הלקח לראש הממשלה: דע לבחור את התקופה הנכונה

את הניסיון להבין את ביצועי המשק בתקופות הכהונה של ראשי הממשלה השונים אפשר להתחיל היישר בשורה התחתונה. המדד החשוב ביותר באוסף הנתונים המוצגים כאן הוא ללא ספק העלייה בתוצר, שהוא סך הכל המוצרים והשירותים שהמשק מייצר. הנתון הזה חשוב מכולם משום ששיעור האבטלה, מספר העובדים במשק, היחס בין החוב לתוצר, ובמידה מסוימת גם שיעור האינפלציה - כולם נגזרים מגודלו של התוצר.

לכן, כשמתבוננים בביצועים הכלכליים של המשק בתקופות הכהונה של ראשי הממשלה ב־16 השנים האחרונות, שאלת השאלות היא אם מדיניות הממשלה אכן משפיעה על צמיחת המשק. תשובה מדעית לכך קיבלנו לפני קצת יותר משנתיים, במחקר שפרסמו שניים מראשי מחלקת המחקר בבנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג וד"ר מישל סטרבצ'ינסקי. לדבריהם, הצמיחה המתמשכת שנרשמה במשק מ־2003 נובעת בעיקר מגורמים חיצוניים. בדיקת הגורמים שתרמו למעבר ממיתון לצמיחה, כתבו פלוג וסטרבצ'ינסקי, מראה ששני שלישים מהתרומה לצמיחה התקבלו ממשתנים חיצוניים: שיפור במצב הביטחוני וצמיחת הסחר העולמי. רק השליש הנותר נגזר ממדיניות הממשלה - הורדת שיעורי המס ושיפור במדיניות המאקרו־כלכלית.

הלקח החשוב שיכול להפיק ראש ממשלה שרוצה להשתחל בראש טבלת ביצועי המשק הוא כזה: דע לבחור את התקופה הנכונה. בשני העשורים האחרונים נרשמו במשק שתי תקופות של צמיחה מתמשכת: תקופת גל העלייה ההמונית מברית המועצות לשעבר בראשית שנות התשעים, והתקופה שהחלה אחרי המיתון של 2001 ו־2002 והסתיימה בפרוץ המשבר הנוכחי. מסיבה זו נהנה יצחק רבין מתקופה של צמיחה, ומסיבה זו נפל אריק שרון בתחילת כהונתו לשנתיים של מיתון.

כשקרן המטבע הבינלאומית חותכת את תחזית הצמיחה הגלובלית ל־2009 מ־2.2% ל־0.5%, ואת תחזית השינוי בהיקף הסחר העולמי מעלייה של 2% לירידה של 2.8% - משהו טוב למשק הישראלי כבר לא ייצא מזה. ראש הממשלה הבא יוכל להפעיל מדיניות כלכלית נבונה וחכמה, להפחית מסים, לבלום ואז לנסוק בחזרה. אבל במשק ש־45% מכלל התוצרת שלו מופנית ליצוא, צניחה בסחר העולמי תבוא לידי ביטוי בנתוני הצמיחה. כאשר הצמיחה השנה תהיה קרובה מאוד לנקודת האפס, גם כל יתר הנתונים לא יהיו בשורה שכדאי לרוץ ולכתוב עליהם הביתה.