למה המניה של מי עדן צוללת?

מי עדן הוא אחד המותגים המוכרים והחזקים בישראל. מי עדן היתה בעצם החברה הראשונה שלימדה את הישראלים לשתות מים מבקבוק ומכדים בבית, ולמרות התחזקות של המתחרה נביעות היא עדיין מחזיקה בנתח השוק הגדול ביותר בישראל בתחום המים המינרליים.

רענן זילברמן, מנכ"ל מי עדן

אלא ששום דבר מהחוזק של המותג לא עמד לזכות החברה מול שוק ההון הישראלי בשנה החולפת: מניית מי עדן ירדה ב־12 החודשים החולפים ב־89%, אם כי מתחילת 2009 היא דווקא נהנית ממומנטום חיובי והמניה עלתה ב־44%.

החברה, שבבעלות משפחת נפתלי, ושחברת אנליסט מחזיקה ב־7.3% ממנה בקופות גמל ובקרנות הנאמנות, נסחרת כיום לפי שווי של 32 מיליון שקל בלבד. הציבור מחזיק רק ב־17% מהמניות, מה שמעורר תהיות לגבי הצורך של החברה להיסחר בבורסה.

מניות ישראליות רבות צללו במפולת האחרונה ללא פרופורציה לפעילותן, אלא שמי עדן חטפה יותר. הסבר חלקי מצוי לכאורה בדו"חות: הפסד כבד של 283 מיליון שקל ברבעון השלישי של 2008 וירידה בהון העצמי. הדו"ח השנתי אינו עתיד להציג תמונה טובה יותר: כללי החשבונאות ויישום כללי ה־IFRS אינם פועלים לטובת החברה, שנאלצת לבצע הפחתות של 157 מיליון שקל בגין עסקת דנונה. תזכורת: לאחר שדנונה החליטה ב־2007 למכור למי עדן 58% מהמניות של השותפות ו־19% מחלקה במי עדן תמורת 10 מיליון יורו, החלה התסבוכת המימונית. העסקה הושלמה באיחור של שנה, ולאחר איום בתביעות משפטיות, היא חייבה את מי עדן לקחת הלוואות ולהגדיל את החוב שלה.

למרות כל הצרות, החברה אינה משקיעה זמן ואנרגיה בעבודה עם שוק ההון הישראלי ובשמירה על קשרים עם המשקיעים. לו סביב עסקת דנונה, למשל, היו מתקיימות פגישות עם אנליסטים שלא תמיד מפשפשים בנבכי הדו"חות אלא מסתפקים בשורה של הפסד נקי, ייתכן שמצב המניה היה שונה. באחרונה אף הפסיקה החברה לעבוד עם חברת קשרי המשקיעים שלה.

משקיעים בשדרוג המפעל

לדברי המנכ"ל רענן זילברמן, שיושב בשוויץ, יש פער בין הדו"חות החשבונאיים לבין המצב כפי שהוא בפועל. מי עדן נהנית מ־EBITDA (רווח תפעולי לפני פחת והפחתות) של כ־210 מיליון שקל, שהם 18% מההכנסות, המאפשרים לחברה להמשיך ולפתח את פעילותה. לדברי זילברמן: "אנחנו משקיעים 45 מיליון שקל במפעל בצפון הארץ בשדרוג קווי ייצור, וקשה לי לראות חברות שמשקיעות סכומים כה גדולים בימים אלו. זה מעיד שאנחנו מאמינים שנמשיך לצמוח. בנוסף לכך, יש לנו פעילות ב־17 מדינות, 30 מעיינות שונים, יותר מ־120 סניפים ברחבי אירופה, קרוב ל־3,000 עובדים ואנחנו שולטים ב־20% משוק המים בכדים באירופה".

זילברמן מספר עוד שהחברה, שהתפתחה באירופה באמצעות מיזוגים ורכישות, ממשיכה לחפש הזדמנויות בשוק זה, ומנהלת מגעים לרכישות של מתחרים בשווקים שונים. עם זאת, גם הוא מסכים שהמכירות אינן צומחות ורמת המינוף גבוהה.

כשהתותחים הכלכליים רועמים, המים במשרדים אינם זורמים. מים בכדים, מתברר, נתפסים כסוג של מותרות במשרדים שעדיין פועלים, לא כל שכן בכאלה שסגרו את שעריהם. המכירות בבריטניה, אחד השווקים הגדולים של מי עדן, ירדו. מגזר מערב אירופה, שאחראי לכמחצית מהכנסות החברה, הסב הפסדים של 86 מיליון שקל. מנגד, הפעילות בספרד, בפולין ובמדינות הבלטיות צמחה והפעילות במזרח אירופה תרמה 16 מיליון שקל לרווח.

מי עדן, שפועלת באירופה תחת המותג EDEN, אינה שם חברה בתחום מוצרי הצריכה כפי שהיא מוכרת לנו מישראל. באירופה היא חברת B2B קלאסית, שמוכרת חוזים לטווח ארוך עם חברות. אם יימשך המצב הכלכלי, יפוטרו עובדים וייסגרו חברות, אין ספק שהפעילות תיפגע, ושהפגיעה תיראה בטווח הרחוק יותר. זילברמן מגדיר זאת היטב: "אם לאורך זמן נשחה במים סוערים, נבלע מים כמו כולם". בצד החיובי הוא מזכיר את מבנה המכירות, שהוא חוזי ואינו מבוסס על מכירות ספונטניות, וגם את העובדה שמדובר ב־17 מדינות שבהן החברה פועלת.

ומה בנוגע למינוף? שיעור ההון מסך המאזן של החברה עמד, נכון ל־30 בספטמבר 2008, על 8%, לעומת 20% ב־31 בדצמבר, וסך כל המאזן ירד מ־3 מיליארד שקל ל־2 מיליארד שקל. ההון העצמי של החברה ירד ב־424 מיליון שקל. החוב הפיננסי נטו של החברה עומד על 1.1 מיליארד שקל, מימון שלו היתה זקוקה החברה כדי להשלים את עסקת דנונה. ברבעונים הקרובים צופה החברה גירעון בהון העצמי עקב המשך ההפחתות. "אנחנו באים מתקופות של צמיחה ושגשוג, שבהן מינוף היה מכשיר לגיטימי לפיתוח עסקים", אמר זילברמן. "כיום אנחנו נמצאים בתקופה של האטה גלובלית, שבה מינוף יכול להכביד על הפעילות. בינתיים תזרים המזומנים שלנו תומך ברמת המינוף ואנחנו חיים איתו".