לא נעשה... שנתיים לא משטרה, לא מבקר מדינה, איך אפשר?"

הירשזון טען ש"אף אחד מהיועצים המשפטיים לא אמר לי לפנות למשטרה".

השופטת: "צריך יועמ"ש שיגיד לך לפנות למשטרה?"

הירשזון: "כן. כי קודם קוראים לעובדיה להחזיר את הכסף, ואז מקבלים החלטה... מאחר וזה לא נגמר ולא ידענו כמה זה, אז לא התערבתי יותר בנושא הזה... קיבלתי מרוסו חוות דעת, אמר שממשיכים בחוות הדעת, וכך זה היה... אני שולח את החבר הכי טוב שלי, בלי שימוע, תוך יום אחד הביתה, ומטיל על צוות לעשות את הבדיקה ואני סומך עליהם במאה אחוז".

השופטת: אלו פיצויי פרישה, בלי פרישה

בהמשך חקר עו"ד וינרוט את הירשזון בנוגע לכספים שקיבל לטענתו כחלק מתנאי הפרישה שלו, בעוד בפועל, המשיך לעבוד בהסתדרות: "נכון, לא פרשתי, וקיבלתי פיצויי פרישה. זה דבר מוזר. נכון".

על כך שאלה השופטת אופיר-תום: "אם פרשת, צריך לקבל פרישה והכל. מצד שני לא פרשת... אז הרי לא ויתרת על כלום". הירשזון ענה: "לא ויתרתי על כלום, ולכן עשינו צעד מינימלי להראות על חיתוך - 100% פיצוי וכל השאר לאחר מכן".

השופטת הקשתה: "אבל למה קיבלת פיצוי אם לא פרשת?", הירשזון ענה: "להראות חיתוך". השופטת השיבה: "איזה חיתוך - הרי המשכת לעבוד! מה השתנה?" הירשזון השיב: "רציתי שיהיה חתך שהפסקתי לעבוד". השופטת ענתה: "אבל לא הפסקת. אלו פיצויי פרישה אך אין כאן פרישה".

עוד שאלה השופטת מדוע ההסדר לא נרשם בשום מקום. הירשזון התקשה לענות על שאלה זו, ורק השיב כי בכירי ההסתדרות, גדעון בן צור ז"ל ועובדיה כהן, ידעו על ההסדר שבו קיבל הירשזון במזומן 25-30 אלף שקל בחודש, באמצעות מעטפות.

הירשזון העיד בהמשך כי "גדעון (בן צור) אמר, 'בוא תיקח ממני כל חודש סכום מסוים, ממנו תוכל להתקיים ובסוף נעשה חשבון, בסוף נתקזז, מה זה משנה'". השופטת אמרה: "אתה מדבר על בן צור כאילו הוא בעל מפעל משלו. אבל זה לא! הוא לא יכול להחליט בעצמו. מי הסמיך אותו? איש לא יודע כמה תקבל חשבון, איזה מין דבר זה?" הירשזון ענה: "היה ברור לכולנו שלי מגיע דמי פרישה, ושדמי הפרישה לא מוצו". השופטת אופיר השיבה: "אבל זאת חנות של אבא שלו? בארגון כזה אין ספרים?" הירשזון השיב: "הוא היה רושם מיד כל סכום שאני מקבל! ונניח בתיאוריה שהייתי מקבל כסף שלא מגיע לי. הייתי מחזיר כסף מזומן".

בהמשך התייחס הירשזון לשאלה מדוע קיבל את הכספים במזומן: "באתי אחרי יום-יומיים ואמרתי שההצעה נראית לי אבל יש בעיה. אני יודע מה יהיה בסוף, אני אקח כל חודש צ'ק, אלך לבנק, ותוך חצי שנה זה יגיע לכנסת ושם יגידו שאני מקבל שכר. ולא יעזרו ההכחשות, יגידו שזה שכר. ואז הוא אומר לי, 'אני אומר לך כבר, אני אלך לבנק, אמשוך מזומנים ואעביר לך כל חודש מזומן". השופטת אופיר שאלה: "ולא חשבת שזה לא בסדר?" הירשזון השיב: "פה גברתי כל מה שתגידי תהיי צודקת! אני נקטתי בעיוורון חושים שהסכמתי לדבר הזה!".

בהמשך העיד הירשזון: "הוא (גדעון בן צור, אה"א) אמר שהוא ירשום אצלו כל סכום שאני מקבל. אני לא חזק בהנהלת חשבונות ואני סמכתי עליו. הוא גם הרי טיפל בעניינים הפרטיים שלי". אופיר התעקשה: "כל סכום שיוצא ממפעל, מחברה, צריך שתהיה קבלה. אין בחברה, במוסד שום יציאה של כסף או כניסה בלי תיעוד". הירשזון השיב: "הוא אמר לי שהוא ידאג לזה". אופיר המשיכה: "האם קיבלת אישור, מסמך, משהו?" הירשזון השיב: "כל כך סמכתי, שהייתי בטוח שהוא רושם בצורה מסודרת".

לשאלת פרקליטו, מה עשה בכספים המזומנים, ענה הירשזון: "אני מקבל את הכסף, פעם עובדיה מביא, פעם גדעון, פעם עם שליחים הביתה, חלק אני שם בבנק וחלק אני משתמש אם אני צריך".

עוד העיד הירשזון, כי מלבד 25 אלף שקל, קיבל סכומים נוספים בחגים. וינרוט שאל: "ומה חשבת, על מה?" הירשזון ענה: "לא חשבתי. גדעון ועובדיה נכנסו ואמרו שחשבו, ושהם יתנו משכורת 13 פעמיים בשנה, אבל יעשו את זה בחגים, ומכיוון שאתה מקבל את הפיצויים, את תנאי הפרישה במזומן, נוסיף לך ואתה תקבל אותם. זה היה בין 5 ל-20 אלף". השופטת אופיר שאלה: "אתה הסכמת? זה מצא חן בעיניך שבכירים מקבלים סכומים כאלה?" הירשזון ענה: "זה מקובל, ואם יש החלטה, אז כן".

העדויות הקשות

במסגרת פרשת התביעה העידו נגד הירשזון עדים רבים, ובהם הנאשמים האחרים בפרשה, שהודו והורשעו במסגרת עסקת טיעון. על רובם נגזרו עונשי מאסר כבדים. עדויותיהם של המורשעים בפרשה סיפקו במהלך פרשת התביעה הצצה לנעשה בצמרת ההסתדרות וההתנהלות הכספית בה, ועל הדרך שבה זרמו הכספים להירשזון.

מנהל אגף הכספים לשעבר בהסתדרות, עובדיה כהן, העיד כי "הירשזון היה זכאי לקבל החזר בגין ארוחות עד אין גבול".

אנשל אשכנזי, שהיה במשך שנים רבות יו"ר אגף ארגון ומשאבי אנוש בהע"ל, מורשה החתימה בחשבונותיה, ולימים ממלא מקומו של הירשזון כיו"ר הע"ל, אמר בעדותו: "באתי יום אחד ללשכה של רוסו, והוא אמר לי ש'ההוא' דורש ממני כסף. הוא עשה תנועת יד שהצביעה לכיוון הלשכה של הירשזון, אז ברור היה לי שזה בשבילו".

בעניין החזר ההוצאות שקיבל הירשזון על ארוחות במסעדות, אמר אשכנזי: "הנוהל היה שמביאים קבלות ומקבלים החזר. ההוצאות שלי היו 300 עד 500 שקל לחודש. חודש אחד הוא הביא קבלות של 14 אלף שקל. לדעתי, הסכומים האלה, 14 אלף על מסעדות, זה לא צריך להיות".

רונית גרטי, שהיתה מנהלת הכספים בהסתדרות, העידה כי "היו צ'קים שיצאו בלי שמות. שם הכרטסת היה 'הקופה המיוחדת'. ספרתי את השטרות, והכנסתי למעטפה חומה. הכספים הגיעו מעמותות שהפעילו חוגים של ילדים. בשלב מאוחר יותר הבנתי שזה כספים של אברהם".