"ברור לנו שורטהיים מחכה להזדמנות"

בשקט בשקט, על רקע התפאורה הירוקה של קיבוץ הזורע, נרקם בשבועות האחרונים מאבק שליטה על חברת פלסטופיל, יצרנית האריזות הגמישות למזון מצונן.

השניים שאוחזים במקל הם קיבוץ הזורע, בעליה הוותיק של פלסטופיל המחזיק 78% מהון המניות, ומנגד חברת אינספייר של אבירם (אבי) ורטהיים המחזיקה ב־18% מהמניות, אולם ממשיכה להגדיל את אחזקותיה.

"אני לא בטוח שצריך לקרוא לזה מאבק שליטה"

הגדלת המניות העקבית של אינספייר איננה חדשה מסעירה. החברה אוספת מניות פלסטופיל בשוק בכמויות קטנות לעתים קרובות זה תקופה ארוכה. אלא שבשבוע שעבר החליטו גם חברי הקיבוץ לממש את תוכנית הרכישות שעליה הודיעו במרץ 2008, ולראשונה מאז (באמצעות השקעה של 2 מיליון שקל) העבירו הקיבוצניקים מסר ברור לורטהיים: לא נאפשר לך להשתלט על המפעל.

"חברת אינספייר כל הזמן קונה מניות", אומר מנכ"ל פלסטופיל טדי מוריס, חבר קיבוץ הזורע, בהתייחסות ראשונה לנושא. "הבעיה היא שכתוצאה מהמהלך הזה רק חלק קטן מאוד מהחברה נשאר בידי הציבור (פחות מ־5% - נ"ס). אין לנו מה לעשות נגד המדיניות שנוקט ורטהיים. תגובתנו לדברים היתה רכישת חבילת המניות

האחרונה שביצענו".

האם מתהווה כאן מאבק שליטה?

"אני לא בטוח שנכון לקרוא לזה מאבק שליטה, אבל אבי ורטהיים יודע שיבוא יום שהקיבוץ ימכור את חלקו כדי לממן את התהליכים פנים־ארגוניים שיתרחשו בו. גלגלי השיניים אצלנו בקיבוץ טוחנים לאט, ובינתיים לורטהיים יש סבלנות, והוא מחכה".

דיברתם עם ורטהיים? שאלתם אותו מה התוכניות העתידיות שלו?

"אנחנו מדברים איתו כל הזמן, מה גם שהוא חלק מדירקטוריון החברה. ברור לנו שהוא מחכה להזדמנות שבה הקיבוץ יקטין את חלקו וימכור לו נתח מהמפעל. זה הרי מתבקש לאור הרכישות שהוא מבצע וגם לפי אופי החברות שהוא מחזיק בפורטפוליו שלו. הוא אמר לנו בעבר שהוא רוצה להגיע איתנו להסכם, רק שלקיבוץ בינתיים אין כרגע שום סיבה למכור".

וכך, עם מדיניות דיבידנד של 30% מהרווח הנקי ושורשים חזקים בתחום אריזות הפלסטיק בארץ (נתח שוק של 30%) ובעולם, נראה שכל זמן שקיבוץ הזורע לא יקדם תהליכי הפרטה, הוא לא ימהר להיפטר מפעילותה ההיסטורית של

פלסטופיל.

"משקיעים בגבייה יותר מאשר במכירות"

פעילותה של פלסטופיל החלה לפני 47 שנה. בשנת 2005 יצאה החברה לראשונה לבורסה וגייסה 55 מיליון שקל באמצעות איגרות חוב ומניות. ציבור המשקיעים התלהב אז מהחברה, והביקושים שנרשמו במכרז הציבורי היו בהיקף של יותר מפי שניים, לפי שווי חברה של כ־100 מיליון שקל. היום, לאחר שמניית החברה צנחה ב־21% במשך שנת 2008, ותיקנה בינואר עם עלייה של 9%, נסחרת החברה לפי שווי של 120 מיליון שקל.

בדומה לכמה חברות בתעשייה הקיבוצית, ובתעשייה הפלסטית, המייצאות חלק משמעותי מאוד מהתוצר שלהן (פלסטופיל מוכרת לחו"ל 75% מהתוצר שלה), גם פלסטופיל סבלה מהמשבר הכלכלי ואף הפרישה ברבעון השלישי של 2008 מיליון שקל לחובות מסופקים (חובות שיש ספק לגבי החזרתם). מהלך זה הגיע בגלל שלקוחות שלה ברוסיה לא עמדו בתשלומים.

עם זאת, לדברי מוריס קופת המזומנים של החברה כוללת 40 מיליון שקל, ואין כל חשש שלא תעמוד בתשלום האג"ח הקרוב, שהיקפו 5 מיליון שקל ושעתיד להתבצע בחודש מאי.

זאת ועוד, לאחרונה דיווחה פלסטופיל על תוכנית לרכישה עצמית של אג"ח בהיקף של 5 מיליון שקל, אולם היום מסתבר כי בינתיים התוכנית נגנזה. "הודענו על תוכנית רכישה בסכום של 5 מיליון שקל, אבל בפועל לא רכשנו", אומר מוריס. "רצינו לקנות כשהאג"ח גילמה תשואה של 13%, אבל מיד כשפרסמנו התשואה על האג"ח ירדה ובמצב הזה לרכוש כלל לא משתלם לנו".

איך המשבר הכלכלי פוגש את פלסטופיל?

"בתחום שלנו - אריזות מזון מצונן - הרבעון הראשון בכל שנה הוא באופן מסורתי תמיד חלש. אנחנו יצואנים גדולים, בעיקר למדינות נוצריות שחוגגות בתקופה זו את אירועי השנה החדשה. לקוחות במדינות הללו אוגרים מלאי גדול לפני החגים, ולאחריהם נרשמת ירידה גדולה בביקושים. זה קורה בכל שנה, וגם השנה. ולכן יש קצת אי־ודאות מבחינתנו — קשה לנו להחליט איך ולמה לייחס את ההאטה, האם לתקופה בשנה או למשבר ולמיתון".

"הבעיה הכי קשה היום נוגעת ליכולת התשלום של לקוחות", מספר מוריס. "יותר ויותר לקוחות מתקשים לעמוד בתשלומים, מה שגורם לנו להשקיע היום יותר זמן בגבייה מאשר

במכירות".

איך באמת אתם מתמודדים עם בעיות של גבייה?

"אנחנו עם היד על הדופק כל הזמן. מדיניות המכירות שלנו מתנהלת כרגיל, אבל מצד שני אנחנו מאוד ערניים למצב שבו הלקוחות לא מעבירים כסף. כשמקרה כזה קורה, כלומר לקוח לא משלם, אנחנו עוצרים את משלוח המוצרים אליו.

"עם זאת, על רקע קשיי האשראי הפוקדים את השווקים באנגליה וברוסיה, קשיי התשלום בארץ לא מפתיעים, והחלטנו למשל ברוסיה לרשום את החובות תחת "חובות מסופקים" כאשר הרגשנו שלא הולכים לשלם לנו. מלבד זאת, אנחנו לוקחים היום, יותר מבעבר, לקוחות מזדמנים ומנהלים מלחמה על כל לקוח כדי לשים יד על כמה שיותר שווקים".