סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: שלטון, הון ודיכאון ברשת

פוליטכניקה

עוד ארבעה ימים תיערכנה הבחירות לכנסת ה-18 וכולנו נוכל לשוב לשגרה, שלא תשתנה במאומה. עד אז, דיווחים מהחזית: ציון לשבח לכתבי ערוץ המחשבים של ynet, שריכזו את המצעים הטכנולוגיים של כל המפלגות, כדי שתוכלו לדעת מה עמדתם של "הנבחרים" בנוגע לסוגיות מהותיות כמו נייטרליות רשת, קניין רוחני, חופש הביטוי וצנזורה מקוונת. אם עיון בתשובות גורם לכם לחשוב שהמצע של "עלה ירוק" דווקא מנוסח היטב - שננו את הערתה של אדר שלו, שמזכירה כי בישראל "המצע פחות מחייב מתעודת בעלות על חלקת אדמה בירח".

בשכונת בנה ביתך טרח אורי קציר מהבלוג "אפלטון" על מדגם הבלוגרים, שבוודאי אינו מייצג את המתרחש מחוץ לאינטרנטים (אפילו בגרדיאן אומרים), אבל מוכיח שסמולנים מבינים בוורדפרס. המיזם לא מבוסס על משאל טלפוני מעורפל או הקלקה אקראית על סקר מקוון, אלא על פוסטים מנומקים של תמיכה במפלגה זו או אחרת, וזכה לכיסוי תקשורתי בנוסח "הבועה התל אביבית". האמנם 103 הבלוגרים שהצטרפו אליו אכן דחוסים בין הירקון לאיילון?

חוץ מבלוגרים שמפרטים "למה כן", לא מעטים חשים צורך עז לנמק "למה לא". כך, יהונתן קלינגר, מתאר את כל הסיבות שבגינן הוא סולד מביבי נתניהו; רועי צ'יקי ארד לועג לאיווט/אביגדור ליברמן ומואס במרצ; ויובל דרור מסביר מדוע לא יצביע לציפי ליבני ומעלה נקודה חשובה: "נראה שכולם שכחו שהבחירות כאן הן לא בחירות נשיאותיות. בישראל בוחרים מפלגה (...)".

סוגיה מעניינת מעלה גם ארז רונן, שקורא לא להצביע למפלגות ששולחות דואר זבל (בבחינת "כשר אבל מסריח", הטאגליין הישראלי האולטימטיבי). ההמלצה שלו מעוררת תהיה האם הצפת הבלוגספירה בפוסטים פוליטיים נחשבת לזבלנות לכל דבר, או שמא למעורבות אזרחית לגיטימית? הבלוגר נמרוד אבישר למשל, סבור שהתשובה הנכונה היא ב'; ניצן ברומר דווקא נוטה לתשובה א', בהפצירו "די, מספיק, בחיאת".

אם לא הספיק לכם, תוכלו לבוא על סיפוקכם עם סרטוני התעמולה של קדימה או של חד"ש (יש ישנים ויש חדשים); להתעדכן בפוסט-פוליטיקה מרוכז אצל עידו קינן; או להתענג על הפתרון של Garpage: שני פתקים לשני עמים.

הבחירות המוניציפליות כבר מאחורינו, אבל הסחי עודנו כאן. השבוע, כשהוכרז כי הבלוג של חולדאי יעלה למשלמי הארנונה בת"א 170,000 ש"ח בשנה (שיועברו לחשבונו של יועץ האינטרנט שלו, אדם שוב) - נצפו ברשת סימנים של מרירות מלבבת: זיו פוגטש למשל, ניסח את נאום התודה הפיקטיבי של שוב - שמוכיח שהפתגם "אחד בפה ואחד בלב" חייב להיות נכון. שרון גפן, לחילופין, העלתה כמה שאלות חשובות (שאיש מהדוברים המועשרים של עיריית ת"א לא טרח להשיב עליהן), ופתחה מכרז על הג'וב הנחשק.

תאגידים

ומרעים, לרעים יותר. גוגל מציגה לאחרונה שפע חידושים: תמיכה בגלישה לא מקוונת ב-Gmail (שגרמה לפארחד מאנג'ו מ-Slate להספיד את אאוטלוק), ווידג'ט לחובבי Google News, שירות מעקב אחרי חברים ואחרי ספקיות האינטרנט, הכרזה על מימון אוניברסיטת הסינגולריות של ריי קורצוויל ואפילו הגדרה גורפת של האינטרנט כולה כרעה-רעה. למרות כל אלה, אום מאליק מאשים את ענקית החיפוש בכך שאין לה "רעיונות גדולים" ומשני עולם.

ואפרופו עולם, מלבד שירותים מקוונים, גוגל השיקה גם גירסה חדשה ל-Google Earth, שמאפשרת לסייר בקרקעית האוקיינוס, במאדים או בתוככי מוזיאונים ברחבי העולם. Ars Technica בדקו את התוכנה וב-Wired דיווחו על מצלמה אמיתית שמתעדת את המתרחש מתחת למים.

ובינתיים, חברת הבת Youtube מרגיזה את ארגון זכויות הפרט הדיגיטליות EFF, שטוען כי מנגנון ההגנה על זכויות יוצרים של האתר השתגע לגמרי. אם גם אתם חשים שעשו לכם עוול כשהסירו את אחד הסרטונים שהעליתם לאתר שיתוף הווידאו - ה-EFF רוצה לשמוע מכם. אחרי הכל, אם להאמין לחוקר הולנדי שמתמחה ברשתות שיתוף קבצים, זכויות היוצרים תאבדנה מהרלוונטיות שלהן בתוך שנה.

תאגיד נוסף, פייסבוק, חוגג חמש שנים ומארק צוקרברג (מייסד, מנכ"ל וזחוח), מחלק מתנות וירטואליות לגולשים. פיטר קפקא מ-All Things Digital משווה בין הרשת החברתית לבין גוגל ומייעץ לצוקרברג להירגע. מייקל ארינגטון, להבדיל, מתמנגל בדאבוס ומביא כמה ציטוטים מעניינים משריל סנדברג, בכירה בפייסבוק (לשעבר בגוגל).

באותה ועידה יוקרתית בדאבוס הכריזה מנהלת השיווק של האתר, רנדי צוקרברג, על המודל העיסקי החדש של המיזם הלא-ריווחי של אחיה: להשתמש ברשת החברתית - כלומר, בכם - כקבוצת המיקוד הגדולה בעולם. כל, כשתיכנסו לאתר יוצע לכם להשיב על סקרים רלוונטיים מטעם חברות אלה ואחרות, שייעזרו בתשובות כדי למכור לכם מוצרים כלבבכם. מרשל קירפטריק מהבלוג RWW חושב שיש כאן פוטנציאל נפלא, ובבלוג WWD מדווחים על מיזם דומה שיוצע בקרוב בעולם הווירטואלי Second Life. כמה כיף להתמנף.

ובנימה פסימית אף יותר - חוקרות אמריקאיות מצאו כי נערות בנות 13, שמכלות את זמנן בפייסבוק ומשוחחות באובססיביות על צרותיהן, נוטות ללקות בדיכאון יותר מחברותיהן השתקניות. שרה פרז מ-RWW מסרבת להאמין.

וכדי לדכא אתכם סופית: ברוס סטרלינג חוזה במגזין Seed כי 2009 תהיה שנת הפאניקה ומספק שבע סיבות לפסימיות חסרת מעצורים.

בפינצטה

מחקר שהתפרסם לאחרונה מגלה כי מחצית מהאמריקאים חשים שמחשבים וסלולריים הם עניין חיוני. במגזין Salon מראיינים את דאלטון קונלי, סוציולוג אמריקאי שספרו Elsewhere USA עוסק באובססיית החיבור שלנו, בחוסר התקשורת בעידן התקשורת ובאומללים שמכורים לעבודה ולא מסוגלים ליהנות מהרגע.

המימים (Memes) שעליכם לדעת כדי להיות בעניינים.

איזו פלטפורמת ניהול תוכן בקוד פתוח הכי שווה?

למאמצים מוקדמים יש תפקיד חברתי חשוב בהתפתחות האנושית. אבל, מתאונן הבלוגר רוד באואר (ונקווה בשבילו שבציניות, אם כי זה לא סביר), הם כה בודדים וזנוחים.

לנאסים טאלב, כלכלן יוצא דופן, יש כמה עצות להתמודדות עם המשבר הכלכלי.

ב-Copyfight מדווחים על המחלוקת השוררת בין קומיקסאים שעובדים עבור עיתונים מודפסים, לבין אלו שמתפרנסים מקומיקס ברשת.

ושגיא גרין מנצל את הבמה שניתנה לו כעורך מוסף הספרים של "הארץ" כדי לקטר על הבלוגרים הישראלים הפרזיטים, ומאשים אותם בהיותם חבר גרפומנים משעממים, שלוקים בנרקיסיזם אקסהיביציוניסטי. יובל דרור מגיב באיפוק; השאר בוודאי ביטלו את המנוי.