אקורד צורם בטקס הגראמי

בכיריה וכוכביה של תעשיית המוזיקה שיתכנסו הלילה בסטפלס סנטר בלוס אנג'לס לטקס הגראמי ה־51 במספר, יודעים שאין להם הרבה סיבות לחגוג. 110 פסלונים אמנם יחולקו הלילה, אבל המספרים שמגלגלת התעשייה כיום רחוקים מלהעלות חיוך על שפתי מישהו. גם ללא המיתון, 2008 תיזכר כאחת מהשנים השחונות של חברות התקליטים, שהכנסותיהן הסתכמו רק ב־535.4 מיליון דולר באמריקה.

לליל וויין, שמועמד בין השאר לפרס אלבום השנה על "Tha Carter III", וכנראה יחזור הביתה עם פרס אחד לפחות, אמנם יש סיבות לחייך, בין השאר מכיוון שאלבומו המדובר מכר השנה 2.874 מיליון עותקים, אבל כשהאלבום הכי מצליח מתקשה למכור 3 מיליון עותקים, קשה לחשוב במושגים של הצלחה.

חלק גדול מחובבי המוזיקה מאושרים כנראה מהעובדה שהיא הופכת לחינמית ושימי הדיסק אוזלים, אך גם האלטרנטיבה הרשתית החוקית לא מוכיחה את עצמה בינתיים. הם אולי חוגגים את החיסכון - וכשעשרות אלפים מאבדים את מקום עבודתם, ותלושם של רבבות אחרים מקוצץ, קשה להתעלם ממנו - אך הם מתעלמים מהיעדר היד המגדירה את הטעם המוזיקלי, עוד אחד מתוצרי הלוואי של המהפכה הדיגיטלית.

בגראמי שומרים אמונים לדור הישן, ובין המועמדים השנה אפשר למצוא דינוזאורים כרוברט פלאנט, פול מקרטני, ניל יאנג, דיוויד גילמור, האיגלס ומטאליקה, אך היעדר ההכוונה התקשורתית המסורתית, ורצונם של אנשי החליפות להקטין סיכונים, לא מבטיחים עתיד מוזיקלי טוב. בעידן שבו קולדפליי היא הלהקה הכי גדולה בשטח, ואלבומה האחרון נחשב לבלוקבסטר (לאחר שמכר 2.144 מיליון עותקים), קצת קשה להתרגש.

בקרב על אלבום השנה תתמודד החבורה של כריס מרטין מול טום יורק ושות' מרדיוהד, שרק לפני עשור וקצת החזיקו באותו תואר, על פרס אלבום השנה. רדיוהד יכולה להתנחם במועמדות לאלבום האלטרנטיבי של השנה, שם צפויה להם תחרות קשה (ומוצדקת) מצד בק ומיי מורנינג ג'קט, אבל המגמה ברורה.

גרפי המכירות וההכנסות היורדים לצד סיבובי ההופעות המצליחים של אמנים ותיקים שהגיעו לשיאם שנים לפני עידן הקבצים המוזיקליים, לא מבשרים על עתיד מוזיקלי טוב. נראה שגם המפיק המוזיקלי ריק רובין, שנשכר לפני כשנה כיועץ מיוחד לתעשיית המוזיקה הקורסת, ועשה פלאים באלבומיהם של ניל דיאמונד, וויזר ומטאליקה, לא יודע כיצד ללחוץ על הכפתור הנכון.